מייק מונרוני

אלמר סטילוול "מייק" מונרוני (באנגלית: Almer Stillwell "Mike" Monroney‏; 2 במרץ 1902 – 13 בפברואר 1980) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם אוקלהומה מ-1951 עד 1969, וקודם לכן כיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס החמישי של אוקלהומה מ-1939 עד 1951. כחברהמפלגה הדמוקרטית, מונרוני היה הדמוקרטי האחרון שהחזיק במושב הסנאט של אוקלהומה מקבוצה 3.

מייק מונרוני

לידה	אוקלהומה סיטי, טריטוריית אוקלהומה, ארצות הברית
פטירה	רוקוויל, מרילנד, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
סנאטור מטעם מדינת אוקלהומה 3 בינואר 1951 – 3 בינואר 1969 (18 שנים) → אלמר תומאס הנרי בלמון ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס החמישי של מדינת אוקלהומה 3 בינואר 1939 – 3 בינואר 1951 (12 שנים) → גומר סמית' ג'ון ג'ארמן ←

ביוגרפיה

ראשית חייו

מונרוני נולד ב-2 במרץ 1902 באוקלהומה סיטי שבטריטוריית אוקלהומה. הוריו, א. א. "דוק" ודייזי סטילוול מונרוני, עברו לטריטוריית אוקלהומה זמן קצר לאחר ההסתערות על הקרקעות של 1889. מונרוני סיים את לימודיו באוניברסיטת אוקלהומה ב-1924 עם תואר בעיתונאות. במהלך שהותו בקולג' הוא הצטיין באחוות פי בוא קפא, קיבל את פרס Letzeiser עבור מעמד לימודי ופעילויות, וחברות ב-Pe-et, אגודת הכבוד הוותיקה ביותר באוניברסיטה.

קריירה

מונרוני היה כתב של העיתון Oklahoma News מ-1924 עד 1928. לאחר שהחל לעבוד עם Oklahoma News, הוא מונה כאחראי לדווח על סיפורי פשע מקומיים. איכשהו, הוא הקדים כמעט כל כתב פוליטי במדינה בכך שחשף שהסנאטור רוברט ל. אוון לא יתמוך בהתמודדותו של המושל לשעבר ג'ון ק. "ג'ק" וולטון לסנאט ב-1924.

הקריירה של מונרוני בעיתונאות הסתיימה ב-1928, כאשר אביו ביקש ממנו לעזור בעסקי הרהיטים של המשפחה. כמה שבועות לאחר מכן, אביו מת, והותיר את מייק כנשיא החברה. ב-1938 הוא התמודד לקונגרס כדמוקרטי ונבחר לבית הנבחרים, ולאחר מכן נבחר לחמש קדנציות נוספות, עד 1951. בשנת 1932, מונרוני התחתן עם מרי אלן מלון.

בית הנבחרים

מונרוני התמודד לראשונה על תפקיד פוליטי בשנת 1937, כאשר התייצב כמועמד בבחירות המיוחדות למחוז הקונגרס החמישי של אוקלהומה מול שלושה עשר דמוקרטים אחרים. למרות שהוא לא היה כל כך מוכר, הוא הגיע למקום השלישי. הוא התמודד שוב בבחירות הבאות (1938), וניצח בפריימריז הדמוקרטי מול אותו מספר של מועמדים. הוא ניצח בבחירות הכלליות בהפרש יחסית גדול.

הוא היה תומך פעיל של הנשיאים רוזוולט וטרומן ושל רוב התוכניות שלהם במהלך שתים עשרה שנותיו בבית הנבחרים, ואף הצביע בעד הצעת חוק טאפט-ווגנר-אלנדר משנת 1949 שהבטיחה לבנות 810,000 יחידות דיור ציבוריות. הוא היה תומך נלהב של סיוע חוץ, והצטרף לוועדת הרטר, שהניחה את היסודות לתוכנית מרשל המפורסמת והמצליחה ביותר.

כחבר בית הנבחרים, הוא היה שותף לכתיבת חוק הארגון מחדש בחקיקה משנת 1946. זה נחשב לרפורמה הגדולה היחידה בקונגרס במאה ה-20. על מאמץ זה, הוא קיבל את פרס המגזין Collier's עבור שירות מכובד בקונגרס. בשנים 1947–1948 הוא כיהן בוועדת הרטר.

הסנאט

בשנת 1950, מונרוני קרא תיגר על אלמר תומאס הסנאטור המכהן על מועמדות המפלגה הדמוקרטית למושב הסנאט של ארצות הברית. תומאס היה בעל עוצמה פוליטית מאז שאוקלהומה קיבלה מעמד של מדינה, וצפוי היה לזכות בקדנציה החמישית שלו בסנאט. למרבה ההפתעה, מונרוני הביס אותו בפריימריז. הרפובליקנים הציבו מולו את הכומר ו. ה. "ביל" אלכסנדר, כומר הכנסייה הנוצרית הראשונה באוקלהומה סיטי. מונרוני ניצח גם בבחירות הכלליות ונבחר לסנאט. הוא כיהן בתפקיד זה עד 1969, אז איבד את המושב להנרי בלמון, מושל אוקלהומה הרפובליקני לשעבר.

