הצי הראשון לאוסטרליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף המשט הראשון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
ליטוגרפיה של הצי הראשון שנכנס למפרץ ג'קסון, 26 בינואר 1788, מאת אדמונד לה ביהאן

הצי הראשון לאוסטרליה היה צי שכלל 11 אוניות שיצאו מספיטהד, פורטסמות' ואנגליה ב-13 במאי 1787. הצי הגיע לניו סאות' ויילס, מושבת העונשין הראשונה שהייתה שייכת למדינה אירופאית. צי ההרכב כלל שתי אוניות של הצי המלכותי הבריטי, שלוש אוניות של מזון ואספקה, ושש אוניות נידונים להגליה, שהכילו בין 1,000 ל-1,500 נידונים, נחתים, ספנים, קצינים אזרחיים ואנשים חופשיים, וכמות גדולה של מזון ואספקה. הצי הפליג מאנגליה לדרום-מערב ריו דה ז'ניירו, ואז למזרח קייפטאון דרך האוקיינוס הדרומי ועד למפרץ בוטאני. ההפלגה יצאה לדרך בין התאריכים 18–20 בינואר 1788, וארכה בין 250 ל-252 יום עד ההגעה ליעד הסופי. בין ה-25–26 בינואר 1788, עבר הצי ממפרץ בוטאני לסידני של ימינו.[1][2][3]

היסטוריה

רקע ותכנון

מתחילת המאה ה-17 ועד למהפכה האמריקאית ב-1776, הוגלו אסירים לשלוש עשרה המושבות באמריקה הצפונית. לאחר סיום מלחמת העצמאות של ארצות הברית ב-1783, ארצות הברית שהוקמה בזמן המלחמה סירבה לקבל לשטחה אסירים נוספים.[4] ב-6 בדצמבר 1785, הוצאו בלונדון פקודות מדבר המלך במועצה כי יש להקים מושבת עונשין בניו סאות' ויילס על אדמות שתבע החוקר הבריטי ג'יימס קוק במסעו הראשון ב-1770.[5][6]

מפקד הצי הראשון לאוסטרליה, שלימים היה גם מושל המושבה שתקום, היה האדמירל ארתור פיליפ.[7] הספינות הגיעו למפרץ בוטאני ב-18–20 בינואר 1788.[8][9][10]

העלות המוערכת של הוצאת הצי ושליחתו לאוסטרליה הייתה כ-84,000 ליש"ט (כ-9.6 מיליון ליש"ט נכון לשנת 2015).[11][12]

אוניות

שם האונייה שם האונייה בשפת המקור

(באנגלית)

סוג קפטן מספר אנשי צוות[13] מיקום תחילת המסע יום הגעה למפרץ בוטאני ימי הפלגה מספר הנידונים להגליה
גברים נשים
"אה"מ סופליי" HMS Supply אונייה של הצי המלכותי הבריטי[14] סגן הנרי לידגבירד בול 50 ספיטהד, פורטסמות' 18 בינואר 1788 250 — —
"אה"מ סיריוס" HMS Sirius קפטן ג'ון הנטר 160 20 בינואר 1788 252 — —
"אלכסנדר" Alexander אוניית נידונים דאנקן סינקלייר 30 19 בינואר 1788 251 210

2 זכו לחנינה

ללא
"שארלוט" Charlotte תומאס גילברט 30 20 בינואר 1788 252 100 24
"פרנדשיפ" Friendship פרנסיס וולטון 25 19 בינואר 1788 251 80 24

הגעה לכף התקווה הטובה בלבד

"ליידי פנרהין" Lady Penrhyn וויליאם קרופטון סרוור 30 20 בינואר 1788 252 ללא 101
"פרינס אוף ויילס" Prince of Wales ג'ון מייסון 29 2 47
"סקרבורו" Scarborough קפטן ג'ון מרשל 30 19 בינואר 1788 251 208 ללא
"גולדן גרוב" Golden Grove אוניית מזון ואספקה ויליאם שארפ 22 20 בינואר 1788 252 — —
"פישברן" Fishburn רוברט בראון 22 — —
"בורודייל" Borrowdale הובסון ריד 22 — —

