מוטל גרוביאן

תבנית {{סופר}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

מוטל גרוּבִּייַאן (גם מרדכי גרובייאן ומַאטווֶי גרובייאן) (ברוסית: Матвей Михайлович Грубиян‏) (12 ביוני 1909, סוקולובקה, אואזד ואסילקוב, מאלורוסיה, האימפריה הרוסית - 8 בפברואר 1972, מוסקבה, ברית המועצות) היה משורר יידיש, עורך ועסקן תרבות יידיש קומוניסטי, שניצל מהמשטר הסובייטי ושרד.

שנותיו הראשונות

מוטל נולד לאב מלמד, עבד מגיל שלוש עשרה, למד במכון הפדגוגי של מינסק אותו סיים ב-1938.

חייו במלחמת העולם השנייה

גרוביאן היה קומוניסט, וחייל נאמן של הצבא האדום מ-1941 - מיד עם הפלישה הנאצית לברית המועצות. הוא סירב לשרת בחיל-התעמולה בעורף ובחר ללחום כמקלען ביחידת רגלים בחזית. אחרי פציעה ראשונה קשה ברגלו בנובמבר 1942, בקרב סטלינגרד, הוא שוחרר מן הצבא. הוא נפצע עוד פעמיים במהלך הקרבות. אשתו הראשונה ובנם נרצחו על ידי הנאצים בגטו מינסק.

לאחר שחרורו מהצבא היה כתב ב"דער עמעס" וב"אייניקייט". בראשית 1943 כיהן מוטל גרוביאן כחבר "הוועד היהודי האנטי פשיסטי", ושימש שם כעורך הפרסומים ביידיש. לאחר המלחמה, כשסטלין החל בדיכוי היהודים, הוא נעצר ב-19 בפברואר 1949 יחד עם כל אנשי הוועד היהודי האנטי פשיסטי, אך בניגוד לרוב האחרים הוא לא נרצח - אלא נשפט ל-10 שנות מאסר עם עבודת פרך, באשמת ריגול כביכול לטובת האמריקאים. הוא שרד את המאסר, שאת חלקו עשה בעיירה אינטה, הרחוקה יותר מהחוג הארקטי, בסיבלאג (מחנה מאסר סיבירי). הוא מונה שם לפלדשר (סגל רפואי זוטר) ושוחרר לביתו ב-1956. אחרי קבלת דירה בעיר הבירה, העביר לשם את אשתו ובתו המאומצת. הוא נפטר במוסקבה בתחילת תנועת העלייה של ה"סירובניקים" הראשונים.

יצירתו

שירו הראשון של מוטל גרוביאן נדפסו בעיתון הפיונירים של חרקוב, "זיי גייט", ב-1930. ספר שיריו הראשון "פון קעלער אף דער זון" ("מן המרתף אל השמש") נדפס במינסק ב-1935. ב-1940 פורסם האוסף השני - "ליריקה". לאחר המלחמה, ב-1947, פרסם אוסף נוסף ביידיש - "גזאנג וען מוט" ("שיר על גבורה"), ועוד אוסף בשפה הביילורוסית: "בעקבות המלחמה" ("По следам войны"). אחרי שחרורו מהגולאג פורסמו תרגומיו לרוסית: "חיים, קראתיכם" (1958), "מפתחות" (1962), "סירה בזרם" (1967). שירי האוסף האחרון תורגמו על ידי לב אוזרוב, יבגני יבטושנקו, יונה מוריץ, יארוסלב סמליאקוב וגם סמן סורין. שנתיים לפני מותו פורסם ספרו ביידיש: "הרוח שאינה נרגעת". ארבע שנים לאחר מותו פורסם אוסף שיריו ביידיש "אש התמיד". בעקבות הגירתה של הזמרת היהודיה מרינה גורדון, פורסמו השירים שלו במגזין "אידישע קולטור" של איצ'ה גולדברג.

כתביו הנמצאים בישראל

בבית הספרים הלאומי בירושלים מצויים שבעה מספריו, כולם ביידיש.

משפחתו

• אשתו הראשונה ובנו - חוסלו בגטו מינסק
• אשתו השנייה - חנה אברמובנה בלוש'ינסקאיה, שחקנית תיאטרון
• לאריסה (לורה) פבזנר - בתו המאומצת, מתגוררת בישראל

מקורות

• בעקבות מאה שנים ממותו, מגזין 'אנחנו כאן', מס' 214, 12 - 18 ביוני, ניו יורק, 2009 רוסית
• גרובייאן הכי עדין, (ברוסית פירוש המילה "גרובייאן" הוא "מעליב"), מגזין 'אנחנו כאן', מס' 394, 14 - 20 במרץ, ניו יורק, 2013 רוסית
• מיכאיל ארדוב, "אורדינקה המיתית. דיוקנים", מוסקבה, 2001 רוסית
• Charles Dobzynski, Le miroir d'un peuple; anthologie de la poesie yidich, Paris : Gallimard, 1971
• הירש (צבי) יזראילביץ' פרייגרזון, יומן זכרונותיו של יושב מחנה כפייה לשעבר (1949 - 1955), מוסקבה, 2005רוסית

קישורים חיצוניים

• מאטל גרוביאן (1909-1972), דף שער בספרייה הלאומית