סטרפטומיצין
סטרפטומיצין היא תרופה אנטיביוטית, הראשונה ממשפחת ה'אמינו-גליקוזידים' שנתגלתה, והתרופה הראשונה שהופקה למחלת השחפת.
| שם IUPAC | |
|---|---|
|
5-(2,4-diguanidino- 3,5,6-trihydroxy-cyclohexoxy)- 4-[4,5-dihydroxy-6-(hydroxymethyl) -3-methylamino-tetrahydropyran-2-yl] oxy-3-hydroxy-2-methyl -tetrahydrofuran-3-carbaldehyde | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C21H39N7O12 |
| מסה מולרית | 581.574g/mol |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | תרופת מרשם |
התרופה מסונתזת באופן טבעי מהחיידק Streptomyces griseus, ופועלת על ידי מניעת תהליכי ייצור חלבונים בתאי החיידקים, ללא פגיעה בתהליכי יצור אלה בתאי האדם המטופל. הסטרפטומיצין מתקשר לRNA 16S של החיידק, מונע את התקשרות הRNA השליח פורמיל מתיאניל tRNA ליחידת 30S שלו, בכך נמנע אתחול של יצירת חלבונים, ובסופו של דבר מוביל למותו של החיידק. לאדם מבנה RNA שונה, ולכן הוא מושפע פחות מחומר זה. את הסטרפטומיצין יש לקבל בזריקה, ואי אפשר לקבלו בבליעה.
תופעת לוואי חמורה משימוש יתר היא פגיעה זמנית בשמיעה.
הסטרפטומיצין נתגלתה על ידי פרופ' אלברט שץ, ב-19 באוקטובר 1943, אז סטודנט באוניברסיטת ראטגרס, בהנחייתו של זלמן אברהם וקסמן[1].
הסטרפטומיצין משמש גם כחומר הדברה.
קישורים חיצוניים
יבשם עזגד, כשמדען אומר "אחד מתלמידי", למה הוא מתכוון?, באתר "ידיעות אחרונות", 11 בינואר 2019- סטרפטומיצין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ וקסמן ומעבדתו גילו רבים מהתרופות האנטיביוטיות הידועות כיום, והמפורסמות בהן ניאומיצין וסטרפטומיצין.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.