ג'וזף גרינברג

ג'וזף הרולד גרינברג (בשם מלא באנגלית: Joseph Harold Greenberg;‏ 28 במאי 1915 – 7 במאי 2001) היה בלשן אמריקאי, שנודע בעיקר בזכות עבודתו הבלשנית הנוגעת לטיפולוגיה ולמיון גנטי של שפות.

ג'וזף גרינברג
Joseph Greenberg

לידה	ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	סטנפורד, קליפורניה, ארצות הברית
ענף מדעי	בלשנות
עיסוק	בלשן
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה אוניברסיטת נורת'ווסטרן אוניברסיטת ייל
מוסדות	אוניברסיטת מינסוטה אוניברסיטת קולומביה אוניברסיטת סטנפורד
תלמידי דוקטורט	ג'ורג' וו' גרייס
פרסים והוקרה	פרס היילה סלאסי הראשון למחקר אפריקאי (1967) פרס טלקוט פרסונס למדעי החברה (1997)
בת זוג	סלמה ברקוויץ

קורות חייו

ראשית חיים וחינוך

ג'וזף גרינברג נולד ב-28 במאי 1915, להורים יהודים בברוקלין, ניו יורק. בנערותו התעניין במוזיקה, וכבר בגיל 14 ניגן קונצרט לפסנתר, והמשיך לנגן בו לעיתים קרובות במשך כל חייו.

את המסלול האקדמי שלו התחיל באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בשנת לימודיו האחרונה בתואר הראשון, השתתף בקורס שהעביר פרנץ בועז בנושא שפות ילידי אמריקה. בתמיכת מכתבי המלצה מבועז ומרות בנדיקט, גרינברג התקבל ללימודי דוקטורט באנתרופולוגיה, בהנחיית מלוויל ג'יי הרסקוביץ באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו. במהלך לימודיו לתואר השני עשה גרינברג מחקר שדה בקרב בני ההאוסה בניגריה, שם למד את שפת האוסה. נושא עבודת הדוקטור שלו היה השפעת האסלאם על קבוצת האוסה מסוימת, שבניגוד לרוב הקבוצות האחרות בעם, לא התאסלמה.

במהלך 1940 החל בלימודי פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ייל. לימודיו נקטעו במהלך מלחמת העולם השנייה, אז שירת בחיל האותות בצבא ארצות הברית כמפצח קוד והשתתף במבצע לפיד בקזבלנקה. טרם יציאתו לאירופה ב-1943, התחתן עם סלמה ברקוויץ, שאותה הכיר בתחילת התואר הראשון שלו.

קריירה

לאחר מלחמת העולם השנייה, לימד גרינברג באוניברסיטת מינסוטה, ולאחר מכן חזר לאוניברסיטת קולומביה ב-1948 כמרצה לאנתרופולוגיה. בזמן מגוריו בניו יורק הכיר את הבלשנים רומן יאקובסון ואנדרה מרטינה. הם הציגו לו את אסכולת פראג הסטרוקטורליסטית, שהשפיעה על עבודתו.

ב-1962 עבר גרינברג למחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, שם המשיך לעבוד כל חייו. ב-1965 כיהן גרינברג כנשיא הארגון האמריקאי ללימודי אפריקה. ב-1996 הוא קיבל את הפרס הגבוה ביותר עבור בלשן: מדליית הזהב לפילולוגיה.

תרומתו לבלשנות

טיפולוגיה לשונית

גרינברג נחשב למייסד של הטיפולוגיה המודרנית בבלשנות, תחום שהוא הֶחיה עם פרסומיו בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים. המוניטין של גרינברג נשען בחלקו על תרומתו לתחום הבלשנות הסינכרונית ועל ההתחקות אחר אוניברסלים לשוניים. לקראת סוף שנות החמישים, החל גרינברג לבחון שפות בתפוצה גאוגרפית וגנטית רחבה. הוא איתר כמה אוניברסלים אפשריים מעניינים ונטיות בין-לשוניות חזקות רבות.

בפרט, גרינברג הגה את הרעיון "implication universal" ("אוניברסל משתמע/מונח"), שמשתמש בתבנית: "אם יש בשפה מבנה א', אז גם חייב להיות בה מבנה ב'". לדוגמה, אם מבנה א' הוא "תנועות מעוגלות כמעט-קדמיות" (למשל [ʏ]), ואילו מבנה ב' הוא "תנועות מעוגלות קדמיות גבוהות" (לדוגמה [y]), אז האוניברסל המשתמע יהיה: "אם יש בשפה תנועות מעוגלות חצי-קדמיות, אז גם חייבות להיות בה תנועות מעוגלות קדמיות גבוהות". חוקרים רבים אימצו בעקבות גרינברג סוג כזה של מחקר, שנותר חשוב בבלשנות הסינכרונית.

כמו נועם חומסקי, גרינברג ביקש לזהות את המבנים האוניברסליים שעליהם מבוססת השפה האנושית. בניגוד לחומסקי, הגישה של גרינברג הייתה פונקציונליסטית ולא פורמליסטית. פישור בין השיטות של גרינברג ושל חומסקי ניתן למצוא בספר "אוניברסליים לשוניים" (Linguistic Universals, 2006), בעריכת ריקרדו מאירל וחואנה גיל.

רבים המתנגדים נחרצות לשיטות מיון השפות של גרינברג (ראו להלן) עדיין מכירים בחשיבות עבודתו הטיפולוגית. ב-1963 פרסם גרינברג מאמר בעל השפעה עצומה: "כמה אוניברסלים של דקדוק, ובמיוחד אלה הנוגעים לסדר רכיבי המשמעות" ("Some universals of grammar with particular reference to the order of meaningful elements".).

"השוואה המונית", או "השוואה רב-כיוונית"

גרינברג דחה את הדעה שרווחה בקרב בלשנים מאז אמצע המאה העשרים, ולפיה שחזור השוואתי הוא השיטה היחידה לגלות קשרים בין שפות. הוא טען כי מבחינה מתודולוגית, מיון גנטי צריך לבוא לפני שחזור השוואתי, או לפחות להיות השלב הראשון בשחזור: "לא ניתן לעסוק בשחזור השוואתי של שפות עד שיודעים אילו שפות להשוות (1957: 44).

גרינברג גם מתח ביקורת על הדעה הרווחת, שלפיה השוואה מקיפה של שתי שפות בכל פעם (שלרוב לוקחת שנים לבצע) מאפשרת להסיק משפחות-שפות מכל גודל. הוא טען כי גם אם לוקחים 8 שפות בלבד – יש לא פחות מ-4,140 דרכים למיין אותן למשפחות מובחנות, ולפיכך עבור 25 שפות יש 4,749,027,089,305,918,018 דרכים למיון (1957: 44). לשם השוואה, מניחים כי במשפחת השפות ניז'ר-קונגו יש כ-1,500 שפות. הוא חשב שיש להקים משפחות-שפות בכל סדר גודל בשיטות מחקר אחרות שאינן השוואה דו-כיוונית. תאוריית ההשוואה ההמונית שלו היא ניסיון להמחיש שיטות כאלה.

גרינברג טען שיש יתרונות של מחקר רוחב על פני מחקר עומק. הוא דגל בהגבלת כמות החומר להשוואה (לאוצר מילים בסיסי, למורפולוגיה ולשינויי צלילים במסלולים מוּכּרים בבלשנות היסטורית) ובהגדלת מספר השפות להשוואה עד כדי כל השפות באזור הנחקר. בשיטה זאת ניתן להשוות בין שפות רבות באופן אמין. עם זאת, תהליך כזה עלול לגרום לקישור בין מקרי דמיון אקראיים כתוצאה מהמספר העצום של השפות הנסקרות. ההסתברות המתמטית שקווי הדמיון הם אקראיים יורדת מאוד עם הפחתת מספר השפות הנסקרות (1957: 39).

גרינברג יצא מנקודת ההנחה ששאילת אוצר מילים בממדים המוניים אינה תופעה מוּכּרת. הוא טען שכאשר שאילה מתרחשת, היא מתרכזת באוצר המילים התרבותי ובקבוצות מילים התחומות ל"אזורים סמנטיים מסוימים", מה שמקל על זיהויהּ של השאילה (1957: 39). כיוון שהמטרה היא לקבוע דפוסים נרחבים של קשר בין שפות, השיטה אינה התחקות נכונה אחרי כל מילה ומילה, אלא זיהוי דפוסים. כבר בתחילת הדיון בתאוריית ההשוואה ההמונית שלו, הסביר גרינברג מדוע דמיון מקרי ושאילה מקרית אינם מכשולים להיות התיאוריה שימושית. אף על פי כן, מבקרים סוברים כי תופעות אלה מקשות על קבלת התיאוריה.

גרינברג טבע את המונח "השוואה המונית" לראשונה במאמר ב-1954 (שפורסם מחדש ב-1955). החל משנת 1987 הוא שינה את המונח ל"השוואה רב-כיוונית", כדי להנגיד אותו עם ההשוואות הדו-כיווניות המומלצות בספרי הלימוד בבלשנות. הוא האמין כי השוואה רב-כיוונית אינה מנוגדת כלל לשיטה ההשוואתית, אלא להפך, סבר שהשוואה רב-כיוונית היא הצעד הראשון ההכרחי בביצוע השיטה ההשוואתית (גרינברג 1957: 44). לדבריו, השחזור ההשוואתי צריך להתקבל כתיאוריה המסבירה את העובדות שנקבעו קודם לכן באמצעות מיון שפות (גרינברג, 1957: 45).

רוב הבלשנים ההיסטוריים (קמפבל 2001: 45) דוחים את השימוש בהשוואה המונית כשיטה לבניית קשרים גנאלוגיים בין שפות. בין המבקרים הבולטים ביותר להשוואה המונית היו לייל קמפבל, דונלד רינג', ויליאם פוזר ולארי טרסק.

מיון גנטי של שפות

לשונות אפריקה

גרינברג מפורסם מאוד בשל עבודתו בפיתוח מערכת מיון ללשונות אפריקה. את עבודתו על המערכת הוא כתב ראשית בסדרת מאמרים בכתב העת סאות'ווסטרן ג'ורנל אוף אנתרופולוג'י (Southwestern Journal of Anthropology) בין 1949 ל-1954, ולאחר מכן פרסם את מערכת המיון המלאה בספרו "שפות אפריקה", שיצא תחילה ב-1955 ועודכן מספר פעמים ב-1963, 1966 ו-1970. השינויים האחרונים במיון הובאו במאמרו מ-1981.

גרינברג קיבץ את מאות השפות האפריקאיות לארבע משפחות, שאותן כינה האפרו-אסיאתית, שפות נילו-סהרה, שפות ניז'ר-קונגו ושפות קויסאן. במהלך עבודתו חידש גרינברג את המונח "אפרו-אסיאתי" במקום המונח הקודם "חמי-שמי", לאחר שהראה כי אין לקבוצה ה"חמית", שהתקבלה באופן נרחב מאז המאה ה-19, תוקף כמשפחת שפות. מרכיב מרכזי נוסף בעבודתו היה קביעת מיון שפות בנטו, שתופסות חלק ניכר מהנוף הלשוני באפריקה שמדרום לסהרה, כחלק ממשפחת שפות ניז'ר-קונגו, ולא כמשפחה עצמאית כפי שרבים מחוקרי בנטו טענו.

המיון של גרינברג התבסס בעיקר על הערכה של המיונים הקודמים שבוצעו. במשך תקופה לאחר פרסומו, מיונו נחשב נועז וספקולטיבי, ובמיוחד ההצעה של משפחת שפות נילו-סהרה. כיום, מלבד משפחת שפות קויסאן, המיון בכללו מקובל לרוב על ידי מומחים ללשונות אפריקה ומשמש כבסיס לעבודת ההמשך של חוקרים אחרים.

לייל קמפבל ודונלד רינג' ביקרו את עבודתו של גרינברג על שפות אפריקה, משום שאינם מאמינים כי נתוניו מצדיקים את המיון, והם מבקשים לבחון מחדש את משפחות-העל (macro-phyla) שלו בשימוש ב"שיטות מהימנות" (Ringe 1993: 104). הרולד פלמינג וליונל בנדר, שהביעו תמיכה במיון של גרינברג, הודו שלפחות חלק ממשפחות-העל ששרטט (במיוחד שפות נילו-סהרה ושפות קויסאן) אינן מקובלות לחלוטין על ידי רוב הבלשנים וכי ייתכן שיהיה צורך לפרק אותן (קמפבל 1997). התנגדותם הייתה מתודולוגית: אם ההשוואה ההמונית אינה שיטה תקפה, אזי לא ניתן לצפות שהיא תצליח לסדר את הבלבול בשפות אפריקה.

מנגד, כמה בלשנים ביקשו לשלב את ארבע המשפחות האפריקאיות של גרינברג ליחידות גדולות יותר. בפרט, אדגר גְרֶגֶרְסֶן (1972) הציע לחבר את ניז'ר-קונגו ואת נילו-סהרה למשפחה גדולה יותר, שהוא כינה "קונגו-סהרה". רוג'ר בלנץ' (1995) הציע להתייחס לשפות ניז'ר-קונגו כתת-משפחה בשפות נילו-סהרה.

השפות של גינאה החדשה, טסמניה ואיי אנדמן

במהלך 1971 העלה גרינברג את ההצעה למשפחת-העל "שפות הודו-שקֵטות" (Indo-Pacific), אשר מקבצת יחד את שפות-פפואה (רוב שפות גינאה החדשה והאיים הסמוכים) עם השפות הילידיות של איי אנדמן וטסמניה, אך אינה כוללת את השפות האבוריג'יניות באוסטרליה. המאפיין העיקרי של משפחת ה"הודו-שקֵטות" היה צמצום המספר הגדול של משפחות-שפות בגינאה החדשה ליחידה גנטית אחת. המיון הזה גם לא כולל את השפות האוסטרונזיות, שלגביהן מניחים כי הן הגיעו מאוחר יחסית, עם נדידת אוכלוסייה לאזור.

המומחים המעטים שעבדו על מיון השפות האלה לא קיבלו את המיון שלהן לתת-קבוצות על ידי גרינברג.^{[דרוש מקור]} עם זאת, עבודתם של סטיבן וורם (1982) ושל מלקולם רוס (2005) סיפקה ראיות משמעותיות לכך שכל השפות האלה אכן מהוות יחידה גנטית אחת – רעיון שבתחילה נחשב קיצוני. וורם כתב שהדמיון באוצר המילים בין אנדמנית מרכזית (Great Andamanese, מקבץ הלשונות המדוברות באי אנדמן הגדול) לבין משפחות-השפות פפואנית מערבית וטימור-אלור "די בולט ומסתכם בזהות רשמית למעשה [...] במקרים ספורים". הוא מאמין שזה נובע מקיומה של לשון תשתית (סובסטרט).

לשונות יבשת אמריקה

רוב הבלשנים העוסקים בשפות הילידיות של יבשת אמריקה ממיינים אותן ל-150 עד 180 משפחות-שפות עצמאיות. יש הסבורים ששתי משפחות שפות, אסקימו-אלאוט ונָה-דֶנֶה, היו נפרדות בעבר, ייתכן שכתוצאה מגלי הגירה מאוחרים יותר לעולם החדש.

כבר בשלב מוקדם בעבודתו, גרינברג (1957: 41, 1960) השתכנע שרבות מקבוצות-השפות הנחשבות לא-קשורות זו לזו – עשויות להיות מקובצות לקבוצות גדולות יותר. בספרו "שפה ביבשת אמריקה" (1987), הוא אמנם הסכים שקבוצות-השפות אסקימו-אלאוט ונה-דנה הן נפרדות, אך הציע שכל השפות הילידיות האחרות באמריקה משתייכות למאקרו-משפחה אחת, שאותה הוא כינה "שפות אָמֶרִינְדיאניות" .

הספר "שפה ביבשת אמריקה" עורר ויכוח ער, אך גם ספג ביקורת חריפה; הוא נדחה על ידי רוב המומחים לשפות הילידיות באמריקה ועל ידי רוב הבלשנים ההיסטוריים. מומחים ממשפחות-השפות האינדיבידואליות הכלולות בספר גילו אי-דיוקים וטעויות נרחבים בנתוני גרינברג, כמו כלילת נתונים משפות שאינן קיימות, תמלולים שגויים של הצורות המוּשווֹת, פירוש שגוי של משמעויות המילים שבהן השתמש להשוואה וצורות לחלוטין לא קיימות ולא מבוססות.

