לוסי אגנס סמית
לוסי אגנס סמית בירן (באנגלית: Lucy Agnes Smyth Byrne; 1882–1972) הייתה קצינה בקומן נה מאן, ארגון הנשים הרפובליקני האירי הפרה-צבאי, במהלך מרידת חג הפסחא ב-1916. היא מילאה תפקיד בולט בארגון, הייתה מפקדת מחלקה בסניף המרכזי שלו, והגיעה לדרגה של סגן ראשון.
תחילת דרכה
לוסי אגנס סמית נולדה ב-1882 בדבלין. אביה ג'יימס פיטר ג' וזף סמית היה יוצא פליז, ואמה, מרי אן סמית הייתה עקרת בית. על פי מרשם האוכלוסין של 1901, גרה לוסי עם משפחה ברחוב אמיינס, הייתה בת 18 והתעסוקה שלה הייתה מוכרת בחנות כובעים. אחותה איזבלה (28) ואחיה ג'יימס ליאו (20) גרו גם הם בבית המשפחה. על פי מרשם האוכלוסין של 1911, אביה כבר לא היה בחיים, ונולדו להוריה 9 ילדים, אשר 5 מהם היו עדיין בחיים. לוסי הייתה הצעירה מביניהם,, ועבודתה הייתה רשומה כקלדנית. סמית הייתה דוברת אירית שוטפת.[1]
סמית נישאה לתומאס פ. בירן ב-28 באפריל 1919. בתחילת 1920, ילדם הראשון של סמית ובירן נהרג עקב פשיטה של הבלאק אנד טאנס בה ביירן נעצר ונכלא. בני הזוג היו מעורבים במלחמת העצמאות האירית[2]
בהצהרת עדות של אליזבת קולברט, שנרשמה כחלק מפרויקט רישום עדויות של כל המשתתפים במרידת 1916 והמלחמות האיריות, היא סיפרה על אחיה קון קולברט, מורד אשר הוצא להורג בשנת 1916, ועל מפגש בינה לבין סמית. לאחר הוצאתו להורג של קון, אליזבת ביקרה את סמית בביתה, וסמית הראתה לה מכתבים ששלח לה קון, בהם תיאר את אהבתו אליה. אליזבת טענה שאחיה היה מתחתן עם סמית אלמלא היה מוצא להורג. כומר הקהילה, האב מהוני, זיפר לסמית שקיבל מקון חבילה למסור לה טרם הריגתו, אך החבילה מעולם לא נמצאה.[3] בירן כבר חיזר אחר סמית באותה התקופה, וראה את קולברט כיריב.
קומן נה מאן וההתקוממות של 1916
קומן נה מאן נוצרה כארגון עצמאי, אך תפקדה בפועל כזרוע הנשים של המתנדבים האירים.[4]
בשנים 1914–1921, סמית היה מעורבת בפעילויות של קומן. במהלך ההתקוממות נגד הבריטים ב-1916, סמית פינתה נשק מבית מחבוא כשהבריטים היו בדרך לפשוט עליו. למחרת היא פעלה כשליחה בין מטה המרידה בבית הדואר המרכזי לבין העמדות האחרות של המורדים, ואף השתתפה במתן עזרה ראשונה. היא עזרה בהעברת הפצועים. בין הפצועים שטיפלה בהם היה ג'יימס קונולי.[2]
לסמית הוענקו ארבע מדליות על פעילותה בהתקוממות, ובעוד מדליה שניתנה לכל שורדי ההתקוממות בטקס 50 שנה למרידת הפסחא.[3] בתה של סמית, שילה אולירי, הייתה אחת האנשים היחידים אשר שני הוריה לקחו חלק פעיל במרד, והיחידה שהייתה עוד בחיים באירוע זה.[5]
מותה
סמית נפטרה בגיל 90, בנובמבר 1972.[1] היא קבורה בבית הקברות גלאסנווין בדבלין.[6] היא נקברה יחד עם בעלה ובנה. טום בירן נפטר ב-7 בספטמבר 1962 בגיל 85.[1] בנם, מיילס בירן נפטר בשנת 1968 בגיל 41.[1]
לקריאה נוספת
- Colbert, E. M. (1916). BUREAU OF MILITARY HISTORY, 1913-21 STATEMENT BY WITNESS. Bureau of Military History.
- Collins, L. (2012). Poetry by Women in Ireland: A Critical Anthology 1870-1970. Liverpool: Liverpool University Press.
- Good, J. (1946). Inside the GPO 1916. Dublin: O'Brien Press.
- Matthews, A. (2010). Renegades - Irish Republican Women 1900-1922. Cork: Mercier Press. Matthews, A. (2014). The Irish Citizen Mercier Press.
קישורים חיצוניים
- Lucy Agnes Smyth Byrne ( - 1972) - Find A Grave Memorial, Findagrave.com
- OBITUARY- Lucy Agnes Smyth, Irish Times, 1972, November 16
- Easter 1916- They put their country first, McGreevy, R., Irish Times, 2015, July 13)
- Byrne the "Boer" and the Nicest girl in Dublin- Tom and Lucy, Stories from 1916
- [ www.cso.ie Central Statistics Office]
- History of Cumann, Chumhaill, E. N., 2014, April 2