ויקטוריה הצעירה
ויקטוריה הצעירה (באנגלית: The Young Victoria) הוא סרט דרמה תקופתית בריטי-אמריקאי משנת 2009. ז'אן-מארק ואלה ביים וג'וליאן פלוז כתב את התסריט המבוסס על שנות שלטונה הראשונות של המלכה ויקטוריה ונישואיה עם אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה. את הסרט הפיקו גרהם קינג, מרטין סקורסזה, שרה פרגוסון וטימותי הדינגטון. מככבים בסרט אמילי בלאנט, רופרט פרנד, פול בטאני, מירנדה ריצ'רדסון, הארייט וולטר, מארק סטרונג וג'ים ברודבנט יחד עם אנסמבל גדול של שחקנים.
כרזת הסרט | |
כרזת הסרט | |
הופק בידי |
מרטין סקורסזה גרהם קינג טימותי הדינגטון שרה פרגוסון |
---|---|
עריכה |
ג'יל בילקוק מאט גרמר |
שחקנים ראשיים |
אמילי בלאנט רופרט פרנד מירנדה ריצ'רדסון ג'ים ברודבנט פול בטאני מארק סטרונג תומאס קרצ'מן ג'וליאן גלובר מייקל מלוני רייצ'ל סטירלינג |
מדינה |
![]() ![]() |
חברת הפקה | GK Films |
חברה מפיצה |
Momentum Pictures (UK) Apparition (US) |
הקרנת בכורה |
![]() ![]() |
תקציב | 35 מיליון דולר[1] |
הכנסות | 31,878,891 דולר[2] |
כתסריטאי פלוז רצה שהסרט יהיה מדויק ככל שאפשר מבחינה היסטורית. לשם כך נשכרו שירותיהם של מעצבת התלבושות זוכת פרס האוסקר סנדי פאוול, ויועץ היסטורי אלאסטר ברוס. כדי להוסיף לאותנטיות שלו נערכו צילומי הסרט באתרים שהם ציוני דרך בהיסטוריה של אנגליה. אף על פי כן נמתחה ביקורת על אי-דיוקים היסטוריים בהיבטים שונים של הסרט.
הסרט יצא לאקרנים בממלכה המאוחדת בחברת ההפצה Momentum Pictures ב-6 במרץ 2009. בארצות הברית הפיצה חברת Sony Pictures Worldwide Acquisitions Group את הסרט לבתי הקולנוע ב-18 בדצמבר 2009. הביקורות היו חיוביות ברובן, והסרט קיבל באתר Rotten Tomatoes ציון של 76% המבוסס על 139 סקירות. הסרט היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר, וזכה בפרס אוסקר לעיצוב התלבושות הטוב ביותר. הסרט זכה גם בפרס באפט"א לקולנוע לאיפור ועיצוב שיער הטוב ביותר, ולפרס עיצוב התלבושות הטוב ביותר.
תקציר עלילה
הנסיכה ויקטוריה מקנט היא יורשת העצר לכס המלכות בשנים האחרונות של שלטונו של דודה המלך ויליאם הרביעי, והיא כפופה לתככים פוליטיים וניסיונות להשיג השפעה עליה. בצד אחד נמצאים אמה הדוכסית מקנט והיועץ שלה, סר ג'ון קונרוי, שמנסים לאלץ את ויקטוריה לחתום על מסמך שמצהיר על אמה כעוצרת, וייתן בידיהם את השלטון.
מצד שני נמצא הדוד של ויקטוריה לאופולד הראשון, מלך הבלגים, שמבקש לנצל את השפעתו באמצעות קשרי משפחה לחזק את הברית בין הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד והממלכה שלו. הוא מחליט שאחיינו אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה יחזר אחר ויקטוריה, ומאמן אותו להכיר את הדברים שאהובים או אינם אהובים עליה. הדוכסית מזמינה את האחים קובורג, אלברט ואחיו הנסיך ארנסט, מסקסה-קובורג-גותה, לבקר בארמון. כבר מהתחלה ויקטוריה ואלברט מחבבים זה את זה, על אף שוויקטוריה מודעת לכך שאלברט נשלח על ידי דודם כדי לזכות בחסדיה. אחרי שאלברט חוזר לביתו הם מתחילים להתכתב ביניהם.
