דורה הוייר
דוֹרֶה הוֹיֶר (12 בדצמבר 1911 – 31 בדצמבר 1967) הייתה רקדנית וכוריאוגרפית אקספרסיוניסטית גרמנייה.[1] היא נחשבת "אחת מרקדניות הסולו החשובות ביותר במסורת המחול האקספרסיוניסטי".[2] בהשראת מרי ויגמן, פיתחה הוייר יצירות סולו משלה, וערכה מסעות הופעות נרחבים לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. ויגמן כינתה את הוייר "הרקדנית המודרנית הגדולה האחרונה באירופה".[3]
ביוגרפיה
דוֹרֶה הוייר נולדה בדרזדן למשפחה ממעמד הפועלים ב-12 בדצמבר 1911. כנערה צעירה למדה ריתמיקה והתעמלות.[2] היא התאמנה בסגנון הלראו־לאקסנבורג (Hellerau-Laxenburg) בשנים 1927–1928, ובמהלך 1929–1930 למדה מחול אקספרסיוניסטי במשך שנה אצל גרט פלוקה.[3][4] ב־1931 הועסקה כסולנית בעיר פלאואן, ובשנת 1933 הפכה למנהלת בלט באולדנבורג.[5] בשנת 1932 פגשה הוייר מוזיקאי בן 18 בשם פטר צ'ישלאק והתאהבה בו. צ'ישלאק הלחין מספר קטעי מחול סולו שלהם יצרה הוייר כוריאוגרפיה וביצעה אותם. ב־5 באפריל 1935 מת צ'ישלאק, אולי כתוצאה מהתאבדות.[5]
בשנים 1935–1936 הופיעה הוייר עם להקת המחול של מרי ויגמן בגרמניה, הולנד, דנמרק ושוודיה.[3] במהלך מסע ההופעות צילם האמן אדמונד קסטינג את הוייר ואת הרקדניות האחרות. בשנת 1937 צייר הנס גרונדיג, צייר אקספרסיוניסטי מדרזדן, את הוייר בדרך כפרית שוממת בשעת הדמדומים, לבדה לגמרי בחושך המתכנס.[6]
בשנים 1940–1941 הצטרפה הוייר ל"במת המחול הגרמנית" ("Deutsche Tanzbühne") של הנס נידקן גבהרד בברלין.[4] במהלך מלחמת העולם השנייה, הופיעה הוייר במקומות שונים, ובהם גראץ ב־1943.[7] לאחר המלחמה, החלה לנהל את בית הספר למחול בדרזדן, שהיה של מרי ויגמן, עכשיו תחת השם "סטודיו דורֶה הוייר". מרי ויגמן איבדה את הבעלות על בית הספר מסיבות פוליטיות.[3][8] בניהול הוייר, חוברה בבית הספר היצירה "ריקודים עבור קתה קולוויץ. האמנית הגרמנייה המבוגרת הזו הייתה מושא הזדהות עבור הוייר, וחלקה את הסתייגותה של הוייר מאלימות ומאליטיזם, ואת הזדהותה עם משוללי הזכויות והמדוכאים.[4] בשנת 1948 נסגר הסטודיו, בגין רפורמת המטבע הגרמני, אשר הקשתה על קבוצות ללא מימון ממשלתי לשרוד.[4]
בשנת 1949, הפכה הוייר למנהלת הבלט באופרה הממלכתית של המבורג, שם ניתן לה חופש אמנותי מוחלט.[4] היא עזבה ב־1951, לאחר שתוכניותיה השאפתניות לא צלחו.[4] היא המשיכה לקריירה משלה כסולנית וככוריאוגרפית.
הוייר בילתה עונות במנהיים (1952), באוּלם (1954), באתונה (1956), בברלין (1957), בזלצבורג (1963) ובפרנקפורט (1965). עד 1963 ערכה חמישה סיורים לאמריקה הדרומית ומשנת 1962 היא הרצתה באקדמיה לאמנות של המבורג.[7]
בשנת 1962 יצרה הוייר מחזור כוריאוגרפי בשם "Affectos Humanos", שאותו הלחין שותפה הוותיק דימיטרי ויאטוֹביץ'. במחזור חמישה פרקים, וכל פרק עוסק באחד מסוגי הרגש שזיהה שפינוזה: "גאוות שווא", "תאווה", "פחד", "שנאה", ו"אהבה". היצירה בישרה סגנונות מחול פוסט־מודרניים, בהיותה קומפוזיציה תנועתית טכנית ביותר ומופשטת מאוד. היצירה נחקרה ובוצעה מחדש מספר פעמים, גם בשנת 2010. [2] [9] [10][11][12]
הופעתה האחרונה של הוייר התרחשה ב־18 בדצמבר 1967 ב"תיאטרון המערב" בברלין.[13] היא נשאה בכל עלויות ההופעה, שלא הצליחה למשוך קהל רב.[5] היא הייתה שקועה בחובות, והתמודדה עם האפשרות שלא תוכל עוד לרקוד בגלל פציעה בברך.[2] היא התאבדה בברלין ב־31 בדצמבר 1967.[1] באחד המכתבים האחרונים שכתבה לפני מותה, קוננה הוייר: "רק במחול הצלחתי לתקשר".[4]
לאחר מותה, החזיקה ואלטראוד לולי במסמכים ובארכיון של הוייר, אשר לימים נתרמו לארכיון המחול הגרמני בקלן.[9][14]
קישורים חיצוניים
- דורה הוייר, באתר "Find a Grave" (באנגלית) המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
הערות שוליים
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 3 4 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ 1 2 3 4 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ 1 2 3 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"