אליוט סמית'
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
סטיבן פול סמית' (באנגלית: Elliott Smith; 6 באוגוסט 1969 - 21 באוקטובר 2003), ידוע גם בשם אליוט סמית', היה זמר-יוצר ומוזיקאי אמריקאי.
 | |
| אליוט סמית' בהופעה, ינואר 2003 | |
| לידה |
6 באוגוסט 1969 אומהה, נברסקה |
|---|---|
| התאבד | 21 באוקטובר 2003 (בגיל 34) |
| שם לידה | סטיבן פול סמית' |
| תקופת הפעילות | 1991–2003 (כ־12 שנים) |
| סוגה | אינדי רוק, לו-פיי |
| כלי נגינה | גיטרה, זמרה, קלידים, קלרינט, גיטרה בס, מפוחית פה, תופים |
| חברת תקליטים | Virgin Records, Cavity Search, Kill Rock Stars, Suicide Squeeze, DreamWorks, ANTI-, Epitaph, Domino Records |
| שיתופי פעולה בולטים | Heatmiser, Quasi, Mary Lou Lord, Pete Krebs, No. 2 |
| www.sweetadeline.net | |
ביוגרפיה
סמית' נולד בשנת 1969 באומהה, נברסקה בארצות הברית בשם סטיבן פול סמית'. הוריו התגרשו כשהיה בן חצי שנה והוא גדל במשמורתה של אימו באני, זמרת לשעבר ואביו החורג צ'ארלי בטקסס. בשלב מאוחר יותר בחייו, סמית' טען שעבר התעללות מצד אביו החורג.[1] הוא שיקף את החוויות מהתקופה הזו בשיר Some Song:
"Charlie beat you up week after week, and when you grow up your'e going to be a freak"
בילדותו תואר כרזה מאוד, שברירי וחסר ביטחון עצמי. בגיל 9 החל לנגן בפסנתר, בגיל 10 קיבל מאביו את הגיטרה הראשונה שלו והחל לנגן גם בכלי זה. בגיל 14 עבר לגור עם אביו, הפסיכיאטר, בפורטלנד, אורגון. בשלב זה של חייו התחיל סמית' להשתמש בסמים ואלכוהול, והחל להקליט מוזיקה באופן עצמאי.
לאחר סיום התיכון, החל לקרוא לעצמו 'אליוט', כיוון שסבר שהשם 'סטיב' נשמע כמו סטריאוטיפ של אתלט אמריקני, ושהשם סטיבן נשמע 'חנוני' מדי. הביוגרף של סמית' טוען שהשם אליוט נלקח משם הרחוב שסמית' התגורר בו בזמן שגר בפורטלנד, או שהשם הוצע על ידי חברתו מתקופת התיכון.
בשנת 1991 סיים את לימודיו בחוג למדעי החברה ופילוסופיה בקולג' המספייר שבמסצ'וסטס. לאחר סיום הלימודים עבד תקופה במאפייה.
בשנת 1992 שב לפורטנלד שם ייסד ביחד עם חבריו לקולג' - טוני לאש, ניל גאסט, וסאם קומס את להקת "Heatmiser". במקביל לפעילותו בלהקה החל להופיע עצמאית בברים ובמועדונים והקליט שירים במרתף החזרות של חבריו. הלהקה הוציאה שני אלבומים: (1994) 'Dead Air' (1993), 'Cop and Speeder ואי-פי אחד (Yellow no.5). הלהקה זכתה לחשיפה מסוימת והוחתמה על ידי חברת התקליטים וירג'ין רקורדס, ובה הוציאו אלבום נוסף: 'Mic City Sons'. הלהקה התפרקה לבסוף בשנת 1996 וחבריה פנו איש איש לקריירת סולו. בשנת 1997 זכה סמית' להצלחה המסחרית הראשונה שלו כאשר השיר Miss Misery, שתרם לפסקול הסרט "סיפורו של ויל האנטינג", הועמד לזכייה בפרס אוסקר.
בשנת 1998 הוציא את האלבום "XO" שהגיע למעמד "תקליט כסף" בבריטניה והשיר "Waltz 2 (XO)" מאלבום זה הגיע למקום ה-52 במצעד הפזמונים הבריטי.
מאוחר יותר, ליווה שירו Needle in the Hay ניסיון התאבדות בסרט משפחת טננבאום (2001).
סמית' הוציא חמישה אלבומים במהלך חייו. עיקר פרסומו בא מהיותו יוצר עצמאי, הכותב ומלחין שירים אישיים וכנים. במשך שנים ארוכות התמודד סמית' עם דיכאון והתמכרות לאלכוהול וסמים. בשנת 2002 ניסה להיגמל במרכז גמילה, אבל רק לאחר יום הולדתו ה-34 הגשים סופית את משאלתו "להתנקות" - מסמים, מסוכר לבן ומבשר אדום. בבדיקה טוקסיקולוגית שנערכה לאחר מותו לא נמצאו חומרים אסורים בדמו מלבד מינון סביר של תרופות נגד דיכאון והפרעת קשב וריכוז.
אליוט שם קץ לחייו ב-21 באוקטובר 2003 בשתי דקירות סכין לליבו - בעת ויכוח עם חברתו, ג'ניפר צ'יבה.
דיסקוגרפיה
- אלבומים
- Roman Candle (1994)
- Elliott Smith (1995)
- Either/Or (1997)
- XO (1998)
- Figure 8 (2000)
- From a Basement on the Hill (2004)
קישורים חיצוניים
- מיכל הניג, עם רגל אחת בקאבר, באתר nrg, 21 באוקטובר 2009
- אליוט סמית', באתר "Find a Grave" (באנגלית) המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
הערות שוליים
- ^ Elliott Smith: ‘Mr. Misery’ Revisited, 10 Years After the Singer-Songwriter’s Controversial Death | SPIN, web.archive.org, 2015-05-07