דונה טארטאנגלית: Donna Tartt; נולדה ב-23 בדצמבר 1963) היא סופרת אמריקאית, מחברת הספרים "ההיסטוריה הסודית" (1992), "הידיד הקטן" (2002) ו"החוחית" (2013).[1] טארט זכתה בפרס הספרותי על שם ו"ה סמית עבור "הידיד הקטן" ב-2003, ובפרס פוליצר עבור "החוחית" ב-2014. היא נכללה ברשימת "100 האנשים המשפיעים ביותר" שנערך על ידי "טיים מגזין" ב-2014.[2]

דונה טארט
Donna Tartt
לידה גרינווד, מיסיסיפי
לאום ארצות הברית
עיסוק סופרת
יצירות בולטות
תקופת הפעילות מ-1992
הושפע מ ג'ורג' אורוול, אדגר אלן פו, פיודור דוסטויבסקי, האנטר ס. תומפסון, אוולין וו, צ'ארלס דיקנס
פרסים והוקרה
  • פרס ספרות על שם ו"ה סמית
  • פרס פוליצר לספרות
  • מדליית מצוינות בספרות על שם אנדרו קרנגי

ביוגרפיה

קובץ:Donna Tartt BBC Radio4 Front Row 4 Nov 2013 b03h71bw.flac טארט נולדה בגרינווד, מיסיסיפי, באזור הדלתא של מיסיסיפי, וגדלה בעיירה הסמוכה, גרנדה. אביה, דון, היה בעל תחנת דלק שנהיה לפוליטיקאי מקומי. אמה, טיילור, הייתה מזכירה, והיא הנחילה לבתה את אהבת הספרים. היא הבכורה מבין שתי בנותיהם. טארט גילתה כישרון לכתיבה בגיל צעיר, כאשר כתבה את שירה הראשון כשהיא בת 5, ופרסמה סונטה בכתב עת ספרותי בגיל 13.

היא התחילה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת מיסיסיפי ב-1981, וכתיבתה תפסה את תשומת הלב של וילי מוריס. בעקבות המלצה של מוריס, הורשתה טארט בת ה-18 ללמוד בקורסים לתואר שני של בארי האנה, שהיה סופר הבית באוניברסיטה. הוא האמין שהיא גאונה ספרותית.[3]ב-1982 היא עברה לתוכנית לספרות במכללת בנינגטון, על פי המלצתו של מוריס ושאר מרציה. שם, התיידדה עם הסופרים לעתיד ברט איסטון אליס, ג'יל אייזנשטדט, וג'ונתן לת'ם. בתוקפה זו, החלה לכתוב את הרומן הראשון שלה, "ההיסטוריה הסודית". היא גם יצאה תקופה עם ברט איסטון אליס, שכתב גם הוא באותה תקופה את ספרו הראשון, פחות מאפס.[4]

עלילת "ההיסטוריה הסודית", שיצא ב-1992, מתרחשת בוורמונט, והספר נקרא "מסתורין רצח הפוך", מכיוון שהפרטים של הרצח נגלים בתחילת הסיפור, והרקע שלו מפורט במהלך הספר. "ההיסטוריה הסודית" הופיע ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך 13 שבועות.

עברו עשר שנים נוספות עד שהוציאה את ספרה השני, "הידיד הקטן", שסיפורו מתרחש בדרום ארצות הברית, ומתאר את נסיונותיה של ילדה בת 12 לנקום את מותו של אחיה. הספר זכה בפרס הספרות על-שם ו"ה סמית ב-2003. בין פרסום שני הרומנים, כתבה טארט מספר סיפורים קצרים ופרוזה שהתפרסמו בכתבי עת, וכן כמה מאמרים. היא חילקה את זמנה בין דירה במנהטן למטע שקנתה בווירג'יניה, ואף חייתה תקופה בצרפת.

