יומנה של אנה פרנק (סרט, 1959)
יומנה של אנה פרנק (בגרמנית: The Diary of Anne Frank) הוא סרט אמריקאי המבוסס על סיפור חייה של אנה פרנק. מילי פרקינס מגלמת בסרט את אנה פרנק, וג'וזף שילדקראוט בתפקיד אוטו פרנק. הסרט מתבסס על מחזה בשם זהה שהופיע בשנת 1955. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר בשנת 1960, כולל פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר בו זכתה שלי וינטרס שגילמה את פטרונלה ואן-דאן.
| כרזת הסרט | |
| כרזת הסרט | |
| תסריט |
פרנץ גודריכט אלברט האכט |
|---|---|
| שחקנים ראשיים |
מילי פרקינס ג'וזף שילדקראוט שלי וינטרס |
| חברה מפיצה | פוקס המאה ה-20 |
| הקרנת בכורה | 18 במרץ 1959 |
| משך הקרנה | 170 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית וגרמנית |
עלילה
ב-1945, משאית של ניצולי שואה עוצרת באמסטרדם, ואוטו פרנק (ג'וזף שילדקראוט) יורד ממנה ונכנס אל "האגף הנסתר" בו הוא ומשפחתו הסתתרו מאימת הנאצים עד שנתפסו. הוא מגלה כי אשתו אדית (גוסטי הובר) ובנותיו מרגוט (דיאן בייקר) ואנה (מילי פרקינס) נהרגו. מיפ חיס מוצאת עבורו את היומן שאנה כתבה במהלך השהות במסתור. הוא מוצא נחמה במילותיה של בתו. הסרט חוזר כעת ליולי 1942, ומתאר דרך יומנה של אנה את הכיבוש הגרמני של הולנד בימי מלחמת העולם השנייה ואת ההגבלות שמוטלות על היהודים. משפחת פרנק יורדת למחבוא יחד עם משפחת ואן-דאן ובהמשך עם יהודי נוסף בשם אלברט דוסל. שנתיים קשות עוברות על דיירי המסתור כאשר הם נאלצים להתמודד עם מחסור במזון, ידיעות קשות על המתרחש בחוץ, חשש מהתגלות ומריבות בינם לבין עצמם. אנה מנהלת קשר רומנטי עם פטר ואן-דאן. מריבה גדולה שפורצת בין הדיירים נגמרת כאשר ברדיו מודיעים על תחילת הפלישה לנורמנדי. דיירי המחבוא מתעודדים, ואנה חולמת לחזור הביתה בסתיו. הסרט חוזר כעת ל-1945, ואוטו מספר למיפ שמכל משפחתו רק הוא שרד. הוא פותח את יומנה של אנה שם הוא מגלה את המילים "על־אף הכל עודני מאמינה, כי יצר האדם טוב בלבו פנימה".
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא יומנה של אנה פרנק בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.- יומנה של אנה פרנק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.jpg){kind=link}