אגם מריוט
אגם מַרְיוּט (בערבית: بحيرة مريوط) הוא אגם מים מליחים בצפון מצרים שמופרד מהים התיכון על ידי לשון היבשה עליה בנויה אלכסנדריה. בתחילת המאה ה-20 היה שטחו כ-200 קמ"ר, ועד תחילת המאה ה-21 הצטמצם שטחו לכ-50 קמ"ר.[1] חלקים רבים מהאגם יובשו לשם הרחבת הבניה באלכסנדריה. חלקים אחרים משמשים לאידוי מלח.
 | |
| מידע נוסף | |
|---|---|
היסטוריה
בזמנים קדומים היה שמו של האגם מראוטיס (Mareotis), ופילון האלכסנדרוני כותב בספרו "על חיי העיון" על כת התרפויטים היהודית שאחד ממרכזיה החשובים היה על גבעה סמוך לאגם, לו הוא קרא "אגם מאריה".
בעת העתיקה ניזון האגם מהנילוס דרך התעלות, אך מאז ירד מפלס המים ללא הרף והותיר את חלקו המזרחי של האגם מיובש, וכיום הוא אדמה מעובדת. בימי קדם, היה האזור סביב האגם מכוסה בכרמים ואוכלס בכמות האנשים הגדולה הדרושה לטפל בהם. האדמה חולקה בין נכסי גידול גפנים גדולים, וייצור היין התרכז בסמוך לחופי האגם, שם הועמסו הכדים המלאים ביין על סירות ונשלחו ליעדים בתוך מצרים ומחוצה לה. בתקופה היוונית-רומית, הפעילות סביב אגם מריוט הייתה רבה יותר. הוא השתרע לאורך כמעט 100 ק"מ ממזרח למערב והיה מוקד למטיילים ולסוחרים. תעלות אפשרו למטיילים להגיע לנילוס מהאגם, והם חיברו אותו גם לתעלת אלכסנדריה ולים.[2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Fishing for Lake Mariout's last hope?, אל-אהראם, פברואר 2009 (הקישור אינו פעיל, 5 בדצמבר 2019)
- ^ Jimmy Dunn, Lake Mariut (Mareotis), a Landlocked Sea South of Alexandria, Tour Egypt
.svg){kind=small}
ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה של מצרים ובנושא ימות ואגמים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.