אנשי הצי

אנשי הצי כללו ימאים, נחתים ומשפחותיהם, פקידי ממשל ומספר רב של נידונים, כולל נשים וילדים. כלל הנידונים נשפטו והורשעו בבריטניה הגדולה, כאשר רובם הושפטו והורשעו באנגליה. כמו כן, רוב הנידונים נולדו באירלנד, וידוע כי לפחות 14 מאנשי הצי הגיעו משלוש עשרה המושבות באמריקה הצפונית; 12 מאנשי הצי הזדהו כשחורים (ילידי בריטניה, אפריקה, הקריביים, אמריקה הצפונית, הודו, מדינה אירופאית או מושבה).[15][16][17][18] בנוסף, לפחות 8 מאנשי הצי הזדהו כיהודים.[19][20] בין הפשעים שביצעו הנידונים נכללו פשעי גנבה, עדות שקר, הונאה, תקיפה ושוד. בגין פשעיהם, הם נידונו להגליה בזמנים משתנים, חלקם הוגלו לשבע שנים בלבד, חלקם הוגלו ל-14 שנים, וחלקם הוגלו עד סוף חייהם.[21][22]

בכל שש אוניות הנידונים, לא היה ערבוב בין הנחתים לבין הנידונים. רוב משפחות הנחתים נסעו על סיפונה של "פרינס אוף ויילס".[23] לפחות 11 איש כתבו יומנים, מכתבים וכתבי עת על חוויותיהם במסע לאוסטרליה.[24]

המספר המדויק של האנשים הקשורים ישירות לצי הראשון מעולם לא פורסם, מאחר שדיווחים על האירוע השתנו מעט. בסך הכל זוהו 1,420 איש שעלו לסיפון בספיטהד במאי 1787, ועל פי ההערכות, רק 1,373 איש ירדו מהסיפון בסידני בינואר 1788. הנתונים הסטטיסטיים הבאים מובאים מהמילון הביוגרפי שכתבה ההיסטוריונית האוסטרלית, מולי גילן:[15]

עלו בפורטסמות' ירדו בסידני
פקידים ונוסעים 15 14
צוותי האוניות 323 306
נחתים 247 245
משפחות הנחתים (לא כולל הנחתים עצמם) 46 45 + 9 נולדו
נידונים להגליה (גברים) 582 543
נידונים להגליה (נשים) 193 189
ילדי הנידונים 14 11 + 11 נולדו
סך הכל 1,420 1,373

על אף ששמותיהם של כל אנשי הצוות של "אה"מ סופליי" ו"אה"מ סיריוס" ידועים, ייתכן ומספר אנשי הצוות בשאר אוניות הצי היה גדול ב-110 אנשים ממה שדווח. אם כך, לפי מידע זה, 1,530 איש יצאו לאוסטרליה, כאשר רק 1,483 איש הגיעו לסידני.

על פי מפקד האוכלוסין הראשון במושבה שהתקיים ב-1788, כפי שדיווח המושל פיליפ ללורד סידני, היו במושבה 1,030 איש, 7 סוסים, 29 כבשים, 74 חזירים, 6 ארנבים ו-7 בקר.[25] הנתונים הסטטיסטיים הבאים מובאים ממפקד אוכלוסין זה:[26]

גברים נשים ילדים סך הכל
נידונים וילדיהם 548 188 17 753
אחרים 219 34 24 277
סך הכל 767 222 41 1,030

הנתונים הסטטיסטיים הבאים מובאים מספרו של פרקליט ניו סאות' ויילס, דייוויד קולינס, "An Account of the English Colony in New South Wales":‏[27]

על סיפונה של ה"אלכסנדר", בהיקף של 453 טונות, היו 192 נידונים; 2 סגנים, 2 סמלים, 2 רבי טוראי, מתופף אחד ו-29 טוראים, וכן עוזר מנתח של המושבה.

על סיפונה של ה"סקרבורו", בהיקף של 418 טונות, היו 205 נידונים; קברניט אחד, 2 סגנים, 2 סמלים, 2 רבי טוראי, מתופף אחד, ו-26 טוראים, וכן עוזר מנתח של המושבה.

על סיפונה של ה"שארלוט", בהיקף של 346 טונות, היו 89 נידונים ו-20 נידונות; קברניט אחד, 2 סגנים, 2 סמלים, 3 רבי טוראי, מתופף אחד, ו-35 טוראים, וכן המנתח הראשי של המושבה.

על סיפונה של ה"ליידי פנרהין", בהיקף של 338 טונות, היו 101 נידונות; קברניט אחד, 2 סגנים ו-3 טוראים, וכן בן/בת זוג של מנתח/ת.

