משה קלמר
משה קֶלְמֶר (1 בנובמבר 1901 – 11 בספטמבר 1970) היה חבר הכנסת מטעם המפד"ל.
 | |||||
| לידה |
1 בנובמבר 1901 ז'יכלין, האימפריה הרוסית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 11 בספטמבר 1970 (בגיל 68) | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1921 | ||||
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||
| סיעה | החזית הדתית המאוחדת, הפועל המזרחי, מפד"ל | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
ביוגרפיה
קלמר נולד בז'יכלין שבפולין ליעקב ולחנה בת יצחק אברך ריסטער. למד בישיבה ובנעוריו הצטרף לארגון צעירי מזרחי בעיירתו. בשנת 1921 עלה לארץ ישראל, למד בבית המדרש למורים של המזרחי בירושלים וסיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. קלמר נמנה בין מייסדי "הפועל המזרחי" ובשנת 1926 נבחר למזכיר הסניף המקומי.
במסגרת פעילותו התנועתית הקים קלמר את חברות השיכון "הבונה" (1937) ו"משכנות" (1938) ושימש יו"ר מועצות המנהלים של שתי החברות. לאחר איחודן לחברת משהב היה ליו"ר ההנהלה שלה. כמו כן הוא הקים את "בנק אדנים למשכנתאות" ושימש יו"ר מועצת המנהלים של הבנק.
בשנת 1949 נבחר קלמר לכנסת הראשונה, אך התפטר ממנה כעבור שבועות ספורים, כדי לפנות מקום לנציג אגודת ישראל שטענה שקופחה לאור תוצאות הבחירות. לאחר מכן הוא נבחר לכנסת השנייה מטעם הפועל המזרחי ולכנסת השלישית מטעם חזית דתית לאומית, רשימה משותפת למזרחי ולפועל המזרחי, וכיהן בכנסת בשנים 1951–1959. לקראת הבחירות לכנסת הרביעית החליטו בהנהלת מפד"ל לרענן את הרשימה והוציאו את הרב מרדכי נורוק, את אהרן-יעקב גרינברג ואת קלמר מהרשימה. שני הראשונים הושבו לרשימה בלחצם של הרב יהודה לייב פישמן מימון וזרח ורהפטיג, וקלמר היה היחיד מחברי הכנסת השלישית שהושאר מחוץ לכנסת הרביעית, למרות איום חבריו מהפועל המזרחי שהם ירוצו ברשימה נפרדת אם קלמר לא ייכלל ברשימה[1]. קלמר הוצב במקום ה־14 ברשימה,[2] שנחשב ללא־ריאלי.[3], ולא נבחר לכנסת לאחר שהרשימה קיבלה 12 מושבים.
בבחירות לכנסת החמישית ב־1961 הוצב בשנית במקום ה־14.[4] הרשימה קיבלה שוב 12 מושבים, וקלמר שוב לא נבחר. באפריל 1963, בעקבות פטירת מרדכי נורוק ואהרן-יעקב גרינברג נכנס קלמר כחבר הכנסת החמישית.[5]. בבחירות לכנסת השישית ב־1965 הוצב קלמר פעם נוספת במקום ה־14[6] ולא נבחר לכנסת.
ביולי 1963 קיבל קלמר תואר בוגר למשפטים,[7] ובפבואר 1966 הוסמך כעורך דין.[8]
בשנת 1953 היה מבין אלו שזכו לביקורת מצד מלכיאל גרינוולד, אשר לאחר מכן פרסם התנצלות וכתב שדבריו נגדו היו חסרי כל יסוד[9].
אשתו הייתה טובה בת מנחם מאיר רוזנבוים ולזוג היו שלושה ילדים.
על שם קלמר נקראו רחובות בשכונת קריית שמואל בחיפה ובשכונת יד אליהו בתל אביב.
לקריאה נוספת
- ש. דניאל, בעול העשייה – משה קלמר ופעלו, 1976.
קישורים חיצוניים
משה קלמר, באתר הכנסת - משה קלמר, באתר כנסת פתוחה
הערות שוליים
- ^ יואל מרכוס, המאבק אצל הדתיים, דבר, 24 באוגוסט 1959
- ^ רשימת המועמדים לכנסת הרביעית, ילקוט הפרסומים 704, עמ' 43, ט"ז בתשרי תש"ך 18 באוקטובר 1959
- ^ הדתיים יחליפו שני חברי כנסת, דבר, 6 באוגוסט 1959
- ^ רשימת המועמדים לכנסת החמישים, ילקוט הפרסומים 863, עמ' 1798, י"ז באב תשכ"א 30 ביולי 1961
- ^ י. ר., מת סגן יו"ר הכנסת א. י. גרינברג, הארץ, 3 באפריל 1963
- ^ רשימת המועמדים לכנסת השישית, ילקוט הפרסומים 1222, עמ' 116, כ"T בתשרי תשכ"ו 17 באוקטובר 1965
- ^ ברכות (מודעה), הצופה, 8 ביולי 1963
- ^ ברכות (מודעה), הצופה, 28 בפברואר 1966
- ^ מלכיאל גרינוולד, גילוי-דעת, דבר, 16 בדצמבר 1953
