ג'יימס בראון
ג'יימס ג'וזף בראון (באנגלית: James Joseph Brown; 3 במאי 1933 – 25 בדצמבר 2006) היה מוזיקאי אפרו-אמריקאי שנודע כאחת מהדמויות המשפיעות בתחום המוזיקה במאה ה-20. כזמר, מוביל הרכב, ומפיק מוזיקלי פורה, היה בעל השפעה בהתפתחות הגוספל והרית'ם אנד בלוז למוזיקת נשמה ונחשב לממציא מוזיקת הפאנק. הוא גם השאיר חותם על סגנונות מוזיקה אחרים כולל הרוק, הג'אז, הרגאיי, הדיסקו, הדאנס והיפ-הופ.
![]() | |
בראון בהופעה, 2001 | |
לידה |
3 במאי 1933 קרוליינה הדרומית |
---|---|
פטירה | 25 בדצמבר 2006 (בגיל 73) |
סוגה | פאנק (Funk), נשמה, רית'ם אנד בלוז |
מגזין "רולינג סטון" דירג את ג'יימס בראון במקום השביעי ברשימת 100 האמנים הגדולים בכל הזמנים,[1] ובמקום ה-10 ברשימת 100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים.
ביוגרפיה
נולד ב-3 במאי 1933 בקרוליינה הדרומית שבארצות הברית. אמנם שני הוריו היו שחורים, אך בראון העיד כי ישנו גם קשר סיני במשפחתו. בראון גדל בעוני רב, וכשהיה בן 4 או 5, משפחתו עברה לאוגוסטה, ג'ורג'יה. בשנים שלאחר מכן אמו של בראון עברה לניו יורק כתוצאה מבעיות משפחתיות ובראון נשר מהלימודים בגיל 12. בגיל זה החל ללמוד נגינה בפסנתר ובגיטרה. הוא אף ניהל קריירה קצרה בתור מתאגרף. בגיל 16 הוא הורשע בגנבה ונשלח למרכז מעצר לנוער, שם הקים רביעיית גוספל.
בראון החל את קריירת המוזיקה המקצועית שלו בשנת 1953. תהילתו הייתה בשיאה בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים, כאשר בשנת 1964 כתב את השיר "Out of Sight", שנחשב לשיר הראשון המיוחס לז'אנר הפ'אנק, ומאפייניו הם מקצבי ריקודים מקוטעים ונוכחות בולטת של כלי נשיפה. בשנת 1967 הוציא את הסינגל "Cold Sweat" שהגדיר מחדש את הפ'אנק. לא עוד סוג של רית'ם אנד בלוז עם כלי נשיפה, אלא נוסחה פשוטה יותר ובה אקורד אחד מוביל המשתנה רק פעם אחת במהלך השיר. את השיר כולו מלווה לראשונה נגינת "גיטרה פ'אנקית", בה מנגנים ארבע פעימות אך הפעימה הראשונה מעוכבת בשמינית תיבה. סגנון זה הועתק לאחר מכן לרוב שיריו של בראון ושל רוב אמני הפ'אנק.
למרות מספר בעיות אישיות ומכשולים שונים, הוא המשיך ליצור להיטים עד סוף שנות השמונים.
בשנות השישים והשבעים היה בראון מעורב בפרשות פוליטיות אמריקאיות, בעיקר כתוצאה מפעילותו בשמם של האפרו-אמריקנים, בהקשר זה נכתב השיר "Say It Loud — I'm Black and I'm Proud", שהיה אחד ההמנונים החשובים של מאבקי התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח. המסר של השיר השפיע על רבים: "אמור זאת בקול: אני שחור וגאה... המון אנשים חושבים שיש בנו הרבה רשעות, אחרים חושבים שיש בנו הרבה חוצפה. אבל אני אומר שלא נפסיק לזוז עד שנקבל את מה שמגיע לנו... אנחנו דורשים עכשיו הזדמנות לעשות דברים בשביל עצמנו. נמאס לנו לחבוט את הראש בקיר ולעבוד בשביל מישהו אחר. אנחנו אנשים... נעדיף למות על רגלינו מלחיות על ברכינו".[2]
מותו
בראון נפטר בחג המולד (25 בדצמבר) של 2006 כתוצאה מדלקת ריאות בגיל 73.[3].
לאחר מותו הובאה אחר כבוד גופתו בכרכרה רתומה לסוסים למועדון "אפולו" בניו יוורק שם הופיע לראשונה בשנת 1956 ודרך כוכבו וצלמו הוצג לראווה לבוש במיטב מחלצותיו, אלפים ממעריציו שרו ורקדו מחוץ לאולם על מנת לחלוק לו כבוד אחרון. הלווייתו נערכה בטקס פרטי בן שלוש מאות מוזמנים בעיר מולדתו אוגוסטה, ג'ורג'יה.
רשימת אלבומים
|
|
|
פרסים
קישורים חיצוניים
- בן שלו, עכבר העיר אונליין, הרוח של ג'יימס בראון מגיעה לישראל, באתר הארץ, 22 בינואר 2009
- עמוס הראל, ג'יימס בראון, בקצב שלו, באתר הארץ, 11 במאי 2012
- מתן שרון, יום הולדת 80 לג'יימס בראון: איך הוא עזר להמציא את ההיפ הופ?, באתר וואלה, 3 במאי 2013
- ג'יימס בראון, באתר "Find a Grave" (באנגלית) המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
- ג'יימס בראון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 100Greatest Artists of All Time, באתר הרולינג סטון
- ^ עמוס הראל, כשלג'יימס בראון נמאס לעבוד בשביל מישהו אחר, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2018
- ^ סוכנויות הידיעות, הזמר ג'יימס בראון הלך לעולמו, באתר ynet, 25 בדצמבר 2006