מיקלוש מרקוש
מיקלוש מרקוש (במקור מרקוביץ', בהונגרית: Markos Miklós; שארבוגארד, 15 ביולי 1924 – 7 ביוני 2000)[1] היה במאי קולנוע יהודי-הונגרי, תסריטאי, היסטוריון ספרות ואחיה הצעיר של היסטוריונית הספרות והספרנית ג'רג'י מרקוביץ' (1919–1985).
ביוגרפיה
מיקלוש מרקוביץ' נולד במשפחה יהודית כבנם הצעיר ביותר של אהרון מרקוביץ' (1885–1944) וטרינר ושל ארז'בט דויטש (1891–1944). הוריו גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ בשנת 1944 ונרצחו שם. הוא סיים ארבע כיתות חטיבת הביניים בעיר הולדתו ולאחר מכן נשלח על ידי הוריו לגימנסיית סנט אישטוואן בבודפשט (כי הגימנסיה בעיר הולדתו נסגרה). בשנים 1942 עד 1945 למד צילום ועבד כעוזר צלם. בדרך נס הצליח להתחמק גם השרות העבודה וגם מהרדיפות בבירת הונגריה. אחותו התחתנה ועברה לגור בטימישוארה שלא עברה לשליטה הונגרית במלחמה וכך ניצלה. בשנים 1949 עד 1953 היה סטודנט בקולג' הכל-פדרלי לקולנוע במוסקבה. מ-1951 עשה סרטים דוקומנטריים. משנת 1953 היה הבמאי והתסריטאי של אולפני הסרטים Mafilm.
היו לו שני ילדים: קטלין מרקוש (1965–) וגאבור מרקוש (1968–).
סרטיו
כתסריטאי
- גור (1959) (גם במאי)
- אני עולה לשר (1962)
- הנוכלת (1963)
- המזל של מרצי קאקוק (1966) (גם במאי)
- מים מסריחים (1966)
- פלפל (1968) (גם במאי)
- מעבורת התופת (1969) (גם במאי)
- מר פיצק (1974)
- ספן הדנובה (1974) (גם במאי)
- בעל עיני הכוכב (1977) (גם במאי)
- בניו של אסיר (1979) (גם במאי)
- ברק (1981) (גם במאי)
- השובבים (1984) (גם במאי)
- הדודה הפנטסטית (1986)
- הילד מקומארום (1987) (גם במאי)
- מיציקה והמלאכים (1987) (גם במאי)
כבמאי
- בשקה (1955)
- ליל העין השחורה (1959)
- חשמלית ישנה (1960)
- שבעה בשלג (1962)
- קריקט (1963)
- רבותי, דברו! (1974)
- בעקבות החטא (1977)
- רוץ איתי (1983)
- זיכרונות ראש העיר (1984)
פרסים והוקרה
- למען תרבות סוציאליסטית (1979)[2]
לקריאה נוספת
- פטר הרמן: מי ומי הונגרי ובינלאומי תקליטור 1998, בודפשט, 1997 ISBN 963-9051-195
- בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"