דרוסקינינקאי
דרוסקינינקאי (בליטאית: Druskininkai; בפולנית: Druskieniki) היא העיר הדרומית ביותר בליטא, לא רחוק מגבולות פולין ובלארוס. החל מתום מלחמת העולם השנייה, דרוסקינינקאי מהווה עיר תיירות עם אתרי נופש, בילוי ובריאות המבוססים לרוב על מים ומלח. הרחוב המרכזי בעיר הוא ע"ש מיקולאיוס קונסטנטינס צ'יורליוניס, והוא מתפרש על כל אורכה. מקור השם הוא "Druska", מלח בליטאית.
 | |
| אגם דרוסקוניס במרכז דרוסקיניקאי | |
| מחוז | אליטא |
|---|---|
| מחוז משנה | דרוסקינינקאי |
| קואורדינטות | 54°N 24°E / 54°N 24°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
היסטוריה
למרות שבמקורות הכתובים הוזכרה העיר בפעם הראשונה רק בתחילת המאה ה-17, אנשים מתגוררים באזור זה כבר מתקופת האבן. במאה ה-18, הייתה דרוסקינינקאי כפר ליטאי רגיל, עד שסטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, הדוכס הגדול של ליטא, מלך פולין, הוציא צו והכריז על דרוסקיניקאי ככפר נופש, ב-20 ביוני 1794. בשנת 1837, כאשר איגנצי פונברג, פרופסור באוניברסיטת וילנה, ניתח את ההרכב הכימי של המים המינרליים הזורמים בנהר הניימן המתפרש לרוחב העיר, ופרסם את התוצאות, אישר הקיסר ניקולאי הראשון את פרויקט הנופש בדרוסקינינקאי.
יהודי דרוסקינינקאי
ראשית הקהילה היהודית בדרוסקינינקאי בשנות ה-80 של המאה ה-19, אז הוקמו במקום שני בתי מדרש ונקבע בית קברות. הקהילה הקטנה החזיקה גם "חדר", ואלו מילדיה שבחרו להמשיך בלימוד תורה נסעו ללמוד בישיבות ליטא.
רבני העיירה היו:
- רבי יצחק מרגליות - מחבר הספרים "מעוז התלמוד", "מעוז הים" ועוד
- רבי שמריה יצחק בלוך
- רבי שלמה גורדון - מחבר "בנין שלמה"
במאה ה-21 מתגוררים בעיר יהודים אחדים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- שמואל ספקטור וברכה פרוינדליך (עורכים), פנקס הקהילות: פולין, כרך שמיני: מחוזות וילנה-ביאליסטוק-נובוגרודק, עמ' 273–274.
קישורים חיצוניים
- דרוסקייניקי (Druskieniki), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- כרמית וייס, העיירה דרוסקינינקאי - ספא וטיולים או טיולים וספא, באתר GoTravel
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ולאורה קרגו, דרוסקייניקי, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 883–885), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
