אלברטו סורדי
אלברטו סורדי (באנגלית: Alberto Sordi; 15 ביוני 1920 – 24 בפברואר 2003) היה שחקן קולנוע ובמאי איטלקי. סורדי, מגדולי הקומיקאים ושחקני הקולנוע האיטלקיים בכל הזמנים הוא זוכה 7 פרסי האקדמיה האיטלקית ופרס גלובוס הזהב לשנת 1963 על תפקידו בסרט "השטן".
 | |
| לידה |
15 ביוני 1920 רומא, איטליה |
|---|---|
| פטירה |
24 בפברואר 2003 (בגיל 82) רומא, איטליה |
| תקופת הפעילות | 1937–1998 (כ־61 שנים) |
ביוגרפיה
סורדי נולד ברומא למחנכת ולמוזיקאי. הוא למד משחק באקדמיה לאומנויות דרמטיות שבמילאנו וכמו כן גם פיתוח קול ואופרה.
קריירת משחק
סורדי החל את דרכו כשחקן בקולנוע האיטלקי בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20, הוא התגלה בפעם הראשונה בראשית שנות ה-50 בסרטיו של פדריקו פליני "השייח הלבן" בתפקיד כוכב אופרת הסבון ו"הבטלנים" בו הוא שיחק בתפקיד הראשי. כמו כן שיחק סורדי לצידה של הכוכבת סופיה לורן בקומדיה "שני לילות עם קלאופטרה". בסוף שנות ה-50 השתתף סורדי בסרט המלחמה האיטלקי "המלחמה הגדולה" בתפקיד המגויס הצעיר אורסטה יקובצ'י בעבורו הוא זכה בפרס מיוחד מטעם פסטיבל ונציה ובהפקה ההוליוודית הראשונה שלו, "הקץ לנשק" בתפקיד הכומר האיטלקי גאלי.
בשנת 1961 שיחק סורדי בסרט המלחמה של גאי המילטון "האויבים הטובים ביותר" בתפקיד שבוי המלחמה האיטלקי קפטן בלאסי, עליו היה סורדי מועמד לפרס גלובוס הזהב ולפרס באפט"א. סורדי זכה בפרס גלובוס הזהב לתפקיד הקומי/ מוזיקלי הטוב ביותר בשנת 1963 על תפקידו בתור סוחר הפרווה אמאדו פראטי בקומדיה האיטלקית "השטן". ב-1965 הופיע סורדי בקומדיה הבריטית של קן אנקין "אנשים מופלאים במכונות מעופפות" בתפקיד הרוזן אמיליו פונטיצ'לי, הופעה קומית מוצלחת עלייה הועמד סורדי בפעם השלישית לפרס גלובוס הזהב.
ב-1971 זכה סורדי בפרס דב הזהב לשחקן הטוב ביותר של פסטיבל ברלין על משחקו בדרמה "בכלא מחכה למשפט" בתור האסיר ג'וזפה די נוי. בשנת 1972 שיחק סורדי לצידה של הכוכבת האמריקאית בטי דייוויס בדרמת ההימורים "הקלפן המדעי" והשתתף בתפקיד קטן בסרטו של פליני "רומא". ב-1977 הופיע סורדי בקומדיות האיטלקיות "ויוה איטליה" במספר תפקידים שונים ו"איש קטן ממוצע" של מריו מוניצ'לי.
ב-1981 הופיע סורדי בקומדיה "המרקיז דה גרילו" בתפקיד הרוזן אונופריו דה גרילו.
סורדי פיתח בנוסף לקריירת המשחק האגדית שלו גם קריירת בימוי, הוא ביים 18 סרטים שחלק מהם זכו להצלחה במולדתו.
חיים אישיים
סורדי נפטר ב-24 בפברואר 2003 מהתקף לב ברומא כשהוא בן 82.
פילמוגרפיה
- טוטו והמלך של רומא (1951)
- השייח הלבן (1952)
- הבטלנים (1953)
- שתי לילות עם קלאופטרה (1953)
- אמריקאי ברומא (1954)
- אומנות ההסתדרות (1954)
- הסימן של ונוס (1954)
- גיבור זמננו (1955)
- הרווק (1955)
- הקץ לנשק (1957)
- הבעל (1957)
- ונציה, הירח ואת (1958)
- מאחורי וילונות סגורים (1959)
- המורליסט (1959)
- המריגלי (1959)
- המלחמה הגדולה (1959)
- תלכו כולכם הבייתה (1960)
- שוטר התנועה (1960)
- חיים קשים (1961)
- השיפוט האחרון (1961)
- האויבים הטובים ביותר (1961)
- מאפיוסו (1962)
- השטן (1963)
- שלושת הפנים (1965)
- תוצרת איטליה (1965)
- אנשים מופלאים במכונות מעופפות (1965)
- עשן מעל לונדון (1966)
- המכשפות (1967)
- תהיה חולה... זה בחינם (1968)
- מא סבאטיני, אני מניח (1968)
- הקונספירטורים (1969)
- איש ואישה (1970)
- בחורה, שני בחורים, ואקדח (1970)
- בכלא מחכה למשפט (1971)
- נערה באוסטרליה (1971)
- הקלפן המדעי (1972)
- רומא (1972)
- הערב הנפלא ביותר בחיי (1972)
- הקלפן המדעי (1972)
- איש קטן ממוצע (1977)
- ויוה איטליה (1977)
- לאן אתה הולך בחגים? (1978)
- פקק תנועה (1979)
- היפוכונדר (1979)
- קתרינה ואני (1980)
- אני יודע שאת יודעת שאני יודע (1982)
- המרקיז דה גרילו (1981)
- מסע עם סבא (1982)
- כולם בכלא (1986)
- הוא יותר מדי (1986)
- פיצוץ של חיים (1988)
- האדון (1990)
- Vacanze di Natale '91 (1991)
קישורים חיצוניים
- אתר הנצחה לאלברטו סורדי
- סוכנות ידיעות, הקומיקאי האיטלקי אלברטו סורדי הלך לעולמו, באתר ynet, 25 בפברואר 2003
- מת השחקן האיטלקי אלברטו סורדי, באתר וואלה, 27 בפברואר 2003
- אלברטו סורדי, באתר "Find a Grave" (באנגלית) המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.