במסיבת יום ההולדת של המלך בטירת וינדזור, המלך מצהיר על רצונו להיות קרוב יותר לוויקטוריה והוא מעליב את אמה. כשהמלך מגדיל את הקצבה של ויקטוריה, מתנגד לכך קונרוי, שמכניע אותה פיזית לעיני אמה, מה שמגביר את האיבה ביניהם. המלך שולח את ראש הממשלה הלורד מלבורן כדי שייעץ לה. ויקטוריה מסכימה למנות אותו למזכיר האישי שלה, והוא ממנה עבורה בנות לוויה ממשפחות הקשורות אליו מבחינה פוליטית.
המלך ויליאם מת אחרי יום הולדתה ה-18 של ויקטוריה, ונמנע הצורך בעוצרות. אחרי כן, ויקטוריה מתחילה להפעיל את עצמאותה, היא עוברת לישון בחדר משלה, מסלקת את קונרוי ממשק ביתה והוא לא מוזמן לטקס ההכתרה. בישיבה הראשונה של המועצה המלכותית היא מכריזה ש"אני מתכוונת להקדיש את חיי לשירותם של ארצי ושל בני עמי". ויקטוריה עוברת לארמון בקינגהאם שהושלם לא מזמן. דודתה המלכה אדלייד מייעצת לה לא לתת אמון כה רב בלורד מלבורן. אלברט מגיע לאנגליה כדי לבלות זמן עם ויקטוריה. הקשר ביניהם מתהדק, הם רוקדים יחד בנשף לאחר ההכתרה, ואחר כך דנים במצבם של העניים. אלברט רומז לקידום היחסים ביניהם, אבל ויקטוריה מגלה התנגדות והוא עוזב.
כשלורד מלבורן מפסיד בהצבעה בפרלמנט, סר רוברט פיל, ראש הממשלה המיועד, מבקש להחליף כמה מבנות הלוויה של המלכה בתומכים במפלגה שלו, אבל המלכה מסרבת. פיל מצדו דוחה את הזמנתה של המלכה להקים ממשלה חדשה, וזה מאפשר למלבורן להמשיך לכהן כראש ממשלה. המשבר שנוצר פוגע בפופולריות של ויקטוריה, שמוביל להפגנות מחוץ לארמון, ועלבונות שמוטחים בה בפומבי. בשל בדידותה ויקטוריה נמשכת קרוב יותר לאלברט והיא מזמינה אותו לשוב לבריטניה. מכיוון שלפי כלל הטקס הוא אינו יכול להציע לה נישואים, היא עצמה מציעה לו נישואים.
האהבה שבנישואיהם ולידת ילדם הבכור מסייע לרפא את הקרע בין ויקטוריה ואמה, שלפני כן שלחה אליה מכתב תמיכה בזמן המשבר. אלברט מתוסכל מחוסר פעילות, והמלכה אדלייד מציעה לוויקטוריה שייקח על עצמו מחויבויות נוספות. היא מארגן מחדש את ניהול בית המלוכה, ומסלק את קונרוי בשל טיפול לא ראוי בכספים. כיועץ הראשי של ויקטוריה, אלברט חוסם את השפעתם של לורד מלבורן והמלך לאופולד. עם זאת ויקטוריה רבה איתו על כך שהוא עוקף אותה ומסכם דברים הנוגעים לה ישירות עם רוברט פיל.
זמן קצר אחר כך מתנקש מנסה לירות לעבר ויקטוריה כשהם נוסעים במרכבה פתוחה. אלברט משליך את עצמו עליה והוא נפצע. הדבר מוביל לפיוס ביניהם, ומלבורן מציע לה שהיא תשתף פעולה עם אלברט בעבודתם למען רווחת הכלל.
כותרות הסיום מתארות את עתידם המשותף עד למותו של אלברט בגיל 42.