על סיפונה של ה"פרינס אוף ויילס", בהיקף של 334 טונות, היו 2 נידונים ו-50 נידונות; 2 סגנים, 3 סמלים, 2 רבי טוראי, מתופף אחד ו-24 טוראים, וכן המודד הכללי של המושבה.

על סיפונה של ה"פרנדשיפ", בהיקף של 228 טונות, היו 76 נידונים ו-21 נידונות; קברניט אחד, 2 סגנים, 2 סמלים, 3 רבי טוראים, מתופף אחד, ו-36 טוראים, וכן עוזר מנתח של המושבה.

לצד אלו היו גם 28 נשים, 8 ילדים ו-6 ילדות, השייכים לחיילי הפלוגה, וכן 6 ילדים ו-7 ילדות ששייכים לנידונים.

ה"פישברן" הייתה בהיקף של 378 טונות; ה"בורודייל" הייתה בהיקף של 272 טונות; וה"גולדן גרוב" הייתה בהיקף של 331 טונות. על סיפונה של האחרונה היה הכומר של המושבה, וכן אשתו ומשרתו [של הכומר].

כלל אוניות הצי היו עמוסים במצרכים, כלי חקלאות, ציוד מחנאות, ביגוד לנידונים, מזוודות וכו'.

על סיפונו של ה"סיריוס" היו המפקד העיקרי בחיל הנחתים*, השליש והאפסנאי, השופט-סנגור של היישוב והקומיסר; וכן סמל אחד, 3 מתופפים, 7 טוראים, 4 נשים ומספר אנשי ארטילריה.

[* קצין זה היה גם סגן-מושל המושבה]

המקור באנגלית
The Alexander, of 453 tons, had on board 192 male convicts; 2 lieutenants, 2 sergeants, 2 corporals, 1 drummer, and 29 privates, with 1 assistant surgeon to the colony.

The Scarborough, of 418 tons, had on board 205 male convicts; 1 captain, 2 lieutenants, 2 sergeants, 2 corporals, 1 drummer, and 26 privates, with 1 assistant surgeon to the colony.

The Charlotte, of 346 tons, had on board 89 male and 20 female convicts; 1 captain, 2 lieutenants, 2 sergeants, 3 corporals, 1 drummer, and 35 privates, with the principal surgeon of the colony.

The Lady Penrhyn, of 338 tons, had on board 101 female convicts; 1 captain, 2 lieutenants, and 3 privates, with a person acting as a surgeon's mate.

The Prince of Wales, of 334 tons, had on board 2 male and 50 female convicts; 2 lieutenants, 3 sergeants, 2 corporals, 1 drummer, and 24 privates, with the surveyor-general of the colony.

The Friendship, (snow,) of 228 tons, had on board 76 male and 21 female convicts; 1 captain, 2 lieutenants, 2 sergeants, 3 corporals, 1 drummer, and 36 privates, with 1 assistant surgeon to the colony.

There were on board, beside these, 28 women, 8 male and 6 female children, belonging to the soldiers of the detachment, together with 6 male and 7 female children belonging to the convicts.

The Fishbourn store-ship was of 378 tons; the Borrowdale of 272 tons; and the Golden Grove of 331 tons. On board this last ship was embarked the chaplain of the colony, with his wife and a servant.

Not only these as store-ships, but the men of war and transports, were stored in every part with provisions, implements of agriculture, camp equipage, clothing for the convicts, baggage, etc.

On board of the Sirius were taken, as supernumeraries, the major commandant of the corps of marines embarked in the transports*, the adjutant and quarter-master, the judge-advocate of the settlement, and the commissary; with 1 sergeant, 3 drummers, 7 privates, 4 women, and a few artificers.

[* This officer was also lieutenant-governor of the colony.]

