ג'ון סילבר הארוך
ג'ון סילבר הארוך (באנגלית: Long John Silver) הוא האנטגוניסט בספר ההרפתקאות "אי המטמון" מאת רוברט לואיס סטיבנסון. כשודד ים ערמומי ומקסים בעל רגל קטועה ותוכי מדבר, דמותו תרמה רבות לגיבוש ארכיטיפ שודד הים.
מאפיינים
ג'ון סילבר הארוך הוא שודד ים מנוסה, אמיץ ורב תושייה. סגנון הדיבור הייחודי והביטחון העצמי הרב שלו מעניקים לו כריזמה יוצאת דופן. הוא משכיל, ו"מסוגל לדבר כמו מתוך הספר, אם מתחשק לו".[1] הוא בולט בין שודדי הים בשיקול הדעת ובקור הרוח שלו, ורבים מהם רוחשים לו הערצה או יראה.
רגלו השמאלית של סילבר קטועה מעל הברך, והוא הולך באמצעות קב. סילבר טוען שאיבד את רגלו תחת פיקודו של אדוארד הוק (אנ') בצי המלכותי הבריטי, אך למעשה איבד אותה כשודד ים תחת פיקודו של קפטן פלינט. לדבריו, עבד גם בשירותו של אדוארד אינגלנד.[2] התוכי שלו, שבדרך כלל יושב על כתפו, נוהג לקלל ולקרוא קריאות קרב. סילבר נשוי לאישה אפריקאית, שמנהלת את עסקיו בבריסטול בזמן שהוא מפליג להרפתקאותיו.
יצירת הדמות
סטיבנסון יצר את דמותו של ג'ון סילבר הארוך בהשראת דמותו של ידידו, הסופר הבריטי ויליאם ארנסט הנלי (אנ'),[3] שרגלו השמאלית נכרתה כתוצאה משחפת. סטיבנסון כתב להנלי כי "מראה עוצמתך החבולה ואדנותך הוא שהוליד את דמותו של ג'ון סילבר ב'אי המטמון'. כמובן, אין הוא דומה לך כלל בשום תכונה או מאפיין אחר, אך הרעיון של האיש הנכה, השולט ומעורר יראה בקרב הבריאים, נלקח ממך לחלוטין."[4]
תפקיד ב"אי המטמון"
הפרוטגוניסט והמספר של "אי המטמון", נער בשם ג'ים הוקינס, מכיר את ג'ון סילבר הארוך לראשונה בתור טבח האונייה "היספניולה", על סיפונה הוא מתעתד לצאת לחפש אוצר הטמון באי נידח. ג'ים חושד שסילבר הוא המלח קטוע הרגל הידוע לשמצה מפניו הזהיר אותו שודד ים זקן שהכיר, אך חשדותיו מתפוגגים כשהוא פוגש את סילבר ומתרשם מאופיו הידידותי ומהידע הרב שהפגין. במהלך ההפלגה אל האי מגלה ג'ים שחשדותיו היו מוצדקים – סילבר הוא שודד ים ותיק שמגייס את צוות האונייה למרד, ותוכניתו היא להשתלט על האוצר ועל האונייה, ולהרוג את רב החובל, את הנוסעים ואת המלחים שלא ישתפו איתו פעולה. לאחר שישיג את האוצר, מתכנן סילבר לחיות חיי מותרות עם אשתו הממתינה לו בבריסטול.
ג'ים מספר על תוכניותיו של סילבר לרב החובל ולנוסעים, וכך משבש אותן. בין המורדים לבין קבוצת הנוסעים ואנשי הצוות הנאמנים מתפתח מאבק על האי, כשעל המורדים מפקד סילבר. ג'ים צופה בסילבר רוצח באכזריות מלח שסירב להצטרף למרד, ומאוחר יותר הוא נופל בשבי המורדים. המורדים, הממורמרים מהמאבק הממושך ומהעיכוב במציאת המטמון, מאשימים את סילבר בבגידה ומאיימים להדיח אותו. סילבר מציע לג'ים שיעזרו זה לזה לשרוד, ומשכנע את אנשיו לתת לו הזדמנות נוספת להשיג את האוצר. הוא מוביל את המורדים ואת ג'ים אל אתר האוצר, אך שם הם מגלים שהאתר כבר נחפר והאוצר נלקח. המורדים הזועמים מתנפלים על סילבר ועל ג'ים, אך השניים ניצלים בזכות התערבותם של נוסעי הספינה. סילבר הורג את המורד שהוביל את הניסיון להדיח אותו, והיות והציל את חייו של ג'ים, רב החובל והנוסעים של הספינה מוכנים להחזיר אותו לאנגליה ואף לא להעמיד אותו לדין. שאר המורדים ננטשים על האי, והאוצר מועמס על "היספניולה".
בדרך אל אנגליה עוגנת הספינה בנמל באמריקה הלטינית ונוסעיה יורדים ממנה כדי לבלות את הלילה בעיר החוף. כשהם חוזרים, הם מגלים שסילבר עזב את הספינה עם שק שהכיל 400 לירה שטרלינג מהאוצר. מאז נעלמו עקבותיו; ג'ים משער שהוא חי חיים שלווים עם אשתו.
הופעות נוספות
דמותו של ג'ון סילבר הארוך הייתה נושא ליצירות כגון סרט הקולנוע "Long John Silver" (אנ'), סדרת הטלוויזיה "The Adventures of Long John Silver" (אנ') וסדרת הקומיקס "Long John Silver" (אנ'). הדמות הופיעה בעיבודים הרבים ל"אי המטמון", בסרטים "ריצ'ארד וסוד הספרים האבודים", "רובינזון קרוזו" ו"כוכב המטמון", בסדרות הטלוויזיה "עד עצם היום הזה" ו"מפרשים שחורים" ובספרים "אש זרה" (אנ'), "Nathan Never" (אנ') ו-"Silver" (אנ').
על שמו של סילבר נקראו אלבום המוזיקה Long John Silver (אנ') של להקת ג'פרסון איירפליין ורשת המזון המהיר לונג ג'ון סילבר'ס (אנ'). דמותו של ג'וני סילברהנד ממשחק התפקידים השולחני "סייברפאנק" וכן ממשחק הווידאו "Cyberpunk 2077" מבוססת באופן רופף על סילבר.
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא ג'ון סילבר הארוך בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.- ג'ון סילבר הארוך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ רוברט לואי סטיבנסון, תרגום: אוריאל אופק, אי המטמון, כתר הוצאה לאור, 1974, עמ' 56
- ^ רוברט לואי סטיבנסון, תרגום: אוריאל אופק, אי המטמון, כתר הוצאה לאור, 1974, עמ' 60
- ^ William Ernest Henley | Victorian Poet, Invictus Poem, Encyclopedia Britannica, 20 ביולי 1998
- ^ Robert Louis Stevenson - The Letters of Robert Louis Stevenson - Volume 1 Page 92, classic-literature.co.uk