איב-ז'וזף דה קרגלן דה טרמרק

גרסה מ־18:41, 20 באפריל 2024 מאת imported>Alhimik (הערות שוליים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

איב-ז'וזף דה קֶרְגֶלֶן-טְרֶמָרֶקצרפתית: Yves-Joseph de Kerguelen-Trémarec13 בפברואר 1734 - 3 במרץ 1797) היה מגלה ארצות ברטוני וקצין צי צרפתי.

איב-ז'וזף דה קרגלן דה טרמרק

חייו

קרגלן-טרמרק נולד בלנדודאל, פיניסטר. במהלך מלחמת שבע השנים פיקד על אוניית התקפה, אך ללא הצלחה מרובה.

רוקול

 
מפת אזור רוקול, פורסמה ב-1771

בשנת 1767 הפליג קרגלן-טרמרק סמוך לרוקול. אף כי ייתכן שלא התקרב לטווח צפייה, או אפילו למרחק 240 ק"מ ממנו, נראה שהייתה לו אינפורמציה טובה לגבי האי הזעיר. המיקום שציין במפה היה רק כ-32 ק"מ ממיקומו הממשי והוא תיאר נכונה את מראיהו ואת שונית הלן הסמוכה, "מזרחית לרוקול, 1/4 ליגה [כ-1.2 ק"מ] ממנו, יש צוק סלע שקוע שהמים משתברים מעליו".

גילוי איי קרגלן

בראשית 1772, הפליג קרגלן-טרמרק לאזור אנטארקטיקה, בחיפוש אחר טרה אוסטרליס האגדית, שם גילה את איי קרגלן הנידחים צפונית ליבשת והכריז חזקה על טריטוריות שונות לצרפת. נלווה אליו במסע זה חוקר הטבע ז'אן גיום ברוגייר.

בדין וחשבון שלו למלך לואי ה-15 הפריז מאוד בערכם של איי קרגלן, שאותם תיאר כבעלי חשיבות חיונית בנתיב להודו, לאיי מולוקה ולסין וכעתירי סיכויים לכריית מחצבים שונים. נוסף לכך, תיאר בהתלהבות את הילידים החיים באי, שצרפת תרעיף עליהם את כל טובה של התרבות המערבית, ברוח "הפרא האציל" של ז'אן-ז'אק רוסו. כתוצאה מכך, שלח אותו המלך בסוף 1773 בראש משלחת שנייה לאיי קרגלן, שנמשכה עד תחילת 1774. בשלב זה היה ברור, שמדובר באיים שוממים וחסרי כל תועלת, וודאי אינם "טרה אוסטרליס". בשובו לצרפת, נדרש קרגלן-טרמרק להתייצב לחקירה מקיפה ובסופה נשלח לכלא, אף כי לא לבסטיליה אלא לבית קטן סמוך לסונור.[1]

בתקופת המהפכה הצרפתית ראו בקרגלן-טרמרק קורבן של המשטר הישן. מעמדו הקודם הושב לו והוא השתתף בקרב גרואה. הוא מת בשנת 1797 כסגן-אדמירל ומפקד נמל ברסט.

כתבים

  • בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  • בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"

קישורים חיצוניים

  מדיה וקבצים בנושא איב-ז'וזף דה קרגלן דה טרמרק בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

  1. ^ אלאן גארני, "Below the Convergence", ו. ו. נורטון, לונדון-ניו יורק 1997, עמ' 114