המנתח הראשי של הצי הראשון, ג'ון וייט, דיווח על בסך הכל 48 מקרי מוות (ימאי אחד, אשת ימאי אחת, בת ימאי אחד, 36 נידונים, 4 נידונות ו-5 ילדי הנידונים) ו-28 לידות במהלך ההפלגה לאוסטרליה.[28]

המסע לאוסטרליה

"ליידי פנרהין"
"צי אנגלי במפרץ טייבל", רוברט דּוֹד (אנ'), 1787

הצי הראשון עזב את פורטסמות', אנגליה ב-13 במאי 1787.[29] המסע התחיל במזג אוויר נוח.[30] הצי לווה על ידי הפריגטה הצבאית Hyena עד לקו הגבול הימי של אנגליה.[31] ב-20 במאי 1787, דווח כי באוניית הנידונים "סקרבורו" תוכנן מרד על ידי אחד מהנידונים. המעורבים לכאורה הוכו ו-2 מהם הועברו ל"פרינס אוף ויילס".[31] עם זאת, באופן כללי, ברוב המסע, הנידונים התנהגו כראוי.[31] ב-3 ביוני 1787, הצי עצר בסנטה קרוס שבטנריפה.[29] על הספינות הועלו מים טריים, ירקות ובשר. פיליפ והקצינים הראשיים התארחו אצל המושל המקומי, בעוד שנידון אחד ניסה להימלט ללא הצלחה.[32] ב-10 ביוני, הצי התחיל להפליג לריו דה ז'ניירו,[29] תוך ניצול רוחות סחר וזרמי אוקיינוס.

ככל שהצי הפליג דרך האזור הטרופי, מזג האוויר נהיה חם ולח יותר. המצב באוניות המסע היה נורא, בעיקר בשל מציאתם של שרצים וטפילים (בעיקר חולדות, פשפשים, כינים, תיקנים ופרעושים), ולכלוך בעל ריח חזק במי השיפוליים.[33] בעוד שפיליפ נתן הוראות לפיה יש לשאוב את מי השיפוליים מדי יום ולנקות אותם, ההוראה מעולם לא יושמה באוניית הנידונים "אלכסנדר". בשל כך, מספר נידונים שהיו על האונייה חלו ונפטרו.[33] סופות גשם טרופיות גרמו לכך שהנידונים לא יכלו להתאמן על הסיפון בשל אי יכולת להתלבש מחדש ולייבש את בגדיהם הרטובים.[33] כתוצאה מכך, הם הוחזקו בתחתית האוניות, בעיקר במקומות צרים ודחוסים. באוניות שכללו נידונות, הייתה מופקרות רבה בין הנידונים, הצוות והנחתים שהשתולל והתפרע, אף על פי שחלק מהגברים המעורבים נענשו.[33] באזור ההתכנסות הבין-טרופי, נאלץ פיליפ להגביל את כמות המים לאונייה ל-3 ליטרים ביום.[33] הצי הראשון הגיע לריו דה ז'ניירו ב-5 באוגוסט.[29] בזמן הזה, האוניות נוקו ותוקנו, ופיליפ הזמין כמויות גדולות של מזון.[30] בגדי הנידונות נשרפו בשל הימצאותם של כינים בהם. הן קיבלו בגדים חדשים העשויים משקי אורז[30]. בזמן שהנידונים נשארו על הסיפון, צוותי האוניות חקרו את העיר.[34] נידון ונחת נענשו על כך שהעבירו לתושבים המקומיים רבעי דולרים מזויפים שנעשו מאבזמים ישנים וכפיות פיוטר. ב-4 בספטמבר עזבו את ריו דה ז'ניירו, לכיוון אפריקה הדרומית, וב־13 באוקטובר הגיעו למפרץ טייבל.[35] תחנה זו הייתה האחרונה לפני הגעתם לאוסטרליה, ולכן המשימה העיקרית הייתה להצטייד בצמחים, זרעים ובעלי חיים.[36] בעלי החיים שהועלו מקייפטאון ויועדו למושבה החדשה כללו 2 שוורים, 7 פרות, סוס אחד, 3 סוסות, 44 כבשים, 32 חזירים, 4 עזים ו”כמות גדולה מאוד של עופות מכל סוג”.[37] בשל העלאתם של בעלי החיים שנרכשו במקום, הנידונות שהיו על אוניית הנידונים "פרנדשיפ" הועברו לאוניות נידונים אחרות. בזמן הזה, לנידונים סיפקו בשר בקר ובשר טרי, לחם וירקות, כדי להגדיל את כוחם למסע ולשמור על בריאותם.[36] המושבה ההולנדית קייפטאון הייתה המושבה האירופית האחרונה שחברי הצי ראו במשך שנים, אולי עד לסוף חייהם.[38]

הצי שט בתנאים מאתגרים בשל הסופות שיצרו "הארבעים הגועשים". אוניית הנידונים "פרנדשיפ" שטה ביום אחד כ-166 מיילים (כ-267 ק"מ). באחד הלילות נפל ימאי מ"פרינס אוף ויילס" וטבע למוות.[39] בהמשך, כשהאספקה כמעט אזלה, והיצע הסחורות האחרות (כולל יין) אזל לחלוטין על כמה כלי שיט, הונהגה הקצבת מים בכל אונייה.[39] ב-4 בינואר 1788, אוניית הנידונים "פרנדשיפ" עברה על פני ארץ ואן דימן.[39] כשהם התחילו להצפין ולעבור את האי, פרצה סערה שגרמה נזק למפרשים ולתרנים של כמה מהספינות.

