הרנוש ארשגיאן
הרנוש ארשגיאן (לבית נרגיז, בארמנית: Հերանոյշ (Նարգիզ) Արշակեան; 28 ביולי 1887 - 27 במרץ 1905) הייתה משוררת וסופרת ארמנית.[1]
ביוגרפיה
הרנוש ארשגיאן נולדה במחוז בשיקטאש של קונסטנטינופול, באימפריה העות'מאנית, בשנת 1887. אביה האגופ, אשר נפטר כשהיא הייתה בת 3, היה פעיל חברתי בולט בקהילה הארמנית. כאשר מלאו לארשגיאן 10 שנים, היא התחילה ללמוד בבית ספר צרפתי לבנות. לאחר שנה וחצי, היא המשיכה את לימודיה בבית הספר הארמני של בשיקטאש.[2] המורים שלה התרשמו מכתיבתה, אך השכלתה הופרעה בשל בעיות בריאות, כשהרופאים הציעו שתחייה מחוץ לעיר. היא עברה לגור בחווה בפאתי ידיקולה, שם שאבה השראה מהסביבה הטבעית. זה היה במהלך השנים האלה שארשגיאן החלה לכתוב שירה.
היא כתבה סדרה של שירים לירים, רומנים, וסיפורים קצרים, שהתפרסמו רק לאחר מותה, ראשית בכתב העת הספרותי "צאגהיג" (פרח). ב-1910, ידידה הראנד נזריאנץ, פרסם ספר על החיים שלה ועל עבודתה, בקונסטנטינופול. מאז, נכללו שיריה וכתביה בספרי לימוד, בכתבי עת, ובאוספים רבים. מספר ספרי שירתה יצאו לאור מטעם המועצה הממלכתית של ארמניה, ב-1956, ומאז פורסמו עוד אוספים של כתיבתה.[3]
ארשגיאן נפטרה משחפת בשנת 1905, בגיל 17.
ספרים
- Հոգիներուն արցունքը, Երևան, 1956 (דמעות הנפש, ירוואן, 1956)
- Լուսնյակ (բանաստեղծություններ, արձակ), Երևան, 1992 (אור הלבנה, ירוואן, 1992)
- Լուսնյակ (բանաստեղծություններ, արձակ էջեր, նամակներ), Երևան, 2002, (שירים, פרוזה, ומכתבים; ירוואן, 2002)