מגדל החרסינה של נאנג'ינג
מגדל החרסינה של נאנג'ינג, חלק ממקדש באואן הגדול לשעבר, הוא אתר היסטורי (אנ') הממוקם על הגדה הדרומית של נהר צ'ינואי (אנ') החיצוני בעיר נאנג'ינג בסין. בעבר זו הייתה פגודה שנבנתה במאה ה-15 במהלך תקופת שלטון שושלת מינג, אך הפגודה המקורית נהרסה ברובה במאה ה-19 במהלך מרד טאיפינג. העתק מודרני בגודל מלא של הפגודה המקורית קיים כעת בנאנג'ינג.[1]
 | |
| פגודת החרסינה, כפי שהוצגה בספרו של פישר פון ארלך, "התוכנית לארכיטקטורה אזרחית והיסטורית" (1721) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | מועצת צִ'ינְחְוָואי |
בשנת 2010 איש העסקים הסיני ואנג ג'יאנלין תרם מיליארד רנמינבי (שווה ערך ל-156 מיליון דולר) לעיר נאנג'ינג עבור שיקום המגדל. על פי מקורות מסוימים מדובר בתרומה האישית הגדולה ביותר שנעשתה אי פעם בסין.[2] בדצמבר 2015, ההעתק המודרני והפארק שמסביב נפתחו לקהל הרחב.[3][4]
היסטוריה
מגדל החרסינה של נאנג'ינג, שנקרא במקור "מקדש באואן הגדול", תוכנן בתקופת שלטונו של יונגלה קיסר סין (בשנים 1402–1424); בנייתו החלה בתחילת המאה ה-15. ב-25 במרץ 1428, קיסר שואנדה (אנ') הורה לגנרל ג'נג חה ואחרים לפקח על הבנייה מחדש והתיקון של המקדש.[5] בניית המקדש הושלמה בשנת 1431.[6]
המגדל התגלה לראשונה על ידי אנשים מהעולם המערבי כאשר מטיילים אירופאים כמו יוהאן ניוהוף (אנ') ביקרו בו ולעיתים גם כללו אותו ברשימות של פלאי תבל. לאחר חשיפה זו מחוץ לסין, המגדל נתפס כאוצר לאומי הן על ידי המקומיים והן על ידי תרבויות אחרות ברחבי העולם.
בשנת 1801, המגדל נפגע מברק וארבע הקומות (אנ') העליונות שלו התמוטטו, אך הן שוחזרו במהירות. בספר שראה אור בשנת 1843 בשם "The Closing Events of the Campaign in China" מאת המחבר Granville Gower Loch, מופיע תיאור מפורט של המגדל כפי שהיה קיים אז. בשנות ה-50 של המאה ה-19, פרצה באזור המקיף את המגדל מלחמת אזרחים כאשר מרד טאיפינג הגיע לנאנג'ינג והמורדים השתלטו על העיר. הם ניפצו את התמונות הבודהיסטיות שהיו במגדל והרסו את גרם המדרגות הפנימי כדי למנוע פלטפורמת תצפית מלוחמי האויב שהשתייכו לשושלת צ'ינג. מלחים אמריקאים הגיעו לעיר במאי 1854 וביקרו במגדל החלול. בשנת 1856 נהרס המגדל. ההרס היה במטרה למנוע מפלג עוין להשתמש בו כדי לתצפת ולהפגיז את העיר או שנבע כתוצאה מפחד מאמונות טפלות הקשורות למבנה הגיאומנטי במסגרת השקפת הפנג שווי. לאחר מכן שרידי המגדל שנותרו נוצלו לטובת שימוש במבנים אחרים, בעוד האתר לא היה פעיל עד לבנייה מחדש שנעשתה מאוחר יותר.
תיאור
המגדל נבנה במקור בצורת מתומן, עם בסיס שקוטרו כ-30 מטר. כאשר נבנה, המגדל היה אחד המבנים הגדולים בסין, והתנשא לגובה של 79 מטרים (259 רגל) עם תשע קומות וגרם-מדרגות באמצע הפגודה, שהתנשא כלפי מעלה על פני 184 מדרגות. חלקו העליון של הגג סומן באננס זהוב. היו תוכניות מקוריות להוסיף למגדל עוד קומות, על פי מיסיונר אמריקאי שביקר בנאנג'ינג ב-1852. המגדל נבנה מלבנים העשויות חרסינה בצבע לבן, שנאמר עליהן כי הן מחזירות את קרני השמש במהלך היום, ובלילה נתלו מהמבנה לא פחות מ-140 מנורות כדי להאיר את המגדל. זיגוגים וכלי אבן עובדו לתוך החרסינה ויצרו תערובת של עיצובים ירוקים, צהובים, חומים ולבנים בצידי המגדל, כולל בעלי חיים, פרחים ונופים. ייתכן שחלקים מהמגדל המקורי נשתמרו ומוצגים במוזיאון בכלכותה, על סמך המכון הגיאולוגי של הודו (אנ') שהציג את העובדה הזו ב-7 באוגוסט 1877.
גלריה
-
-
איור אירופאי מוקדם של המגדל, מתוך הספר "שגרירות מחברת הודו המזרחית ההולנדית (אנ')" (1665) מאת יוהאן ניוהוף -
איור של המגדל מתוך "שגרירות מחברת הודו המזרחית ההולנדית" (1665) מאת יוהאן ניוהוף -
דגם משנת 1915 של מגדל החרסינה המקורי
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא מגדל החרסינה של נאנג'ינג בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.