דינה פוליאקוף-שטילר
דינה פוליאקוף-שטילר (Dina Poljakoff-Stiller; 8 ביולי 1919 – 13 בפברואר 2005) הייתה אחת משלושת היהודים בצבא הפיני שדחו את קבלת עיטור צלב הברזל הגרמני במלחמת העולם השנייה.
| דינה עם אחיה, סרן עמנואל (מיקו) פוליאקוף מצבא פינלנד, סביבות 1940 תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית. | |
| דינה עם אחיה, סרן עמנואל (מיקו) פוליאקוף מצבא פינלנד, סביבות 1940 | |
| עיטורים | |
|---|---|
| דחתה את קבלת עיטור צלב הברזל הגרמני |
קורות חייה
דינה נולדה בלוביסה (Loviisa), חבל אוסימה, פינלנד לבן-ציון פוליאקוף, יליד ליטא, ולרעייתו קטיה לבית שטיינבוק, ילידת פינלנד. בתקופת מלחמת העולם השנייה שירתה כחובשת במסגרת ארגון הנשים ההתנדבותי "לוטה סוורד" (Lotta Svärd). ה"לוטות", כפי שכונו, לא נשאו נשק, אבל מילאו תפקידי סיוע שונים כאחיות רחמניות, כמשקיפות בעמדות להתרעה מפני התקפה אווירית ובמשימות עזר נוספות. הן פעלו באזורי הקרבות שבהם הפינים נלחמו ברוסים לצד יחידות צבא גרמניות.
הגרמנים התרשמו ממסירותה של דינה פוליאקוף לפצועיהם והמליצו על הענקת צלב הברזל (דרגה 2). מלבדה הומלץ על מתן העיטור הגרמני לשני יהודים נוספים בצבא פינלנד – לרופא הצבאי ליאו סקורניק ולסרן סלומון קלאס, שדחו את העיטור על הסף ונמחקו מרשימת המומלצים. פוליאקוף ניגשה ביום הטקס לראות את העיטור שיועד לה, אך פנתה לאחור וסירבה לקבלו. דודניתה של דינה פוליאקוף, חיה שטיינבוק, ששירתה אף היא כסייעת סיעודית במסגרת זו, שמרה אוסף של מכתבי תודה מחיילים גרמנים שבהם טיפלה.[1]
דינה פוליאקוף-שטילר עלתה לישראל ועסקה ברפואת שיניים. נפטרה בפתח תקווה ב-2005 והותירה בת, מרגלית-מאי חלוץ, ושלושה נכדים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דינה פוליאקוף-שטילר באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
- בני מיכלסון, "חיילים יהודים בצבא פינלנד במלחמת העולם השנייה", אתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
- דינה פוליאקוף-שטילר באתר "חֵקֶר מִשְׁפָּחָה שֶׁל מְלִיצָה"
- אביבה לורי, יהודים לחמו בשורות הנאצים. זה קרה בפינלנד, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2010
הערות שוליים
- ^ Paul Kendall, "The Jews who fought for Hitler: 'We did not help the Germans. We had a common enemy' ", The Daily Telegraph, 9 March 2014