אוראוס
האוראוס (/jʊəˈriːəs/)[1] או אוראוס (ביוונית עתיקה: Οὐραῖος, הגייה יוונית: [οὐραῖος] ⓘ; מצרית: jꜥrt) הוא הצורה המסוגננת והזקופה של קוברה מצרית, המשמשת כסמל לריבונות, מלכות, אלוהות וסמכות אלוהית במצרים העתיקה.
סמליות
האוראוס הוא סמל לאלה וואדג'ת.[2] היא הייתה אחת מהאלוהויות המצריות המוקדמות ביותר ולעיתים קרובות צוירה כקוברה, מכיוון שהיא אלת הנחש. מרכז הפולחן שלה היה בפר-וודג'אט (אנ'), שלימים נקראה, בפי היוונים, בוטו (אנ').[3] היא הפכה לפטרונית של דלתת הנילוס ולמגינה של כל מצרים התחתונה.[4] הפרעונים לבשו את האוראוס כקישוט ראש: או עם גופה של וואדג'ת על ראשם, או ככתר המקיף את הראש; זה הצביע על הגנתה של וואדג'ת וחיזק את תביעתו של פרעה על הארץ. בכל אופן שבו הוצג האוראוס על ראשו של פרעה, היה זה, למעשה, חלק מכתר פרעה. הפרעה הוכר רק על ידי לבישת האוראוס, מה שהעביר לגיטימיות לשליט. יש עדויות למסורת זו אפילו מתקופת הממלכה הקדומה במהלך האלף השלישי לפני הספירה. מספר אלות הקשורות או נחשבות להיבטים של וואדג'ת מתוארות כשהן גם לובשות את האוראוס.
בזמן איחוד מצרים, הצטרפה דמותה של נח'בת, האלה אשר מיוצגה כנשר לבן והחזיקה באותו תפקיד כמו הפטרון של מצרים העליונה, לדמותה של וואדג'ת על האוראוס שהקיפה את כתר הפרעונים ששלטו במצרים המאוחדת. החשיבות של הפולחנים הנפרדים שלהם מנעה מהם להתמזג כמו עם כל כך הרבה אלוהויות מצריות. יחד, הם נודעו בשם נבטי או שם שתי הגברות (אנ'), שהפכו למגינים ולפטרונים המשותפים של מצרים המאוחדת.[2]
מאוחר יותר, הפרעונים נתפסו כביטוי של אל השמש רע, וכך גם האמינו שהאוראוס הגן עליהם על ידי יריקת אש על אויביהם מהעין הלוהטת של האלה. במספר יצירות מיתולוגיות, אומרים שעיניו של רע הן אוראוסים.
אוראוס הזהב של סנוסרת השני
בשנת 1919, לאחר חצי שעה בלבד של חפירה, החזיק העובד הקופטי חוסני איברהים (Hosni Ibrahim) בידיו את "האוראוס המוזהב של סנוסרת השני". הוחלט לבצע (המשך) "פינוי מלא" לחדרי הפירמידה באל-לחון (אנ') שבסקארה. תחילה בחדר המנחות החצוב, המוביל מהקבר, בדרום, חשפה מיד במחזוריות של ששת הסנטימטרים של הפסולת, את עיטור כתר האוראוס הזהוב.
לפני שנמצא קברו של תות ענח' אמון ב-1922, אוראוס הזהב היה לקישוט היחיד שנודע אי פעם שלבש פרעה קבור, וחשבו שהוא הועבר לפרעה הבא.
האוראוס המוזהב עשוי מזהב מלא, גובהו 6.7 ס"מ, עיניו שחורות עשויות גרניט, ראש נחש עשוי מלפיס לזולי אולטרה-מריני עמוק, כיסויו המתרחב משיבוצי קרנליאן כהים ושיבוצי טורקיז. כדי להרכיבו על כתר פרעה יוצרו שתי לולאות בזנבו שסיפקו את נקודות החיבור.[5][6]
כהירוגליף
מלבד ייעוד האוראוס כקישוט לפסל או כקישוט על לבוש פרעה, הוא שימש גם לתכשיטים ולקמעות. עם זאת, שימוש חשוב נוסף הוא כהירוגליף.
ההירוגליף הפשוט ביותר הוא ה"קוברה" (האוראוס); אולם ישנן קטגוריות משנה, המתייחסות ל: האלה, כוהנת, האלה מנח'ית (אנ'), מקדש האלה (àter), האלה איסיס, ולבסוף האלה: (קוברה (אוראוס) בבסיס האלוהות (ntr)).