ב-25 בנובמבר, פיליפ עבר ל"אה"מ סופליי". עם "אלכסנדר", "פרנדשיפ" ו"סקרבורו", האוניות המהירות ביותר בצי, שהגלו את מרבית הנידונים הגברים, "אה"מ סופליי" נאלצה להתקדם על פני שאר האוניות כדי למצוא מיקום מתאים לרדת מהאוניות, עם מים טובים וכן להכין את הקרקע. לפני התכנית, עליה דנו משרד הפנים והאדמירלים לפני עזיבת הצי,[40] "אה"מ סופליי" תגיע ראשונה, אנשיה יפנו את הקרקע ויקימו בקתות ומבנים אחרים, לפני הגעת שאר האוניות. עם זאת, היא הגיעה למפרץ בוטאני ב-18 בינואר 1788, מספר שעות לפני שהגיע שאר הצי (3 מתוך 6 אוניות הנידונים הגיעו ב-19 בינואר; שאר האוניות הגיעו ב-20 בינואר), כך שלא בוצעה שום הכנה.[41][42]

הצי הראשון לאוסטרליה היה אחד ממסעות הימיים הגדולים בעולם – 11 אוניות שהובילו כ-1,487 אנשים עם אספקה ומזון[37], הפליגו על פני 4 יבשות, למשך כ-252 ימים במשך יותר מ-15,000 מיילים (כ-24,000 ק"מ), מבלי שאיבדו ספינה אחת. 42 אנשים מתו במסע, ולכן שיעור התמותה של המסע היה קצת יותר מ־3%.

ההגעה הסופית לאוסטרליה

הצי הראשון מגיע למפרץ ג'קסון, ב-27 בינואר 1788, על ידי ויליאם ברדלי (אנ'), קצין מ-"אה"מ סיריוס".
תחריט של הצי הראשון במפרץ בוטאני בסוף המסע ב-1788, מהספר "The Voyage of Governor Phillip to Botany Bay" מאתר ארתור פיליפ.[43] בחזית "אה"מ סיריוס", אוניות נידונים, כמו "פרינס אוף ויילס", נמצאות משמאלה.

עד מהרה התברר כי מפרץ בוטאני לא היה זוהר כמו בתיאוריו של החוקר הבריטי ג'יימס קוק.[44] המפרץ היה פתוח ולא מוגן, המים היו רדודים מדי מכדי לאפשר לאוניות לעגון קרוב לחוף, מים מתוקים היו נדירים והקרקע הייתה דלה מאוד.[45] בזמן זה, נוצר קשר ראשוני עם האבוריג'ינים, שנראו סקרנים, אך חשדנים, כלפי המתיישבים החדשים. באזור היו עצים חזקים להפליא. כאשר הניצולים ניסו לכרות אותם, כליהם נשברו והיה צורך לפוצץ את גזעי העץ מהאדמה באבק שרפה. הצריפים הפרימיטיביים שנבנו עבור הקצינים והפקידים התמוטטו במהירות בסופות גשם. לנחתים היה הרגל להשתכר ולא לשמור על הנידונים כראוי, בעוד שמפקדם, רב-סרן רוברט רוס (אנ'), הביא את פיליפ לייאוש ביהירותו ועצלנותו. פיליפ חשש כי המושבה הצעירה שלו תחשף להתקפה מצד אבוריג'ינים או כוחות זרים. אף על פי שההוראות הראשוניות שלו היו להקים את המושבה במפרץ בוטאני, הייתה לו, במידת הצורך, את הסמכות להקים את המושבה במקום אחר.[46]

ב-21 בינואר, פיליפ, ג'ון הנטר, ומספר אנשים נוספים, יצאו ממפרץ בוטאני ב-3 סירות קטנות כדי לחקור מפרצים אחרים מצפון.[47] פיליפ גילה שמפרץ ג'קסון, כ-12 ק"מ צפונית למפרץ בוטאני, מתאים יותר. ניתן לעגן בו אוניות, המים בו מתוקים והאדמה פורייה.[47] במכתב ששלח פיליפ לאנגליה כתב: ”הנמל המשובח בעולם, בו אלף מפליגים יכולים לשוט באבטחה המושלמת ביותר”. הם חזרו למפרץ בוטאני ב-23 בינואר.[47] בבוקר ה-24 בינואר, נראתה מחוץ למפרץ בוטאני המשלחת המדעית-צרפתית בהובלת מגלה הארצות ז'אן-פרנסואה לה פרוז. הצרפתים ציפו למצוא מושבה משגשגת בה יוכלו לתקן את אוניותיהם ולחדש את האספקה, ולא צי נידונים שזה עתה הגיע.[48] למרות הקשר בין הקצינים הצרפתים והבריטים, פיליפ ולה פרוז מעולם לא נפגשו. הספינות הצרפתיות עזבו ב-10 במרץ והמשיכו במסען, בהמשך התגלה כי אוניותיהם נטרפו על חופי ואניקורו.[49]

ב-26 בינואר 1788, הצי הפליג למפרץ ג'קסון.[29] באתר שנבחר למעגן היו מים עמוקים בקרבת החוף, הוא היה מוגן מאוד, והגיע אליו זרם מים קטן[47]. פיליפ קרא לו "מפרצון סידני" על שם לורד סידני, מזכיר הפנים הבריטי. לימים נקבע במועד זה "יום אוסטרליה", חג לאומי המציין את תחילת ההתיישבות הבריטית באוסטרליה.[50] הדגל הבריטי הונף ונלקחה אחזקה רשמית. תחילה, האתר יושב על ידי פיליפ, מספר נידונים ומספר קצינים ונחתים מ"אה"מ סופליי". שאר האוניות של הצי הגיעו למפרצון סידני מאוחר יותר באותו יום.[51] הסופר ומבקר האמנות האוסטרלי, רוברט יוז, העלה בספרו "The Fatal Shore" מ-1986 כי אורגיה התקיימה עם ירידתם של הנידונים מהאוניות. אולם היסטוריונים מודרניים מפקפקים בכך, מאחר שההתייחסות הראשונה לטענה זו הוצגה לראשונה רק ב-1963.[52][53]

הקשר הראשוני עם המקומיים

כשהצי הראשון עגן לראשונה במפרץ בוטאני, המתיישבים החדשים נתקלו באבוריג'ינים.[54] הם נתקלו פעם נוספת באבוריג'ינים, כשעברו למפרצון סידני בחיפוש אחר תנאים טובים יותר להקמת המושבה.[55] אף על פי שהמדיניות הרשמית של ממשלת בריטניה ושל פיליפ הייתה ליצור קשרים ידידותיים עם האבוריג'ינים,[46] פרצו סכסוכים ומתקפות הדדיות בין המתיישבים לאבוריג'ינים, עד ל-1934.[56][57]

אחרי ינואר 1788

אוניות הצי הראשון לרוב לא נשארו במושבה. חלקן חזרו לאנגליה וחלקן עזבו לנמלים אחרים. חלקן נשארו לשרת את מושל המושבה למשך מספר חודשים, כאשר חלקן נשלחו לאי נורפוק להקמת מושבת עונשין שנייה.

השורדים האחרונים

ב-26 בינואר 1842 העיתון סידני גאזט דיווח כי: ”הממשלה הורתה לשלם פנסיה של שילינג אחד לכל יום לניצולי האנשים שהגיעו עם הצי הראשון למושבה. מספרם של אלו הוא באמת 'ידיים ישנות' אשר מצטמצמות כעת לשלוש, מתוכן שניים מהם נמצאים כעת ב-Benevolent Asylum, והשלישי הוא בחור זקן בסדר, שיכול לעשות יום עבודה עם יותר רווח ממרבית האנשים הצעירים שהגיעו לאחרונה למושבה.”[77] שמותיהם של שלושת המקבלים לא נמסרו לעולם, ועל פי האקדמיים ההודעה התבררה כשקרית, כי לא קיבלה את אישור המושל. בזמן הזה, לפי תיעודים רשמיים, התגוררו לפחות 25 אנשים שהגיעו עם הצי הראשון, כולל מספר ילדים שנולדו בהפלגה. במכתב שקיבל ג'ון מקארטי מהמזכיר הראשי של ניו סאות' ויילס (אנ'), אדוארד דיז תומסון (אנ') ב-14 במרץ 1842 נכתב כי: ”אני מכוון על ידי הוד מעלתו והמושל להודיע לך, שהקצבה לאנשי הצי הראשון שהוזכרה בפסקה שהופיעה בסידני גאזט לא אושרה על ידי הוד מעלתו ולא ידוע לו על קצבה כזו”.[78][79] השורדת האחרונה של הצי, אליזבת ת'אקרי, נפטרה ב-7 באוגוסט 1856.[80]

