הריהורי קוויטקה-אוסנוביאננקו
הְרִיהוֹרִי פֵדוֹרוֹבִיץ' קְוִיטְקָה-אוֹסְנוֹבְיָאנֶנְקוֹ (באוקראינית: Григорій Федорович Квітка-Основ'яненко; 29 בנובמבר 1778 – 20 באוגוסט 1843) היה סופר, עיתונאי ומחזאי אוקראיני, מייסד הפרוזה הקלאסיציסטית האוקראינית.
 | |
| לידה |
29 בנובמבר 1778[1] אוסנובה, פלך סלובודה אוקראינה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
20 באוגוסט 1843[1] (בגיל 64) חרקוב, האימפריה הרוסית |
| שם עט | הריצקו אוסנוביאננקו |
| שפות היצירה | אוקראינית, רוסית |
| סוגה | משלים, סיפור קצר, דרמה |
חייו
קוויטקה נולד בכפר אוסנובה שבפלך סלובודה אוקראינה למשפחת אצולה אוקראינית. הוא נטל לעצמו את שם העט אוסנוביאננקו, על שם כפר הולדתו, עת התחיל בקריירה הספרותית שלו.
בשנת 1812 מונה למנהל תיאטרון חובבים חדש שנפתח בחרקוב. אהבתו לתיאטרון נמשכה לכל חייו, ואף הביאה אותו לימים לכתוב מחזות דרמה. ב-1841 כתב את "תולדות תיאטרון חרקוב".
קוויטקה-אוסנוביאננקו היה מראשוני התומכים באוקראינית כשפה ספרותית, והוא החל לפרסם בכתבי העת הספרותיים האוקראיניים הראשונים שהודפסו בחרקוב בראשית המאה ה-19. כמו רוב בני דורו בזירת הספרות האוקראינית, הוא כתב גם ברוסית. הוא התכתב עם טאראס שבצ'נקו והיה חבר של ניקולאי גוגול. ייתכן שהמחזה של גוגול, "רביזור", נכתב בהשראת הדרמה הסאטירית של קוויטקה-אוסנוביאננקו "המבקר מהקפיטול או מהומה בעיר מחוז", שהייתה בעלת קווי עלילה ודמויות דומים מאוד.
יצירתו
יצירותיו בשפה האוקראינית היו ברובן בורלסקיות וסאטיריות באופיין, אך הוא כתב גם פרוזה רצינית יותר, כמו הנובלה הסנטימנטלית שלו "מרוסיה". זו הייתה הפרוזה הקלאסיציסטית האוקראינית הראשונה, ולפי עדותו שלו, הוא כתב אותה כדי להוכיח לאדם לא מאמין אחד שניתן לכתוב דבר עדין ונוגע ללב בשפה האוקראינית.
הוא גם ניסה את כוחו בסוגה הגותית ב"פסחא של אדם מת" משנת 1834.
יצירותיו המפורסמות ביותר
- "המכשפה מקונוטופ" (1833)
- "מרוסיה" (1832)
- "דיוקן של חייל" (1833)
- "חיזור בהונצ'ריבקה (1835)
- "מר חליאבסקי" (1839, נכתב בשפה הרוסית)
- "אוקסנה הלבבית" (1841)
- "הנערה הפיקחית" (1838)
- "הנוסיה" (1839)
- "הפקיד של שלמנקו-וולוסט" (1829)
השפעה
הישגו הספרותי של קוויטקה-אוסנוביאננקו היה לנושא שנוי במחלוקת עבור מבקרי התרבות האוקראינית. מצד אחד, כאחד הסופרים העממיים הראשונים לכתוב בשפה האוקראינית, רואים בו דמות מכוננת של הספרות האוקראינית. מנגד, חוקרים אוקראינים בולטים רבים, כולל איוואן פרנקו, מיקולה זרוב ודמיטרו צ'יז'בסקי, ראו ביצירתו ראקציונרית ושמרנית והיו ספקנים באשר לדימוי הסנטימנטלי והפסטורלי שצייר את אוקראינה ואת האוקראינים.
לסיפורים המאלורוסיים של קוויטקה-אוסנוביאננקו הייתה השפעה על הסופרים האוקראינים של שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19.[2]
קישורים חיצוניים
- הריהורי קוויטקה-אוסנוביאננקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית) המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
הערות שוליים
- ^ 1 2 לפי הלוח הגרגוריאני
- ^ "אוסנוביננקו", האנציקלופדיה העברית (כרך ב), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשי"א, עמ' 42