יולט סמית'

יולט קרלסון סמית' (באנגלית: Hulett Carlson Smith;‏ ‏) היה פוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה המערבית, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל וירג'יניה המערבית ה-27 בשנים 1965–1969.

יולט סמית'
Hulett Smith

יולט סמית', 1965
לידה	בקלי, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית
פטירה	סקוטסדייל, אריזונה, ארצות הברית
שם מלא	יולט קרלסון סמית'
מדינה
מקום קבורה	פארק הזיכרון סנסט, בקלי, וירג'יניה המערבית, ארצות הברית
מושל וירג'יניה המערבית ה־27 18 בינואר 1965 – 13 בינואר 1969 (4 שנים) → וולי ברון ארץ' מור ←

ראשית חייו

יולט סמית' נולד בעיר בקלי שבווירג'יניה המערבית, כבנם של חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ג'ו ל. סמית' ושל רעייתו כריסטין קרלסון. הוא התחנך בבתי ספר ציבוריים במחוז ראלי, סיים את לימודיו בבית הספר התיכון על שם וודרו וילסון ב-1934. וסיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר וורטון למנהל עסקים של אוניברסיטת פנסילבניה, שם הוא התמחה בכלכלה. לאחר תום לימודיו, עבד סמית' בחברת ביטוח ובתחנת רדיו בבעלות משפחתו. ב-1942 נשא סמית' לאישה את מרי אליס טיש. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא שירת בצי ארצות הברית כמומחה ללוגיסטיקה תחת פיקודו של קלארק קליפורד, לימים מזכיר ההגנה של ארצות הברית. הוא התקדם לדרגת לוטננט, ובסופו של דבר היה ללוטננט קומנדר בכוחות המילואים של הצי. לאחר המלחמה שב סמית' לבקלי ועסק בניהול עסקי המשפחה. הוא גם שימש כחבר במועצת המנהלים של בתי החולים בקלי והיל, וכחברב המועצת המנהלים של בנק ראלי, וכסגן נשיא של בקלי קולג' (כיום אוניברסיטת מאונטיין סטייט). כמי שהחזיק ברישיון טיס מאז 1940, היה סמית חבר בוועדת האווירייה בשנים 1947–1959.

קריירה פוליטית

כמי שהיה פעיל בקהילה ובפעילות אזרחית, שימש סמית' כנשיא לשכת הסחר הצעירה של וירג'יניה המערבית בשנים 1949–1950. ב-1951 הוא היה יושב ראש הוועד המנהל של המפלגה הדמוקרטית בבקלי. חמש לאחר מכן הוא היה מנהל מסע הבחירות הבלתי מוצלח של המועמד הדמוקרטי לתפקיד מושל המדינה, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית בוב מולוהאן מול הרפובליקני ססיל אנדרווד. בשנים 1956–1962 הוא היה יושב ראש המפלגה הדמוקרטית במדינה. במהלך תקופה זו הוא היה שותף לייסוד אתר סקי במחוז ראלי בווירג'יניה המערבית. ניסיונו הראשון של סמית' להיבחר למשרה פוליטית היה ב-1959 כאשר הודיע על מועמדותו לתפקיד מושל המדינה, אך בבחירות המקדימות של הדמוקרטים הוא נוצח על ידי וולי ברון.

ב-1961 מינה אותו ברון כראש מחלקת הסחר החדשה שהוקמה אז. תחומי האחריות שלו כללו פיתוח כלכלי וקידום התיירות. הוא נקט בגישה רחבה ובמיוחד היה גאה במאמצי מחלקתו לקדם את האומנויות והמלאכות המסורתיות, שהחלו בייסוד יריד האומנויות והמלאכות של מדינת ההרים בריפלי. המחלקה של סמית הייתה אחראית על תיאום רבים מאירועי שנית המאה למדינת וירג'יניה המערבית ב-1963.

מושל וירג'יניה המערבית

בנובמבר אותה שנה התפטר סמית' מתפקידו כדי להקדיש את מאמציו למסע הבחירות לתפקיד מושל וירג'יניה המערבית. בבחירות המקדימות של 1964 הוא ניצח ב-53 מתוך 55 מחוזות המדינה, ומספר הקולות שקיבל היה גבוה מאלו של שלושת יריביו יחדיו. בבחירות הכלליות הוא הביס את המושל לשעבר אנדרווד.

טקס ההשבעה של סמית, שבו נכחו 5,000 איש, התקיים ב-18 בינואר 1965. בנאום ההשבעה שלו הוא הרחיב על נושא מסע הבחירות שלו, הבטיח שהחינוך יהיה מטרתו המרכזית, והתחייב לתת למדינה ממשל עם "הסטנדרטים הגבוהים ביותר של אתיקה, יושרה והגינות... ולעולם לא לסבול חוסר כישרון או בינוניות".

במהלך שנות כהונתו של סמית' כמושל, בוטל בווירג'יניה המערבית עונש המוות, עברו צעדי חקיקה בתחום זכויות האזרח, הועלה שכר המורים, רשות השידור החינוכית זכתה לייצוב, ונוצרה מחלקת העתיקות. אחד ההישגים הגדולים ביותר של ממשל סמית' התרחש במהלך שנת כהונתו הראשונה כאשר עבר בבית המחוקקים השלב הראשון בהיקף של 32.5 מיליון דולר של תוכנית תלת-שנתית לשיפור מערכת החינוך. תוכנית זו כללה מיזם לגני ילדים, תוכנית שזכתה לתמיכתה של הגברת הראשונה. מרי סמית' הייתה גם הכוח המניע מאחורי השיפוץ המקיף של מעון המושל.