מורשת

אבעבועות שחורות

לאחר ההתיישבות של אנשי הצי הראשון, הופיעו האבעבועות השחורות בקרב האבוריג'ינים. קיימת מחלוקת, בקרב היסטוריונים רבים, לגבי דרך וסיבת הפצת המחלה בקרב האבוריג'ינים.

ב-1914, ג'ון קמפסטון העלה את ההשערה שלפיה האבעבועות השחורות הגיעו עם המתיישבים החדשים.[81] מספר חוקרים טענו כי ייתכן שהם ניסו במכוון להפיץ את המחלה בקרב האוכלוסייה המקומית.[82][83] למשל כנקמה על התקפותיהם של האבוריג'ינים,[84] או חלק מהתקפה של חיל הנחתים של ניו סאות' ויילס (אנ'), שנועדה לפנות את הדרך להתרחבות קולוניאלית.[85][86] סגן מנהל האוניברסיטה לביטחון לאומי בארצות הברית, סת' קארוס, כתב ב-2015 כי ”[היה] מקרה נסיבתי משמעותי התומך בתיאוריה שמישהו הדביק במכוון את האוכלוסייה האבוריג'ינית באבעבועות שחורות”.[87]

קובץ:First Fleet Smallpox.ogg היסטוריונים אחרים הציעו שהאבעבועות השחורות הגיע יחד עם מבקרים באוסטרליה שלא הגיעו דרך הצי הראשון.[88][89][90][91][92] רעיון נוסף שהציעו ההיסטוריונים הוא שייתכן והווירוס של האבעבועות השחורות הגיע בטעות אל האבוריג'ינים, לאחר שבאו במגע עם מרכיב של החיסון נגד המחלה.[93][94][95]

ב-2002, הציעה ההיסטוריונית ג'ודי קמפבל, לאחר שהתייעצה עם הווירולוג פרנק פנר (אנ') כי האבעבועות השחורות הגיעו לאוסטרליה באמצעות קשר עם דייגים ממקאסאר שבאינדונזיה. באותה תקופה האבעבועות השחורות היו אנדמיות באינדונזיה.[90] ב-2011, ההיסטוריון קמפבל מקנייט הביע תמיכה בתאוריה. לדבריו, סבירות גבוהה שהאבעבועות השחורות, כמו מגפות אחרות, הגיעה לסידני על ידי אינדונזים והתפשטה ברחבי היבשת באופן עצמאי.[96]

תיאוריה נוספת, גם היא במחלוקת, אומרת שהמגפה הזו לא הייתה אבעבועות שחורות אלא אבעבועות רוח, שהובאה במקרה על ידי המתיישבים החדשים, וגם מפניה האבוריג'ינים לא היו מוגנים.[97][98][99][100]

הנצחה

גן הזיכרון לזכר הצי הראשון

ריי קולינס, בונה באבן, ביקש אישור מ־9 מועצות להקים גן הנצחה לזכר הצי הראשון, ללא עלות. מועצת הפלך של מישור ליברפול (אנ') הייתה היחידה שהסכימה. האתר שנבחר היה פארק קרוואנים לא פעיל על גדות הנחל קווירינדי (סב'), ליד העיירה וולבאדה (אנ'), בניו סאות' ויילס. בספטמבר 2002 החל קולינס בעבודתו, ובהמשך מועצת הפלך תרמה 28,000 דולר אוסטרלי למיזם. לאורך שבילי הגן, חרט קולינס על לוחות אבן את שמותיהם של כל המתיישבים שהגיעו לאוסטרליה ב-11 האוניות של הצי הראשון. סיפוריהם, חייהם והמפגשים הראשונים עם היבשת מוצגים ברחבי הגן.[101] ב-26 בינואר 2005, נפתח הגן כאנדרטה לזכר מתיישבי הצי הראשון.

