ז'אקו (יעקב) ארליך (28 בספטמבר 193120 באוגוסט 2024) היה עורך קולנוע וממייסדי הקולנוע הישראלי. נודע בעיקר בזכות עריכתו של סרטים מכוננים בקולנוע הישראלי והטרילוגיה התיעודית שעסקה בשואה, אשר יצר בשיתוף פעולה עם חיים גורי ודוד ברגמן.[1]

ז'אקו (יעקב) ארליך
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 28 בספטמבר 1931
שטרסבורג, צרפת
פטירה 20 באוגוסט 2024 (בגיל 92)
אשדות יעקב איחוד, ישראל

ביוגרפיה

ז'אקו ארליך נולד בשנת 1931 בשטרסבורג, צרפת. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא שרד את השואה בצרפת ובשווייץ. לאחר סיום המלחמה, בשנת 1949, עלה לישראל, והצטרף לגרעין צרפתי-בלגי בקיבוץ שדות ים. מאוחר יותר, עבר להתיישב בקיבוץ בית קשת.[2]

קריירה קולנועית

את דרכו המקצועית בתחום הקולנוע החל בפריז, שם עבד במחלקת האפקטים המיוחדים של סטודיו סנט לו. במהלך עבודתו שם היה מעורב ביצירת אפקטים לסרטים הוליוודיים מפורסמים, ביניהם "היום הארוך ביותר" משנת 1962, שזכה בפרס אוסקר לאפקטים הטובים ביותר.[2]

עם שובו לישראל, הצטרף ארליך להיות עוזרו של העורך המוערך והנערץ דני שיק. יחד ערכו סרטים ישראליים מובילים כגון "רק בלירה" (1964), "שמונה בעקבות אחד" (1964), "הילד מעבר לרחוב" (1965) ו"סאלח שבתי" (1964), שהיה לסרט הישראלי הראשון המועמד לאוסקר.[2]

הטרילוגיה התיעודית על השואה

אחת מיצירותיו הבולטות הייתה הטרילוגיה התיעודית על השואה, שכללה את הסרטים "המכה ה-81" (1974), "הים האחרון" (1979) ו"פני המרד" (1985). הטרילוגיה זכתה להכרה בינלאומית בזכות גישתה החדשנית לתיעוד השואה, תוך שימוש בחומרי ארכיון נדירים ועדויות מקוריות ממשפט אייכמן, ללא קריינות או ראיונות ישירים. הסרט הראשון בטרילוגיה, "המכה ה-81", היה מועמד לפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר בשנת 1975.

חיים אישיים

ז'אקו ארליך נפטר ממחלת הסרטן ב-20 באוגוסט 2024, חודש לפני יום הולדתו ה-93, בביתו שבקיבוץ אשדות יעקב איחוד. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים: גיורא, דני ונטעלי. אשתו נפטרה כחודשיים לפניו.

במהלך חייו היה גם צייר, והמשיך ליצור אמנות פלסטית לצד עבודתו הקולנועית. הוא השאיר אחריו מורשת קולנועית עשירה ואת ספרו האוטוביוגרפי, "זום לקצה המילים".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים