ביטוש קומפורטי
בִּיטוּש קומפורטי (בבולגרית: Битуш Комфорти; 15 בדצמבר 1921, סופיה, ממלכת בולגריה – 3 באפריל 1988, תל אביב-יפו, ישראל) היה אדריכל ואומן שעבד למעלה מעשרים וחמש שנה בשירות המדינה. במסגרת עבודתו זו תרם תרומה משמעותית לבנייה הציבורית בארץ בשימו דגש רב על פיתוח טיפוסים שונים של מבני מגורים המותאמים לאקלים ולסביבה. במקביל, עבד ביטוש קומפורטי יחד עם אשתו האדריכלית, איקה (חורסי) קומפורטי עובדיה, ויחדיו תכננו מבני ציבור ובתים פרטיים.
.jpg) | |
| האדריכל ביטוש קומפורטי באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 | |
| לידה |
15 בדצמבר 1921 סופיה  ממלכת בולגריה |
|---|---|
| פטירה |
3 באפריל 1988 (בגיל 66) תל אביב-יפו  ישראל |
| תקופת הפעילות | 1950–1988 (כ־38 שנים) |
| תחום יצירה | אדריכלות |
קורות חיים
ביטוש קומפורטי נולד בסופיה, בולגריה. אביו היה מומחה ליצור ולשיווק מוצרי טבק ושימש המנכ״ל של "בלקן טבק" בעיר פלובדיב, לשם עברה המשפחה כאשר היה ילד .
בתקופת מלחמת העולם השנייה, גויס קומפורטי למחנה עבודת כפייה על ידי המשטר הפרו נאצי בבולגריה. הוא הועסק בעבודות פרך ונפצע בזמן עבודתו.
לאחר המלחמה החל קומפורטי בלימודי ארכיטקטורה בפוליטכניקה בסופיה, אותם סיים ב-1949. הוא עלה לארץ עם אשתו האדריכלית איקה חורסי עובדיה-קומפורטי ובתם שוש ב-1950. ב-1954 נולד לביטוש בן ג'קי קומפורטי, לימים במאי, סופר, דוקומנטר וחוקר שואה.
בתחילת דרכו המקצועית בארץ עבד קומפורטי כאדריכל במשרדו של היינץ פנחל בשנים 1950–1954 ובהמשך, במשרדם של אל מאנספלד - דורה גד בשנים 1954–1956. במסגרת עבודתו זו היה שותף מרכזי בעיצוב הפנים של אניות הנוסעים הישראליות הראשונות של צים.
החל משנת 1957 ועד לפרישתו בסוף שנת 1983 עבד ביטוש כאדריכל בשרות המדינה. תחילה במחלקת השיכון של משרד העבודה, והחל משנת 1961 במשרד השיכון, שהפך למשרד עצמאי. בין השנים 1968–1983 הוא שימש בתפקיד הממונה על המחלקה לתכנון מגורים[1], והאחראי על בקרת התוכניות של מתכננים חיצוניים. אחרי פרישתו, עם מעבר המשרד לירושלים, המשיך לעבוד כיועץ חיצוני למשרד השיכון, עד למותו בטרם עת בשנת 1988.
בנוסף לעבודתו כאדריכל עסק ביטוש בעיצוב פנים, ובכלל זה בעיצוב רהיטים.
קומפורטי היה גם צייר ופסל חובב[2]. ב-1977 התקיימה בבית יד לבנים בתל אביב תערוכה של ציוריו. לצד עיסוקים אלה, היה קומפורטי שחקן כדורעף, שארגן קבוצת כדורעף לחברים יוצאי בולגריה.
מורשתו
במסגרת עבודתו בשרות המדינה, תכנן קומפורטי שכונות ובנייני מגורים לבניה ציבורית בכל הארץ. הוא השתתף בתכנון שכונה ה', ו-ט' בבאר שבע[3], ובתכנון שכונות נוספות בעיר זו[4]; כמו כן תכנן כאדריכל ראשי יחד עם עמיתים, שכונות שנבנו בכרמיאל, בנצרת עלית, בקרית ארבע, בקרית גת, באופקים ובנתיבות[5]. גישתו הארכיטקטונית התאפיינה בדגש על קיימות ועל התאמת התכנון לצורכי הדיירים ולסביבה הגאוגרפית והפיזית. תרומתו המרכזית לתכנון הדיור הציבורי בארץ הייתה פיתוח טיפוסי מגורים שונים המותאמים לתנאי הסביבה והאקלים[6]. מומחיותו וסמכותו המקצועית בכל הקשור לתכנון למגורים זכו להכרה רחבה מצד עמיתים ודיירים.
תחרויות ופרסים
ביטוש ואיקה קומפורטי השתתפו בתחרויות ארציות ובינלאומיות לעיצוב אנדרטאות, פארקים ומבני ציבור. הפרויקטים בהם זכו היו:
- פרס שלישי לעיצוב האנדרטה לחללי העיר תל אביב במלחמת העצמאות בכיכר מלכי ישראל, 1952
- פרס קניה של ההצעה לאנדרטה לבוני העיר ולכובשי יפו - 1952.
- פרס ראשון לעיצוב האנדרטה בנבי-יושע להנצחת זכרם של חללי קרבות הגליל העליון, 1953.
- ציון לשבח בתחרות הבינלאומית לתכנון אנדרטה באושוויץ, 1958.
- פרס שלישי (ראשון ושני לא חולקו) בתחרות לעיצוב פארק הירקון בתל אביב, 1964.
פרויקטים נבחרים
מבין הפרויקטים שתוכננו ונבנו ניתן למנות את הפרויקטים הבאים:
- האנדרטה להנצחת זכרם של חללי קרבות הגליל בנבי יושע, 1957 מצודת כ"ח
- המרכז לחקר ההתיישבות ברחובות (1961)
- בית ספר מקיף באילת על שם גולדווטר (1970)
- אולם ספורט בשער הנגב
- בית הכנסת הקונסרבטיבי באשקלון.
פרסומים
א. פריאון, ש. פובזנר, ב. קומפורטי, הנחיות והוראות לאדריכלות מבני מגורים, משרד השיכון, האגף לתכנון, המכון לחקר הבניה והטכניקה, המכון לחקר הבניה והתעשייה, 1973.
ביבליוגרפיה
- הנדסה ואדריכלות 7 - 8, אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים, חוברת ז' - ח, כרך יז', תמוז - אב תשי"ט, 1959.
- ישראל בונה 1961, משרד השיכון, מדינת ישראל, 1964, עמ' 10 - 11.
- ישראל בונה 1964, משרד השיכון, מדינת ישראל.
- Israel Builds 1970, State of Israel, Ministry of Housing, Jerusalem, Editor: Yehonatan Golani, Sections 4.72 - 4.82, 5.8 - 5.13
- פעילות התכנון והביצוע 1971 - 1972, משרד השיכון האגף לתכנון והנדסה, עורך: אדריכל יהונתן גולני, עמ' 29 - 46.
- ישראל בונה 1973, מדינת ישראל, משרד השיכון, האגף לתכנון והנדסה, עורך: אדריכל עמירם חרל"פ, עמ' 17 - 19, 126, 194, 257 - 259.)
- ישראל בונה 1977, משרד השיכון, עורך: אדריכל עמירם חרל"פ, עמ' 86, 89, 96, 99, 109, 110 - 113.
- ישראל בונה 1988, משרד הבינוי והשיכון, עורך: אדריכל עמירם חרל"פ, עמ' 352 - 353.
- שירילי גלעד - אילסר, תפיסות על הטבע בנופה של תל אביב, ההיסטוריה הסביבתית והתכנונית של פארק הירקון, חיבור מחקר לצורך מילוי חלקי של הדרישות לקבלת תואר בדוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת חיפה, 2015, עמ' 115 - 148
- מעוז עזריהו, במותם ציוו: אדריכלות בתי הקברות הצבאיים בישראל - השנים הראשונות, היחידה להנצחת החייל משרד הביטחון, 2002, עמ' 46 - 49
- מעוז עזריהו, זיכרון בנוף: האנדרטאות הסמויות מן העין, קתדרה, אוניברסיטת חיפה, 2013, עמ' 249
- שכונה ה' בבאר שבע, מרחב המגורים הישראלי, 2011, המעבדה לעיצוב עירוני, אוניברסיטת תל אביב
- הדס שדר, 3 תפיסות על מקום בשיכון הציבורי בישראל בשנות ה-50, בתוך עיונים בתקומת ישראל, 2006, פרק 16, עמ' 204–232, 373-389.
- מיכאל יעקובסון, ניסוי וטעייה, "אורבנולוגיה", 25 בדצמבר 2013
- חתוקה טלי ואחרים, שכונה מדינה, הוצאת רסלינג, תל אביב, 2012
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ישראל בונה, 1973, עמ' 260
- ^ https://www.facebook.com/Bitush-Comforty-714124842086908
- ^ שכונה ה' בבאר שבע, מרחב המגורים הישראלי, 2011, המעבדה לעיצוב עירוני, אוניברסיטת תל אביב
- ^ ישראל בונה, 1988, עמ' 252 - 253
- ^ ישראל בונה, 1973, עמ' 16–18, 126, 194, 257-259.
- ^ ניתן להתרשם ממגוון רב של תכנון טיפוסי מגורים בפרסומים הבאים: "פעילות התכנון והביצוע 1971-1972,משרד השיכון, האגף לתכנון והנדסה" עורך: אדריכל יהונתן גולני, הוצאת משרד השיכון, פברואר 1973, עמודים 29 -46. בנוסף, מכילה הרשימה הביבליוגרפית אזכורים לתכנון נוסף של טיפוסי מבני מגורים במקומות רבים בארץ.