שמו של מונרוני הועלה כמועמד לרוץ לצידו של מושל אילינוי עדלי סטיבנסון בבחירות 1952, אך הוא נדחה בשל אי היותו מוכר ברמה הלאומי.

כסנאטור, הוא העניק חסות לחוק גילוי מידע לרכב משנת 1958. החוק חייב שכל המכוניות החדשות ישאו מדבקה על חלון המכילה מידע חשוב על הרכב. מדבקה זו ידועה כ"מדבקת מונרוני". אחרי המלחמה היו הרבה יותר אמריקאים שרצו מכוניות מאשר המכוניות שהיו קיימות בשוק, והוא ראה שיש צורך בהגנה על הצרכן לוותיקי המלחמה החוזרים.

כיו"ר ועדת המשנה לתעופה של ועדת המסחר של הסנאט, מונרוני כתב ומימן את חוק התעופה הפדרלי משנת 1958 שהקים את רשות התעופה הפדרלית, כדי לשפר את בטיחות התעופה ולהשיג תיאום טוב יותר של התעבורה האווירית לאחר מספר תאונות מטוסים קטלניות. כל המטוסים הפרטיים בארצות הברית רשומים במרכז האווירונאוטי של מייק מונרוני באוקלהומה סיטי, ובנוסף פקחי הטיסה עוברים שם את הכשרתם. כתוצאה מתרומתו של מונרוני לתעופה, הוא נודע כ"מר תעופה" בסנאט.

ב-1958, מונרוני תמך בקרן הלוואות רכות בבנק העולמי, שלימים הפכה לאגודת הפיתוח הבינלאומית. בשנת 1961 הוענק לו גביע הזיכרון של האחים רייט על ידי האגודה הלאומית לאווירונאוטיקה ובשנת 1964 הוא קיבל את פרס טוני יאנוס הראשון על תרומתו המכובדת לתעשיית התעופה המסחרית.

מונרוני לא חשש ממחלוקות פוליטיות. הסנאטור ג'וזף מקארתי, רפובליקני מוויסקונסין, צבר תאוצה בסנאט, והפך ידוע לשמצה בשל הפחדה של יריביו כאויבי ארצות הברית. מונרוני ומקרתי התעמתו יותר מפעם אחת בעימות פתוח. הוא נטל חלק כאשר הסנאט הטיח במקארתי בגלל הטקטיקות הקיצוניות שלו. מונרוני גם הסתכן באובדן מושבו ב-1956, כשסירב לחתום על המניפסט הדרומי שקרא להתנגדות לביטול ההפרדה בבתי הספר. הוא הצביע בעד חוקי זכויות האזרח של 1957, 1960, 1964, ו-1968, וכן בעד התיקון ה-24 לחוקת ארצות הברית, חוק זכויות ההצבעה של 1965, והאישור של ת'ורגוד מרשל לבית המשפט העליון של ארצות הברית.

הוא נבחר על ידי רשמי הסנאט כ"סנאטור הכי נחמד". הוא הפסיד בבחירה מחדש לאחר שלושים שנות כהונה בקונגרס ב-1968 למושל הרפובליקני לשעבר, הנרי בלמון, שנהנה מההשפעה של בחירתו של ריצ'רד מ. ניקסון לנשיא.

מותו

מונרוני מת ב-13 בפברואר 1980 ברוקוויל, מרילנד. כתומך פעיל של הכנסייה האפיסקופלית במהלך חייו, הוא הותיר הוקרה בסך 10,000 דולר לדיוקסיה האפיסקופלית של אוקלהומה עבור בית הספר קאסדי באוקלהומה סיטי. לאחר מותו, מחצית מהאפר של הסנאטור ושל אשתו נקברו בקתדרלה הלאומית של וושינגטון, שם הם היו פעילים בקהילה. גברת מונרוני שימשה כמדריכת מבקרים בקתדרלה בכל יום שישי אחר הצהריים במשך כ-15 שנה. החצי השני של האפר של הסנאטור מונרוני פוזר במרכז האווירונאוטי של מייק מונרוני באוקלהומה סיטי.

משפחתו

מונרוני היה נשוי למרי אלן מלון ממשפחת הבנקאים מלון והיה לו בן אחד, מייקל מונרוני; ארבעה נכדים, ארין מונרוני, אליס מונרוני, מייקל מונרוני ג'וניור וסוזנה מונרוני קווין; וארבעה נינים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מייק מונרוני בוויקישיתוף   

• מייק מונרוני, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)   
• מייק מונרוני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)