מרטיניק
מרטיניק (בצרפתית: Martinique) הוא אי בשליטת צרפת בים הקריבי, המוגדר כ"מחוז שמעבר לים" של צרפת.
 | |
 | |
| חופים בצידו המערבי של האי | |
| מדינה |
 צרפת |
|---|---|
| מושל | סרג'ה לטצ'ימי |
| נפות במחוז שמעבר לים | 4 רבעים, 45 קנטונים, 34 קהילות |
| בירת המחוז שמעבר לים | פור-דה-פראנס |
| שטח | 1,128 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 364 נפש לקמ"ר (2013) |
| אזור זמן | UTC -4 |
|
לחצו כדי להקטין חזרה  (למפת מרטיניק רגילה) | |
היסטוריה
האי נכבש לראשונה על ידי צרפת בשנת 1635. לאורך כל שנות השלטון הצרפתי במקום שימש האי כמקור לאספקת סוכר, קפה, רום וקקאו. שבויים אפריקאים ממערב אפריקה הובאו למקום כעבדים והם האבות של מרבית האוכלוסייה באי כיום.
בשנת 1685 גורשו יהודי מרטיניק מן האי.
בשנת 1763 נולדה באי ז'וזפין דה בוהרנה שהייתה לימים אשתו של נפולאון בונפרטה.
מרטיניק נכבשה מספר פעמים על ידי הבריטים, כולל פעם אחת במהלך מלחמת שבע השנים ופעמים במהלך מלחמות נפוליאון. בריטניה שלטה באי כמעט ברציפות בשנים 1794–1815, והוא הוחזר לצרפת בסיום מלחמות נפוליאון. מאז נשאר מרטיניק ברשות צרפתית.
ב-8 במאי 1902, התפרץ הר הגעש פלֶה והחריב כליל את העיר סן-פייר. כתוצאה מכך נהרגה כל אוכלוסיית העיר (כ-30,000 תושבים) למעט שלושה, אחד מהם היה באותו זמן אסיר בבית הכלא בעיר, ששרד בזכות כותלי בית הכלא העבים.
לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, הוברחו למרטיניק עתודות הזהב של צרפת[1], וכן מספר אוניות צבאיות ואזרחיות, כולל נושאת המטוסים היחידה של צרפת[2]. באי שלט המושל רובר שהיה נאמן לשלטון וישי. עוד לפני הצטרפותה למלחמת העולם השנייה, וביתר שאת לאחר מכן, הביעה ארצות הברית התעניינות באי ופעלה למנוע את הברחת הזהב או האוניות מהאי[3] או כניסת כוחות גרמניים אליו[4][5][6]. במאי 1942 הגיעה ארצות הברית להסכמה עם מושל מרטיניק על הימנעות משימוש באוניות הצרפתיות באי[7]. אולם שנה לאחר מכן, לאור בריחת חלק מהאוניות מהאי, הודיעה ארצות הברית על ביטול ההסכמות[8], ובתחילת יולי הועבר השלטון במרטיניק לידי כוחות צרפת החופשית[9].
מרטיניק הוכרזה רשמית כ"חבל ארץ שמעבר לים" של צרפת ב-19 במרץ 1946.
החל משנת 1978 פועלת תנועת העצמאות המרטיניקנית, המיוצגת במוסדות שלטון מקומיים אך זוכה בתמיכה מועטה מתושבי האי.
גאוגרפיה
האי ממוקם בים הקריבי, צפונית לטרינידד וטובגו. האי הוא חלק מהאנטילים הקטנים. אסונות הטבע השכיחים ביותר במרטיניק הם הוריקנים, הפוקדים את האזור מדי פעם, הצפות בחורף והתפרצויות הרי געש.
דמוגרפיה
חלוקה אתנית:
- כ-90% אפריקאים ובני תערובת אפריקאים-לבנים-הודים.
- כ-5% לבנים.
- דרום-מזרח אסייתים וסינים - פחות מ-5%.
חלוקה דתית:
כלכלה
הכלכלה במרטיניק מבוססת בעיקרה על גידול קנה סוכר, בננות, תיירות וכן ייצור נורות. החקלאות מהווה כ-6% מהתל"ג והתעשייה הזעירה, כ-11%. בשנים האחרונות ישנו גידול בענפי קני-הסוכר והבננות, כאשר מרבית הסוכר משמש ליצור רום והבננות נשלחות ברובן לצרפת.
חלוקה מנהלית
האי מחולק ל-4 נפות שמחולקות ל-45 מחוזות (סה"כ יחד).
| נפה | עיר מרכזית | שם בשפת המקור | אוכלוסייה נכון לשנת 2013 |
שטח |
|---|---|---|---|---|
| פור דה פרנס | פור-דה-פראנס | Fort-de-France | 161,021 | 171 |
| לָה טריניטה | לה טריניטה | La Trinité | 81,475 | 338 |
| לֶה מרֵן | לה מרן | Le Marin | 119,653 | 409 |
| סן-פייר | סן-פייר | Saint-Pierre | 23,402 | 210 |
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אמריקה הלטינית | ||
- מרטיניק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- עמרי גלפרין, קפיצה למרטיניק: הקאריביים הצרפתיים, באתר nrg, 24 באוקטובר 2009
- "מארטיניק", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 84, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ אוניות מלחמה צרפתיות מתכוננות, המשקיף, 22 במאי 1941
- ^ אניות צרפתיות במארטיניק, הצופה, 11 ביולי 1940
- ^ משמרות אמריקנים, המשקיף, 9 ביוני 1941
- ^ מתיחות גוברת בין ווישי לברלין, הצופה, 8 בינואר 1941
- ^ אמריקה רוצה לחכור את מרטיניק אצל צרפת, המשקיף, 29 בדצמבר 1940
- ^ צרפת תתנגד בכוח לתפישת מרטיניק, המשקיף, 21 במאי 1941
- ^ אניות המלחמה של ווישי במרטיניק ירותקו, המשקיף, 15 במאי 1942
- ^ אמריקה בטלה ההסכמות עם מרטיניק, המשקיף, 2 במאי 1943
- ^ מארטיניק מקבלת את הדין, הצופה, 9 ביולי 1943