ז'ולייט גרקו

ז'ולייט גרקו

תקופת הפעילות	1946–2016 (כ־70 שנה)

ז'ולייט גרקו (בצרפתית: Juliette Gréco, ‏<phonos ipa="" lang="he" text="" wikibase="no entity" file="Fr-Juliette-Greco.ogg">האזנה</phonos>‏^Ⓘ‏; ‏7 בפברואר 1927 – 23 בספטמבר 2020) הייתה שחקנית וזמרת שאנסונים צרפתייה.

תולדות חייה

ז'ולייט גרקו נולדה לאב קורסיקני ולאם צרפתייה. בילדותה גדלו היא ואחותה בבית סבתה, אם אמה, בדרום צרפת ונשלחו ללמוד במנזר. כחניכת מנזר הייתה ז'ולייט שקטה, ביישנית ומסוגרת. בזמן מלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי הייתה אמה חברה במחתרת הצרפתית, וגם ז'ולייט ואחותה התגייסו לפעילות זו. כאשר נתפסו, גורשו אמה ואחותה למחנה הריכוז ראוונסבריק אך ז'ולייט, שהייתה אז בת 16, לא נשלחה עמן הודות לגילה הצעיר.

במקום להישלח לרוונסבריק, נשלחה למאסר בכלא בצרפת. במהלך חורף 1943 שוחררה מהכלא, אך נאלצה לצעוד 8 קילומטרים לבדה חזרה לפריז, לבושה רק בשמלת הקיץ שלה. בפריז היא מצאה מחסה אצל השחקנית Hélène Duc, אותה הכירה מהמחתרת הצרפתית. לאחר המלחמה, דוק הוכרה כחסידת אומות עולם.

בשנת 1946 עזבה אמה את צרפת ונסעה להודו-סין עם הצי הצרפתי. ז'ולייט עברה אל רובע סן ז'רמן דה פרה בפריז והחלה להסתובב בחוצות העיר, מגלה חיים חדשים שלא הכירה עד אז. היא נקלטה בהווי הבוהמי של פריז לאחר המלחמה והייתה לאחת מכוכבותיו. בלבושה השחור תמיד ובשערה השחור הארוך נראתה כהתגלמות האינטלקטואלים הצעירים, מנופצי האשליות ומוכי העוני, של הבוהמיה הצרפתית באותן שנים.

בהשפעת זמרי השאנסון שפגשה בשיטוטיה בפריז התחילה לשיר ועד מהרה כבשה לה מקום של כבוד בעולם השאנסון הצרפתי. היא הייתה המוזה לרבים מן הסופרים והאמנים בסן ז'רמן דה פרה, כמו ז'אן-פול סארטר ובוריס ויאן, שאיתם נפגשה בקפה-קאבארט "השור על הגג", אותו מקום עצמו שדריוס מיו הנציח בבלט שלו בשם זה. כמה מהם כתבו לה שירים לביצוע. קולה העמוק והגמיש התאים להפליא לשירת שאנסונים, בדומה לזה של אדית פיאף לפניה.

היא התעניינה מאוד במוזיקת הג'אז שפרחה בשנות ה-50 וה-60 בפריז. בשנת 1949 הייתה בת זוגו של חצוצרן הג'אז הנודע מיילס דייוויס. בסוף שנות ה-50, לאחר שהופיעה במספר סרטי קולנוע צרפתיים, שבתה את ליבו של המפיק דריל זאנוק, שפתח בפניה את האפשרות להופיע בהוליווד. היא הופיעה במספר סרטים והייתה ידידתם של ג'ון יוסטון, ארול פלין ואורסון ולס.

בהמשך ניסתה את כוחה במשחק והופיעה בסרטי קולנוע אחדים. על אף הצלחותיה הרבות, כזמרת וכשחקנית, סבלה לעיתים מזומנות מדיכאון ואף ניסתה פעם להתאבד.

בין 1953 ל-1956 הייתה נשואה לשחקן פיליפ למר, ממנו נולדה בתה, לאחר מכן התגרשה ממנו ונישאה לשחקן מישל פיקולי, נישואין אלה ארכו בין 1966 ל-1977. ב-1988 התחתנה עם המוזיקאי ז'ראר ז'ואנסט, שליווה את ז'אק ברל.

במקביל לעיסוקיה האמנותיים הייתה פעילה כלוחמת לזכויות אדם.

נפטרה ב-23 בספטמבר 2020.

אוטוביוגרפיה

• Jujube, published in French by Stock in 1982.

שירים מפורסמים

• תחת שמי פריז
• אקורדיאון
• דבר אלי על אהבה
• שיר לאוהבים הקשישים ("אהבה בת עשרים", בגרסה העברית של נעמי שמר ויוסי בנאי)

סרטי קולנוע (רשימה חלקית)

• אורפיאו, ז'אן קוקטו, 1950
• שלום לך, עצבות, אוטו פרמינגר, 1958
• שורשי השמיים, ג'ון יוסטון, 1958
• סדק בראי, ריצ'רד פליישר, 1960
• ההימור הגדול, ריצ'רד פליישר, 1961
• ליל הגנרלים, אנטול ליטוואק, 1966
• הרחק המערב, ז'אק ברל, 1975
• Jedermanns Fest‏ (2002)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'ולייט גרקו בוויקישיתוף   

• גבי לוין, המוזה של סן ז'רמן דה פרה מצדיקה את המיתוס, באתר הארץ, 29 במרץ 2012
• מרב יודילוביץ', ג'ולייט גרקו: "האנטישמיות בצרפת מתחזקת", באתר ynet, 20 באפריל 2015
• יון פדר, ג'ולייט גרקו בהופעה: הוורד עדיין פורח, באתר ynet, 5 במאי 2015
• ד"ר אביב אמית, בעקבות מותה של ז'ולייט גרקו, "מה יהיה" עם יואב גינאי, גלי צה"ל, 25 בספטמבר 2020
• ז'ולייט גרקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)