מגפי צ'לסי
מגפי צ'לסי הם מגפיים צמודים וגבוהים שצידיהם אלסטיים. לעיתים קרובות מחוברת אליהם בצידם האחורי טבעת בד בה ניתן להיעזר במטרה למשוך את המגף בזמן הנעילה. ניתן להתחקות אחר מקורותיו של הדגם עד לתקופה הוויקטוריאנית, אז נעלו אותו נשים וגברים כאחד.
מגפי צ'לסי וכמה מדגמיהם הייחודיים נחשבו אלמנטים אייקוניים בשנות ה-60 בבריטניה, בעיקר בתרבות המוד.
היסטוריה
את המגפיים עיצב ג'וזף ספארקס הול, סנדלרה של המלכה ויקטוריה.[1] לטענתו, ”היא [המלכה ויקטוריה] צועדת בהם מדי יום, ובכך מוכיחה באופן בלתי ניתן לערעור עד כמה היא מעריכה את המצאתו”.[2] בפרסומים מאותה תקופה הוא מתייחס למגפיים כאל "מגפי הפטנט בעלי העקב האלסטי של ג' ספארקס הול".[3] המגפיים הפכו פופולריים עבור פעילויות כמו רכיבה והליכה.[2]
כשצ'ארלס גודייר המציא את הגומי המגופר התאפשרה המצאת המגף שכלל את הצדדים האלסטיים, שיתרונם היה בקלות נעילתם וחליצתם. לקראת סוף שנות הארבעים של המאה ה-19, החל גם עולם האופנה לאמץ את המגפיים, והן הפכו פופולריות בארצות המערב, עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.[4]
בשנות ה-50 וה-60 חזרו המגפיים להיות פופולריות בבריטניה, לאחר שדמויות מפתח בלונדון החוגגת, כמו האבנים המתגלגלות וג'ין שרימפטון נעלו אותן. השם "מגפי צ'לסי" מגיע כנראה מאותה תקופה, שכן דמויות המפתח בתרבות התרכזו באותה תקופה ברחוב קינגס רואד שבשכונת צ'לסי.[2][3]
דגמים
מגפי ביטל
בשנת 1961 יצרו מעצבי הנעליים "Anello & Davide" שהתמחו בעיצוב נעלי במה ובלט גרסה של המגפיים שלהן עקב גבוה יותר מבגרסה המקורית ("עקב קובני") ובגזרה מחודדת יותר, עבור להקת הביטלס, בהזמנה מיוחדת עבור ג'ון לנון ופול מקרטני שראו את המגפיים בחלון ראווה. סגנון זה של המגפיים נודע מאז כ"מגפי ביטל".[5]
גם מגפי הביטל אומצו על ידי תרבות המוד, ואנשיה נהגו לנעול אותן עם חליפות מחויטות.[3]
מגפי עבודה
הסוגים השונים של מגפי העבודה כוללים מגפי רכיבה כמו מגפי ג'ודפור ההודים, מגפי עבודה אוסטרליים, כמו אלה שמייצרת חברת בלנדסטון וחברות אחרות. לעיתים כוללות מגפי העבודה הללו חרטום גפה מפלדה על מנת להגן על כפות רגליהם של הפועלים מפגיעה. בברזיל מכונות המגפיים הללו "בוטינה", הידועות במראן הגס, המחוספס והמעשי, גם כן בדומה למגפיים האוסטרליות. הן מזוהות עם ה"קאיפירה", תושבי האזורים הכפריים בברזיל.[6][7][8]