באבן רוזטה נעשה השימוש בצורת הרבים של הדוגמה האחרונה, "3 × "דגל אלוהים" עם קוברה בכל בסיס של דגל. בסיפור של אבן רוזטה השליט (כוהני השליט) מפרט את הסיבות שלו לכבוד, ובתמורה, "האלים והאלות (רבים)" מתגמלים אותו. שני השלישים האחרונים של אבן רוזטה מספרים כיצד הוא יזכה לכבוד, כולל הקמת אבן רוזטה, למען הקריאה של כולם.
דוגמה נוספת לשימוש בהירוגליף היא כקישוטים על ההירוגליף עבור "מקדש", וגם עבור "בניינים".[7]
הכתר הכחול
לפני תקופת הממלכה החדשה, גופו של האוראוס התפתל במעגלים מאחורי ראשו המורם על הכתר הכחול (אנ'). השליט מתואר לרוב כשהוא עונד את הכתר הכחול בקרב ובסצנות לחימה. בנוסף, השליט בקנה מידה קטן יותר חבש בדרך כלל את הכתר הכחול כאשר הוא מתואר בקבוצה מגוננת של אלים. פסלים ענקיים של השליט חובש כתר כחול הם נדירים ביותר; גם הפסל המלכותי הטיפוסי אינו כולל כתר כחול. כמו כן, תיאורי הכתר הכחול עם האוראוס שלו אינם מקשטים קברים מלכותיים עד לתקופה מאוחרת יחסית הנקראת ראמסייד (שושלות 19 ו-20). המצרים האמינו שהשליט הוא האלוהות על פני האדמה הדורש הגנה נוספת בצורת התמותה שלו, תוך שימת דגש על תכונות ההגנה של האוראוס.[8] האוראוס נוצר בדרך כלל ממתכות יקרות, לרוב זהב ולעיתים כסף, ועוטר באבני חן.[9]
שרף
השרפים המלאכיים, המצויים בתנ"ך העברי ומאוחר יותר במסורות היהודיות, הנוצריות והאסלאמיות, קשורים לעיתים קרובות לנחשים ונחשבים כנובעים מהמושג אוראוס. קמיעות אוראיים מרובי כנפיים מיוצגים היטב בארץ ישראל.[10]
הערות שוליים
- ^ "Uraeus". Dictionary.com. 2012. Retrieved July 13, 2012.
- ^ 1 2 Egyptian-Gods
- ^ Herodotus, Historia, B:152; 155; 156
- ^ Dunand and Zivie-Coche
- ^ Reeves (1920) pg. 157.
- ^ Hagen, pg. 202.
- ^ Budge
- ^ Hardwick
- ^ Alchin
- ^ Mettinger, Tryggve N. D., "Seraphim", in Becking, Bob & van der P. W, Horst & van der toorn, Karel. (1999). Dictionary of Deities and Demons in the Bible. Journal of Biblical Literature. 115. 10.2307/3266385. p. 743
ביבליוגרפיה
- Alchin, Linda. "The Uraeus Symbol". Egyptian Gods. Siteseen Ltd, n.d. Web.
- Budge, Sir E. A. Wallis. An Egyptian Hieroglyphic Dictionary, in Two Volumes (Dover Publications, Inc, New York), c 1920, Dover Edition, c 1978. Large categorized listings of Hieroglyphs, Vol. 1, pp. xcvii–cxlvii (97–147, 50 pgs.).
- Dunand, Françoise, and Christiane Zivie-Coche. "Cosmonogies, Creation, and Time: Order and Disorder in Creation". Gods and Men in Egypt: 3000 BCE to 395 CE. Ithaca: Cornell U, 2004. 347. Print.
- "Egyptian Symbols: Uraeus". Egyptian Gods and Goddesses. Egyptian-Gods.org, n.d. Web.
- Hagen, Rose-Marie & Rainer Hagen. Egypt; People, Gods, Pharaohs (Barnes and Noble Books, New York), c 2003 (originally: Taschen, GmbH, Koln), c 2003, 1999, p. 202.
- Hardwick, Tom. "The Iconography of the Blue Crown in the New Kingdom". The Journal of Egyptian Archaeology, vol. 89, 2003, pp. 117–141. JSTOR 3822494.
- Johnson, Sally J. (1990). The Cobra Goddess of Ancient Egypt: Predynastic, Early Dynastic, and Old Kingdom Periods. Kegan Paul International. ISBN 0-7103-0212-6.
- Reeves, Nicholas. Ancient Egypt: The Great Discoveries, a Year-by-Year Chronicle (Thames and Hudson Ltd, London), c. 2000. See "1920, The Golden Uraeus of Sesostris II from el-Lahun", p. 157.
