דינר פרנקי
הדינר הפרנקי (בלטינית: denarius; באיטלקית: denaro; ביוונית: δηνάριο) או פני היה מטבע מימי הביניים אשר קיבל את שמו מהמטבע של האימפריה הפרנקית שהונפקה לראשונה בסוף המאה השביעית.[1] באנגלית היא מכונה לפעמים כ"פני כסף". המראה שלו מייצג את סוף עידן מטבעות הזהב, שהיה בתחילת השלטון הפרנקי, או רומי (ביזנטי) או "פסאודו-אימפריאלי" (שנטבע על ידי הפרנקים כחיקוי של המטבע הביזנטי). כסף היה הבסיס למטבע הפרנקי מאותו הזמן ואילך. הדינר הוטבע בצרפת, בקפריסין ובחלקים מחצי האי האפניני במשך כל ימי הביניים, במדינות כמו הפטריארכיה של אקוויליה, ממלכת סיציליה, הרפובליקה של ג'נובה, הרפובליקה של סיינה, ממלכת קפריסין, וממלכת ירושלים של המדינות הצלבניות, בין היתר.[2] [3]
היסטוריה
המטבע
בסביבות שנת 755 לספירה, על רקע הרנסאנס הקרולינגי, פפין הגוץ הציג מערכת מטבעות חדשה אשר הותאמה בסופו של דבר כך ש-12 פני (בלטינית: denarii; בצרפתית: deniers) היה שווה סולידוס אחד (solidi; sols או sous) ו-20 סולידוס היו שווים ליברה (אנ') או לירה אחת (libra, librae, או lirae; livres).[4] מאוחר יותר, שלושה דינרים היו שווים לִיאַרד (אנ') אחד. רק הדינר היה מטבע ממשי, השאר היו יחידות חשבונאיות. מערכת זו והדינר עצמו שימשו כמודל לרבים ממטבעות אירופה, כולל הלירה שטרלינג, הלירה האיטלקית, הדינרו הספרדי והדינרו הפורטוגזי.
שיעורי ריבית
ב-Ancien Régime בצרפת, הדינר שימש כמדד רעיוני לשיעורי הריבית על הלוואות. לפיכך, שיעור של 4% (1/25) יתבטא כ"דינר 25"; שיעור של 5% (1/20) כ"דינר 20"; וכן הלאה.[5]