בלשנים היסטוריים דוחים גם את תקפותה של שיטת ההשוואה הרב-כיוונית (או ההמונית) שעליה מבוסס המיון. לטענתם, הוא לא סיפק מקרה משכנע לכך שקווי הדמיון אשר הוצגו כהוכחות – אכן מקורם בירושה משפה קדומה משותפת ולא ניתן להסבר על ידי שילוב של טעויות, דמיון מקרי בין השפות, הרחבה סמנטית מוגזמת בתהליך ההשוואה, שאילה, אונומטופאה וכדומה.

מנגד, הגנטיקאי דייוויד רייך מהרווארד מציין כי לאחרונה מחקרים גנטיים זיהו דפוסים התומכים במיון משפחת אָמֵרינְד של גרינברג: הקטגוריה "האמריקנים הראשונים". "מקבץ האוכלוסיות שהוא ניבא כקרובות ביותר זו לזו על סמך שפותיהם – אומת למעשה על ידי הדפוסים הגנטיים באוכלוסיות שעבורן קיימים נתונים". אף על פי כן, האנשים הכלולים בקטגוריה הזו, עַם של "האמריקנים הראשונים", גם התערבבו זה בזה ותרמו כמות משמעותית של גֶנים לאבות הקדומים של אוכלוסיות אסקימו-אלאוט ונה-דנה – 60% ו-90% מהדי-אן-איי (בהתאמה) של שתי הקבוצות.

לשונות צפון אֵירוֹאַסיה

מאוחר יותר בחייו, העלה גרינברג את ההצעה שכמעט כל משפחות-השפות בצפון אירואסיה שייכות למשפחת-על אחת, שאותה כינה "שפות אירו-אסיאתיות" (Euroasiatic). השפה היחידה היוצאת מן הכלל הייתה שפת יֶנִיסֵיי, שאותה הוא קיבץ יחד עם משפחת-העל "דֶנֶה-קווקזיות" הגדולה יותר, הכוללת גם את המשפחה הסינו-טיבטית. במהלך 2008, הבלשן אדוארד וַגְ'דָה קיבץ את שפת יניסיי יחד עם משפחת-השפות נָה-דֶנֶה הצפון-אמריקאית, כמשפחת-העל "דֶנֶה-יֶנִיסֵיי".

הקבוצה האירו-אסיאתית דומה לקבוצה הנוֹסְטְרָטית של הולגר פֶּדֶרְסֶן וולדיסלב איליץ'-סביטיץ' ידי הכללת המשפחות ההודו-אירופית, האוּרָלית, והאלטאית. האירו-אסיאתית שונה מהנוסטרטית בכך שהיא כוללת גם את השפה ניבחית, את השפות היפניות, את קוריאנית ואת שפות איינו הילידיות ביפן (שאותן הנוסטרים לא כללו בהשוואה מכיוון שהן שפות מבודדות ולא משפחות-שפות) ובכך שהיא לא כוללת את משפחת-העל האפרו-אסיאתית. בערך באותו זמן, הבלשנים הרוסים מהאסכולה הנוסטרטית, והבולט בהם סרגיי סטארוֹסטין, חיברו גרסה מתוקנת של נוסטרטית. בגרסתה המעודכנת, היא אמנם הייתה קצת יותר גדולה מזו של גרינברג, אך עדיין לא כללה את האפרו-אסיאתית.

לאחרונה נראה שתומכי ההיפותזה הנוסטרטית מגיעים להסכמה. גרינברג למעשה הסכים עם הרעיון הנוסטרטי, אך הדגיש כי קיימת חלוקה פנימית עמוקה בין המקבץ הצפוני (השפות ה"אירו-אסיאתיות") למקבץ הדרומי (בעיקר השפות האפרו-אסיאתיות והדראווידיות).