המונומנט בברייטון-לה-סאנדס

לפני כן, אתר ההנצחה היחיד לזכר הצי הראשון היה מונומנט בברייטון-לה-סאנדס (אנ').[102]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  • בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  • בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  • בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  • בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  • בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  • בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  • בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  • בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  • שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).

בסיפורת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הצי הראשון לאוסטרליה בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

  1. ^ The First Fleet still matters — and January 26 is a day to acknowledge that, www.abc.net.au, ‏2018-01-25 (באנגלית)
  2. ^ amelial, First Fleet Ships, Sydney Living Museums, ‏2016-09-30 (ב־English)
  3. ^ First Fleet, dictionaryofsydney.org
  4. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  5. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  6. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  7. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  8. ^ Lewis, Baulderstone and Bowan 2011.
  9. ^ Parker, 2009.
  10. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  11. ^ O'Brien 1970, p.195
  12. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  13. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  14. ^ Mundle 2014, p. 83
  15. ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  16. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  17. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  18. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  19. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  20. ^ The Jewish experience in, National Archives of Australia, ‏מאי 2020
  21. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  22. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  23. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  24. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  25. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  26. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  27. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book" Project Gutenberg.
  28. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book" Project Gutenberg.
  29. ^ 1 2 3 4 5 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  30. ^ 1 2 3 Frost 2012, pp.165–167
  31. ^ 1 2 3 Parker 2009, pp.77–78
  32. ^ Parker 2009, p.84
  33. ^ 1 2 3 4 5 Parker 2009, pp.87–89
  34. ^ Frost 2012, p.170
  35. ^ Hill 2008, pp.120–123
  36. ^ 1 2 Parker 2009, p.100
  37. ^ 1 2 Chisholm, Alec H. (ed.), The Australian Encyclopaedia, Vol. 4, p. 72, "First Fleet", Halstead Press, Sydney, 1963
  38. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  39. ^ 1 2 3 Parker 2009, pp.106–108
  40. ^ Frost 2012, p. 174
  41. ^ Frost 2012, p.175
  42. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  43. ^ The Voyage of Governor Phillip to Botany Bay (1789)
  44. ^ Frost 2012, p.177
  45. ^ Parker 2009, p.113
  46. ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  47. ^ 1 2 3 4 Parker 2009, pp.115–116
  48. ^ Parker 2009, p.118
  49. ^ John Dunmore, "Introduction", The Journal of Jean-François de Galaup de La Pérouse, Vol. I, Hakluyt Society, 1994, pp. ccxix–ccxxii.
  50. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  51. ^ Hill 2008, p.150
  52. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  53. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  54. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  55. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  56. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  57. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  58. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  59. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  60. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  61. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  62. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  63. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  64. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  65. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  66. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  67. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  68. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  69. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  70. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  71. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  72. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  73. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  74. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  75. ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  76. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  77. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  78. ^ Colonial Secretary: Historical background, www.records.nsw.gov.au, ‏2017-01-04 (ב־English)
  79. ^ customs duties.-murray river. - Parliament of Victoria
  80. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  81. ^ Cumpston, JHL "The History of Small-Pox in Australia 1788–1908", Government Printer (1914) Melb.
  82. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  83. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  84. ^ Bennett, MJ, "Smallpox and Cowpox under the Southern Cross: The Smallpox Epidemic of 1789 ...", Bulletin of the History of Medicine, 83(1), Spring 2009, pg 48.
  85. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  86. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  87. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  88. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  89. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  90. ^ 1 2 Judy Campbell, Invisible Invaders: Smallpox and Other Diseases in Aboriginal Australia 1780–1880, Melbourne University Press, 2002, Foreword & pp 55, 61, 73–74, 181
  91. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  92. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  93. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  94. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  95. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  96. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  97. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  98. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  99. ^ In A. Dirk Moses (ed.)Genocide and Settler Society, Berghahn Books, 2004, p79ff.
  100. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  101. ^ Wallabadah – Places to See (אורכב 06.07.2009 בארכיון Wayback Machine) Retrieved on 4 May 2009
  102. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
אוחזר מתוך "https://ivritpedia.com/index.php?title=הצי_הראשון_לאוסטרליה&oldid=964826"