צוות השחקנים
- אמילי בלאנט – המלכה ויקטוריה
- רופרט פרנד – אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה
- מירנדה ריצ'רדסון – הדוכסית מקנט
- מארק סטרונג – סר ג'ון קונרוי
- ג'ים ברודבנט – המלך ויליאם הרביעי
- הארייט וולטר – המלכה אדלייד
- פול בטאני – הלורד מלבורן
- תומאס קרצ'מן – לאופולד הראשון, מלך הבלגים
- ג'ספר כריסטנסן – בארון סטוקמר
- ג'ינט היין – הברונית לצן
- ג'וליאן גלובר – הדוכס מוולינגטון
- מייקל מלוני – סר רוברט פיל
- מיכיל האוסמן – ארנסט, נסיך סקסוניה-קובורג-גותה
- רייצ'ל סטירלינג – דוכסית סאתרלנד
- ג'נבייב או'ריילי – ליידי פלורה הייסטינגס
- דייוויד רוב – לורד ג'ון ראסל
הפקה
שרה דוכסית יורק הייתה זו שהגתה את הרעיון לסרט המבוסס על השנים הראשונות של המלכה ויקטוריה. היא התעניינה במלכה מאז שהתחתנה עם הנסיך אנדרו, דוכס יורק, שהוא צאצא של ויקטוריה ואלברט. בעזרת היסטוריון היא כתבה שני ספרים על המלכה. במיוחד משכה אותה מערכת היחסים בין ויקטוריה ואלברט, וראתה הקבלה בין נישואיהם לאלו של נישואיה לנסיך אנדרו, שכן שניהם "נלחמו על אהבתם" בעיצומה של ביקורת ציבורית.[3] חבר הפגיש אותה עם המפיק גרהם קינג, והיא העלתה בפניו את הרעיון הזה ורעיונות נוספים.[4] קינג שהוא בריטי, ובאותה עת סיים את עבודתו על הסרט "השתולים", חיפש פרויקט שמתרחש בבריטניה.[5][6] קינג הביא את מרטין סקורסזה שאיתו הרבה לשתף פעולה לשמש כמפיק לצדו, כיוון שהבמאי זוכה האוסקר ידע "פחות או יותר כל מה שיש לדעת על ההיסטוריה הבריטית".
פרסים ומועמדויות
אמילי בלאנט הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב ב-2010 לשחקנית הטובה ביותר בסרט דרמה, והפסידה לסנדרה בולוק בסרט "הזדמנות שנייה". בלאנט הייתה מועמדת לפרסים נוספים בהם פרסי הקולנוע הבריטי העצמאי, פרס איגוד מבקרי הקולנוע ופרסי אמפייר. הסרט היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר עבור עיצוב ההפקה הטוב ביותר (הפסיד לסרט "אווטאר"), האיפור הטוב ביותר (הפסיד לסרט "סטארטרק") וזכה בעיצוב התלבושות הטוב ביותר. בטקס הבאפט"א ה-63 זכה הסרט בפרס עיצוב התלבושות הטוב ביותר ופרס האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר.[7]
פרס | תאריך הטקס | קטגוריה | זוכים ומועמדים | תוצאה |
---|---|---|---|---|
פרס אוסקר[8][9] | 7 במרץ 2010 | עיצוב ההפקה הטוב ביותר | פטריס ורמט, מגי גריי | מועמדות |
עיצוב התלבושות הטוב ביותר | סנדי פאוול | זכייה | ||
האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר | ג'ון הנרי גורדון, ג'ני שירקור | מועמדות | ||
פרס באפט"א לקולנוע[10][11] | 21 בפברואר 2010 | עיצוב התלבושות הטוב ביותר | סנדי פאוול | זכייה |
האיפור הטוב ביותר ועיצוב השיער | ג'ני שירקור | זכייה | ||
פרסי הקולנוע הבריטי העצמאי[12][13] | 6 בדצמבר 2009 | ההופעה הטובה ביותר של שחקנית | אמילי בלאנט | מועמדות |
פרס איגוד מבקרי הקולנוע[14][15] | 15 בינואר 2010 | השחקנית הטובה ביותר | אמילי בלאנט | מועמדות |
עיצוב התלבושות הטוב ביותר | סנדי פאוול | זכייה | ||
פרסי אמפייר[16][17] | 28 במרץ 2010 | השחקנית הטובה ביותר | אמילי בלאנט | מועמדות |
פרסי גלובוס הזהב[18][19] | 17 בינואר 2010 | שחקנית הטובה ביותר בסרט דרמה | אמילי בלאנט | מועמדות |
קישורים חיצוניים
- אורי קליין, "ויקטוריה הצעירה": התעלומה הוויקטוריאנית נותרת בעינה, באתר הארץ, 17 באפריל 2009
הערות שוליים
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"