אלן בוֹמְהַרְד, הבלשן האמריקאי תומך ההיפותזה הנוסטרטית, מחשיב את "האירו-אסיאתית" כענף של נוסטרטית, לצד ענפים אחרים: אפרו-אסיאתי, "עֵילָמי-דראווידי" וקרטוולית. בדומה, גאורגי סטארוסטין (2002) מקבץ יחד: את האפרו-אסיאתית, הנוסטרטית והעילמית כשוות-מרחק זו מזו וקרובות יותר זו לזו מאשר לכל משפחת-שפות אחרת. כעת, אסכולת מוסקבה של בלשנות השוואתית, שבה היה חבר סרגיי סטארוסטין, מכלילה את האפרו-אסיאתית בתוך הנוסטרטית, שכעת מתפרשׂת בצורה רחבה יותר. אל מול זה, הם שומרים את המונח "אירו-אסיאתית" לייצוג המקבץ הצר יותר, שכולל את יתר משפחת-העל. ההצעות האחרונות נבדלות, אם כן, בעיקר בנוגע להכללה המדויקת של השפות הדרווידיות והקרטווליות.

גרינברג המשיך לעבוד על פרויקט זה גם לאחר שאובחן כחולה סרטן לבלב חשוך מרפא, ועד למותו במאי 2001. עמיתו ותלמידו לשעבר, מריט רולן, הוציא לאור את הכרך האחרון בעבודתו על האירו-אסיאתית (2002) לאחר מותו של גרינברג.

עבודות נבחרות מאת ג'וזף גרינברג

ספרים שכתב

• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book" (Photo-offset reprint of the SJA articles with minor corrections.)
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book" (Heavily revised version of Greenberg 1955. From the same publisher: second, revised edition, 1966; third edition, 1970. All three editions simultaneously published at The Hague by Mouton & Co.)
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book" (Reprinted 1980 and, with a foreword by Martin Haspelmath, 2005.)
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"

ספרים שערך

• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book" (Second edition 1966.)
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"

מאמרים, ביקורות וכדומה

• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book" (Reprinted in Genetic Linguistics, 2005.)
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book" (In second edition of Universals of Language, 1966: pp. 73–113.)
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book" (Reprinted in Genetic Linguistics, 2005.)
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
• בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"

ביבליוגרפיה

• Blench, Roger. 1995. "Is Niger–Congo simply a branch of Nilo-Saharan?" In Fifth Nilo-Saharan Linguistics Colloquium, Nice, 24–29 August 1992: Proceedings, edited by Robert Nicolaï and Franz Rottland. Cologne: Köppe Verlag, pp. 36–49.
• Campbell, Lyle. 1997. American Indian Languages: The Historical Linguistics of Native America. New York: Oxford University Press. ISBN 0-19-509427-1ISBN 0-19-509427-1.
• Campbell, Lyle. 2001. "Beyond the comparative method." In Historical Linguistics 2001: Selected Papers from the 15th International Conference on Historical Linguistics, Melbourne, 13–17 August 2001, edited by Barry J. Blake, Kate Burridge, and Jo Taylor.
• Diamond, Jared. 1997. Guns, Germs and Steel: The Fates of Human Societies. New York: Norton. ISBN 0-393-03891-2ISBN 0-393-03891-2.
• Mairal, Ricardo and Juana Gil. 2006. Linguistic Universals. Cambridge–NY: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-54552-5ISBN 978-0-521-54552-5.
• Ross, Malcolm. 2005. "Pronouns as a preliminary diagnostic for grouping Papuan languages." In Papuan Pasts: Cultural, Linguistic and Biological Histories of Papuan-speaking Peoples, edited by Andrew Pawley, Robert Attenborough, Robin Hide, and Jack Golson. Canberra: Pacific Linguistics, pp. 15–66.
• Wurm, Stephen A. 1982. The Papuan Languages of Oceania. Tübingen: Gunter Narr.

קישורים חיצוניים

• יוסף גרינברג בעבודה; דיוקן עצמי
• "מה שכולנו דיברנו כשהעולם היה צעיר" מאת ניקולס וייד, ניו יורק טיימס (1 בפברואר 2000)
• החלטת זיכרון
• "ביבליוגרפיה מלאה של פרסומי ג'וזף גרינברג" מאת ויליאם קרופט (2003)
• ג'וזף גרינברג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)