ב-1966 חתם סמית' על כמה חוקים חשובים, כולל חוק חדש לשכר מינימום, אך מנגד הצביע בית המחוקקים נגד הצעה לתיקון לחוקת המדינה שיאפשר למושל לכהן ביותר מתקופת כהונה רצופה אחת. באותה שנה נקט סמית' באחד מצעדיו החשובים אך השנויים במחלוקת, יצירת תקנות לכרייה על פני השטח. הוא ראה בשימור ובפעילות הפנאי כאבני הפינה של העתיד הכלכלי של וירג'יניה המערבית, ומתח ביקורת קשה על ההרס שגרמו פעילויות כרייה אלו לנוף הטבעי. הוא קרא לביקור מחמירה על מה שהוא כינה "האונס של וירג'יניה המערבית". הוא קידם את חקיקת החוק, ומושב בית המחוקקים של 1967 העביר את מה שנחשב כחוק הקשוח ביותר בתחום. במהלך אותו מושב בית מחוקקים, הועברו גם חוקים בנוגע לזיהום אוויר ומים, הועלו מיסים, והורחבו הפיצויים למובטלים ולעובדים.

סמית' התאכזב כאשר עתירות משפטיות נגד תקנות הסביבה החדשות חשפו חולשה בחוק זיהום המים, אם כי בית המשפט העליון של וירג'יניה המערבית אישר את החוק בנוגע לכריית השטח. ב-1968 הוא הציע הנפקת 150 מיליון דולר באיגרות חוב למיזמי בנייה בבתי ספר ושיפורים במבנים ממשלתיים שנדחו בבית המחוקקים, והסנאט המדינתי סירם לאשר את המועמד של סמית' למנהל נציבות זכויות האדם.

על אף כישלונות אלו, נזקפו לזכותו של סמית' כמה הישגים ב-1968. הונחה אבן הפינה לשני מבני ממשל חדשים. בית המחוקקים הצביע בעד הנפקת איגרות חוב בהיקף של 350 מיליון דולר לסלילת כבישים, ואושרו במשאל עם תיקונים בנוגע לתקציב. התיקונים אושרו ונתנו למושלי המדינה הבאים סמכויות רחבות יותר.

אך שנת 1968 הייתה גם השנה בה המושל לשעבר וולי ברון, שלושה בכירי ממשל, ושני אנשים נוספים, הואשמו על ידי חבר מושבעים גדול פדרלי בהאשמות של קשירת קשר לשוחד בנוגע לחוזים של המדינה. סמית השעה מיד את שלושת פקיד י הממשל, כולם כאלו שמונו בתקופת ממשל ברון. בנוסף לגילויים לברון ולשותפים, כמה שערוריות אחרות שבהם היום מעורבים פקידי ממשל בכירים צצו בתקופת ממשל סמית'. זמן קצר לאחר שסמית' הושבע לתפקידו, נציב כלי הרכב מממונעים שלו, ג'ק נוקולס, הואשם בהונאה ובהאשמות נוספות, ומאוחר יותר הורשע בהם. בשנה שלאחר מכן, האשמות באי-שימוש ראוי בהשפעה במתן זיכיונות לחוזים בפארק מדינתי הובילו להתפטרויות של שני פקידי ממשל בכירים ממחלקת משאבי הטבע. שערורייה נוספת ב-1966 הייתה קשורה לנוהלי הרכש של מחלקת הכבישים המדינתית.

ב-1967, נציב הפיקוח על משקאות חריפים מטעם המושל, קלרנס סי. אלמור, הואשם בהתחמקות מתשלום מס. בשנה שלאחר מכן הוצאו האישומים של ברון ואלו של המפקח לשעבר על ציוד הכבישים המדינתי, וודרו גוק3ום, בהאשמות של נסיעות בלתי חוקיות ומכירת רכוש ממשלתי גנוב. אלמור, יוקום וארבעה מאלה שהואשמו יחד עם ברון, הורשעו. ברון זוכה, אך מאוחר יותר הודה באשמת שיחוד ראש חבר המושבעים.

בעוד שמחלקת המשפטים של ארצות הברית ניקתה את שמו של סמית' מכל מעורבות במקרה של ברון, הפרשה העיבה על שארית תקופת כהונתו, ועזרה לקדם את הרפובליקני ארץ' מור אל לשכת המושל בבחירות שהתקיימו בסוף 19+68.

לאחר כהונתו כמושל

לאחר תום כהונתו כמושל, שב סמית' לבקלי. הוא חידש את פעילותו בעסקים פרטיים והמשיך במעורבותו בפעילויות אזרחיות ובפעילויות פילנתרופיות, ובפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית. ב-1987 נפטרה רעייתו, מרי אליס, וב-1990 הוא נישא בשנית לננסי פאט המילטון לואיס.

סמית' היה חבר בחבר האלקטורים בבחירות לנשיאות של 1972 ובאלו של 1996.

ב-1968 הגיב סמית' לאירוע התפוצצות הפצצה בקולג' המדינתי בולפילד בהצעת פרס של 5,000 דולר על כל מידע שיוליך לזהות העבריינים.

יולט סמית' נפטר בסקוטסדייל, אריזונה ב-15 בינואר 2012, בגיל 93. הוא נטמן בפארק הזיכרון סנסט שבבקלי.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1712-1713

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יולט סמית' בוויקישיתוף   

• יולט סמית' באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• יולט סמית' באנציקלופדיה של וירג'יניה (באנגלית)
• יולט סמית' באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• יולט סמית', באתר "Find a Grave" (באנגלית)