משה יוסף גליקסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף משה גליקסון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תבנית {{אישיות תקשורת}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

משה יוסף גליקסון (ר"ח אלול תרל"ח, 30 באוגוסט 1878 – ה' בסיוון תרצ"ט, 1939) היה מנהיג ציוני ועיתונאי, עורך "הארץ", פובליציסט ומתרגם עברי.

קורות חייו

משה יוסף גליקסון נולד בהולינקה שבפלך סובאלק, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בפולין) בשנת 1878. אביו אלחנן היה נכדו של המקובל רבי יצחק אייזיק חבר. קיבל חינוך תורני, למד בישיבות גרודנה ולומז'ה, ובגיל 17 נמשך אחר ההשכלה, נסע למערב ולמד בבית ספר תיכון בפרנקפורט ובאוניברסיטאות מרבורג שבגרמניה וברן שבשווייץ. בין היתר היה תלמידו של הפילוסוף היהודי הנודע הרמן כהן. ב-1907 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה, ובאותה שנה הצטרף לוועד "חובבי ציון" באודסה, והיה מזכירו. בתקופה זו החל לכתוב בעיתונות היהודית באירופה, ובפרט בשבועונים "די ולט" ו"העולם".

כיהן כציר למספר קונגרסים ציוניים. מראשוני העלייה השלישית. לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה לארץ, בשנת 1919, באוניה "רוסלאן". היה מנהיגה של תנועת הנוער "הנוער הציוני". היה ממייסדי "הציונים הכלליים" בארץ, וכיהן כחבר הוועד הפועל הציוני והוועד הלאומי.

בשנים 1923–1938 היה גליקסון העורך של עיתון "הארץ", ותחתיו הפך העיתון לעיתון אחראי המבטא תרבות רחבה והשקפת עולם ליברלית-מתונה.[1] הוא המשיך לערוך את העיתון לאחר שזה נרכש בידי שלמה זלמן שוקן, אך במחצית השנייה של 1936 היה בחופשת מחלה.[2] בקיץ 1937 יצא לחופשה, שעל פי השמועות נועדה להיות חופשת פרישה[3] ובתחילת פברואר 1938 דווח באופן רשמי שעריכת העיתון עברה לנתן אלתרמן.[4] גם לאחר פרישתו מתפקיד העורך המשיך לכתוב בהארץ בענייני השעה.[5]

גליקסון עסק בכתיבה ספרותית. כתב על אחד העם והרמב"ם. תרגם את ספרי פילוסופיה "מבוא לתולדות הפילוסופיה החדשה" מאת קוּנוֹ פישר (Kuno Fischer) ו"תולדות הפילוסופיה החדשה / בחיבור עם התרבות הכללית ועם המדעים המיוחדים" מאת וילהלם וינדלבנד (Windelband), וערך את "חכמי יון: תולדות הפילוסופיה העתיקה" תיאודור גוֹמְפֶּרְץ (Gomperz), בתרגום שרגא פייבל פרנקל ("בר טוֹביה").[6]

משה יוסף גליקסון נפצע קשה בתאונת דרכים במאי 1939,[7] וכעבור כשבועיים נפטר, ביום ה' בסיוון תרצ"ט.[8] על שמו נקרא הקיבוץ כפר גליקסון, שעלה על הקרקע ביום שבו נפטר, וכן רחובות במספר ערים כגון תל אביב, נתניה וקריית גת.

הניח אחריו את אשתו מאשה מלכה גליקסון ואת ילדיו נעמי גליקסון-וייס (פסיכואנליטיקאית), בנימין גל (גליקסון) ומרים גליקסון.

כתביו

ספריו

  • אחד העם: חייו ופועלו, ירושלם–תל אביב: דפוס הארץ, תרפ"ז.
  • חידוש היסודות, ירושלים: המחלקה לנוער של קרן היסוד, תש"ז.[9]
  • עם חילופי משמרות: קובץ מאמרים, תל אביב: ההנהגה העליונה להסתדרות הנוער הציוני העולמית, תרצ"ט.[10]

כתבי עת שערך

  • משואות: מאספים לשאלות הזמן, לדברי עיון וספרות, אודסה: אמנות, תרע"ט.
  • עולמנו: מאסף לשאלות-החיים ולספרות, פטרוגרד: קדם, תרע"ז.

כתביו שפורסמו לאחר מותו

  • כתבי מ. גליקסון, תל אביב: יצא מטעם הוועד להוצאת כתבי גליקסון על ידי דביר, ת"ש-תש"א.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משה יוסף גליקסון

הערות שוליים

  1. ^ אודות הארץ, באתר הארץ, 23 בינואר 2001 (עודכן: 20 בספטמבר 2022)
  2. ^ ד"ר גליקסון מבריא, דבר, 21 באוקטובר 1936
  3. ^ שינויים במערכת הארץ?, הירדן, 16 באפריל 1937
    הארץ של ז. שוקן, הירדן, 23 ביולי 1937
  4. ^ השינויים בהארץ, הַבֹּקֶר, 3 בפברואר 1938
  5. ^ עלילה בזדון או בשגגה, הירדן, 29 באוקטובר 1937
    שאלות השעה באספקלריה של חוגי הישוב, הַבֹּקֶר, 2 במרץ 1938
  6. ^ תאודור גומפרץ, חכמי יון : תולדות הפילוסופיה העתיקה, ירושלים: ה'תרצ"א, באתר הספריה הלאומית – ישראל
  7. ^ ד"ר גליקסון וד"ר בוגרשוב נפצעו, המשקיף, 10 במאי 1939
  8. ^ ד"ר משה גליקסון ז"ל, הצופה, 25 במאי 1939
  9. ^ לספר הסרוק במלואו באתר הספריה הלאומית לחצו כאן
  10. ^ לספר הסרוק באתר הספריה הלאומית לחצו כאן
עורכי העיתון הארץ
ניסן טורוב • שמואל פרלמן • אריה לייב יפה • משה יוסף גליקסון • ישעיהו קלינוב • גרשום שוקן • ישראל פינקלשטיין • אליהו סלפטר • יאיר קוטלר • גדעון סאמט • רן כסלו • מתי גולן • חנוך מרמרי • דוד לנדאו • דב אלפון • אלוף בן קובץ:Haaretz.svg
אוחזר מתוך "https://ivritpedia.com/index.php?title=משה_יוסף_גליקסון&oldid=42409"