כעבור קצת יותר מעשור נוסף, יצא ב-2013 הספר "החוחית", הנסוב סביב ציור השמן בשם זה של האמן קרל פבריציוס, משנת 1654. התמות של הספר כוללות טראומה, אובדן, חברות ויחסי הורים-ילדים. הספר זכה בפרס פוליצר לשנת 2014. בנוסף, הוענקה לטארט המדליה למצוינות ספרותית על שם אנדרו קרנגי עבור "החוחית".

בשנת 2006, הסיפור הקצר פרי עטה, "מארב", נכלל ברשימת הסיפורים הקצרים האמריקאים הטובים ביותר של אותה שנה.

טארט נמנעת מאורות הזרקור, אינה מעבירה הרצאות או משתתפת בירידים ספרותיים. כתוצאה, היא נחשבת כתעלומה, בדומה לספריה. היא המירה דתה לקתוליות, וכנראה התחייבה לחיי פרישות. כבר בתקופת לימודיה הכריזה שלעולם לא תינשא.[5]

סגנון ותמות בכתיבתה

טארט כותבת במידה רבה בסגנון נאו-רומנטי המושפע משמעותית מן הספרות של המאה ה-19. סגנון זה הוא נדיר בספרות האמריקאית העכשווית, כאשר נטייתם של סופרים מודרניים- והעדפתם של מבקרי הספרות - הוא לטובת סגנון יותר חד וקצר.

מספר תמות שחוזרות בכתיבתה כוללים נושאים הקשורים למעמד חברתי וריבוד חברתי, אשמה, יופי, ואובדן.

פרסים

ביבליוגרפיה

רומנים

בתרגום לעברית:

הוצאות מחודשות:
הוצאת כתר, 2004; תרגום: ורד שוסמן
הוצאת מודן, 2015
  • הוצאה מחודשת: הוצאת מודן, 2015

באנגלית:

  • The Secret History (1992, Alfred A. Knopf)
  • The Little Friend (2002, Alfred A. Knopf)
  • The Goldfinch (2013, Little, Brown)
סיפורים קצרים
  • “Tam-O'-Shanter”, The New Yorker, April 19, 1993, p. 90[15]
  • “A Christmas Pageant”, Harper’s 287.1723, December 1993, pp. 45ff
  • “A Garter Snake”, GQ 65.5, May 1995, pp. 89ff
  • “The Ambush”, The Guardian, June 25, 2005
עיון ופרוזה
  • “Sleepytown: A Southern Gothic Childhood, with Codeine", Harper’s 286, July 1992, pp. 60–66
  • “Basketball Season" in The Best American Sports Writing, edited and with an introduction by Frank Deford, Houghton Mifflin, 1993
  • “Team Spirit: Memories of Being a Freshman Cheerleader for the Basketball Team", Harper’s 288, April 1994, pp. 37–40
ספרי אודיו
  • The Secret History
  • The Little Friend (abridgement)
  • True Grit (with an afterword expressing her love of the novel)
  • Winesburg, Ohio (selection)

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  2. ^ Patchett, Ann.
  3. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  4. ^ http://www.languageisavirus.com/donna_tartt/about-bennington.php#.
  5. ^ Donna Tartt: the slow-burn literary giant, The Guardian, Tim Adams, 13 October 2013
  6. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  7. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  8. ^ http://www.pulitzer.org/node/8501
  9. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  10. ^ http://www.ala.org/awardsgrants/carnegieadult
  11. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  12. ^ Donna Tartt: «Renzi? Guardate gli occhi di sua moglie», VanityFair.it, ‏2014-10-16 (ב־italiano)
  13. ^ ביקורת:
    יעל לוטן, חזרה לשורשים, באתר ynet, 22 במאי 2005
    רונית רוקאס, ייסורים גדולים והתעללויות קטנות, באתר הארץ, 31 במאי 2005
  14. ^ ביקורת:  עלית קרפ, האם דונה טארט היא צ'רלס דיקנס של המאה ה-21, באתר הארץ, 2 ביוני 2015
  15. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"