כפר נחום

תבנית {{אתר ארכאולוגי}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

כפר נחום (בלטינית: Capernaum) היה יישוב בחופה הצפוני של הכנרת, לא הרחק מכורזים, בבקעת עין שבע, שהתקיים מהתקופה החשמונאית ועד התקופה הביזנטית בארץ ישראל^[^{דרוש מקור]}. האתר משמש בימינו כגן לאומי, המשתרע על-פני שטח של 1,728 דונם^[1].

על פי המסופר בברית החדשה, קבע ישו בכפר נחום את מרכז פעילותו במשך תקופה ארוכה, ואחדים משנים-עשר השליחים (פטרוס הקדוש ואחיו אנדראס הקדוש, וכן יעקב בן זבדי ואחיו יוחנן) התגוררו במקום.

היינריך קוהל וקרל ואצינגר ערכו חפירה ארכאולוגית ראשונה במקום בשנת 1905, במסגרת סקר מקיף שלהם על בתי כנסת עתיקים בגליל. הם חשפו כמעט את כל האתר, אך משביקשו לחזור ולהשלים את חפירתם שנתיים לאחר מכן, סירבו האבות הפרנציסקנים לאפשר להם את הדבר, בטענה שיעשו זאת בעצמם. בשנים 1921–1926 ניהל הארכאולוג הפרנציסקני גאודנציו אורפלי את החפירות בכפר נחום, שבהן נחשף המבנה המתומן (שנקבע במסורת הנוצרית כביתו של פטרוס) וכמו כן שוחזר חלק מבית הכנסת. החפירות נפסקו במותו ב-1926 והתחדשו רק ב-1986 על ידי הארכאולוגים הפרנציסקנים וירגיליו קורבו (Corbo) וסטניסלאו לופרדה (Loffreda) מטעם בית הספר הפרנציסקני למקרא.

אזכורים במקורות עתיקים

ערך מורחב – ישו מגרש שד בבית הכנסת בכפר נחום

כפר נחום נזכר בברית החדשה, בכתבי יוסף בן מתתיהו ובמדרש:

"אחרי בואם אל כפר נחום מיהר להיכנס בשבת לבית הכנסת ולימד שם."

— הברית החדשה, הבשורה על־פי מרקוס, פרק א', פסוק 21

"סוסי, אשר עליו רכבתי בקרב, נפל במקום ביצות והשליכני ארצה. נפצעתי בפרק שעל יד השכם ולכן לקחוני אל כפר נחום."

— יוסף בן מתתיהו, "חיי יוסף", פרק 72

"ר' איסי דקיסרין: פתר קרייה במינות... 'וחוטא', אלו בני כפר נחום"

— קהלת רבה, לפרק ז', פסוק כ"ו

היסטוריה

כפר נחום הוקם במאה השנייה לפנה"ס, כפי שמעידים מטבעות חשמונאיים מתקופה זו שנמצאו באתר. בתקופת שלטון הרומאים שימש הכפר כמוצב מכס, והגן עליו חיל מצב בפיקוד שר מאה. כפר נחום לא השתתף במרד הגדול ובמרד בר כוכבא. בשנת 749 הכפר נהרס עד היסוד ברעידת אדמה; מעט מאוחר יותר נבנה מחדש צפונית-מזרחית למיקומו הישן. במאה ה-11 הכפר ננטש, וככל הידוע לא נבנה מחדש בתקופה הצלבנית, חרף מרכזיותו בנצרות.

בשנת 1838 זיהה אדוארד רובינסון את כפר נחום, בו בית הכנסת נותר כמעט שלם^[2]. בסוף המאה ה-19 התיישב במקום כומר פרנציסקני שרכש את המקום מידי הבדואים והקדיש את חייו לשיקום העתיקות במקום^[3].

האתר כיום

כנסיית בית פטרוס: בחפירות ארכאולוגיות שערכו הפרנציסקנים במיקומו הראשון של כפר נחום התגלתה כנסייה מתומנת מהמאה ה-5, שנבנתה מסביב למבנה קדום יותר (כנראה מהמאה ה-1) בעל חדר יחיד. מבנה זה נקבע במסורת הנוצרית כביתו של פטרוס. הפרנציסקנים המחזיקים במנזר במקום, בנו מעל האתר כנסייה חדשה בשנת 1990.
במיקומו השני של כפר נחום, אחרי רעידת האדמה של 749, כ-150 מטרים מכנסיית בית פטרוס, ניצבת היום כנסיית שנים-עשר השליחים ומנזר יווני-אורתודוקסי, שהוקמו בשנת 1931. כמעט כל קירותיה של הכנסייה מקושטים בפרסקאות עשירים.
בית הכנסת בכפר נחום: במקום נמצאו שני בתי כנסת כאשר האחד, הבנוי אבני גיר, מצוי על גבי משטחו של הקודם, הבנוי אבני בזלת. בית הכנסת העליון מתוארך לתקופה הביזנטית ולפי ממצא המטבעות שמתחת לאבניו לא לפני המאה ה-5 לספירה. תיארוכו של בית הכנסת הקדום נמצא במחלוקת כאשר המסורת הנוצרית טוענת שזהו בית הכנסת שישו ביקר בו, כמתואר בברית החדשה (המאה ה-1). בקרבת בית הכנסת נמצאו שרידים של מאוזולאום יהודי, ובו ארונות קבורה.
ממצא יחיד במינו הוא עגלה (ארון קודש?) חקוקה על אבן.
במזרחו של הגן הלאומי הוקם אזור נופש שכולל מבנה מבואה מאבני בזלת ובו תחנת מידע, משרדים וחנות; ולידו מזח סירות צף. סביב המבואה ניטע גן ובו שבילי הליכה מרוצפים ו"מרכיבים מתחומי הטבע, הארכאולוגיה, המורשת היהודית והדת הנוצרית". לאורך הכביש המוליך אל מגרש החניה, נטעה שדרת דקלים באורך של כמאה מטרים. באתר מתחילה טיילת באורך של 3.5 ק"מ המוליכה אל עין שבע, ומהווה חלק משביל ישו.