כיסוי האוריינטציות

גרסה מ־18:06, 1 ביולי 2023 מאת imported>EranBot (בוט החלפות: \1\2־ממד)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

קובץ:Orientation cover of Mobius strip.webm

בטופולוגיה, כיסוי האוריינטציות של יריעה הוא מרחב כיסוי של היריעה שאפשר להפוך גם לאגד או לאלומה. באמצעות כיסוי האוריינטציות ניתן להגדיר קרקטר כפלי של החבורה היסודית π1(M) המודד באיזו מידה היריעה אינה אוריינטבילית. קרקטר זה נקרא קרקטר האוריינטציות. אפשר לזהות דרך כיסוי האוריינטציות את כל האוריינטציות האפשריות של היריעה. ניתן להתייחס אל כיסוי האוריינטציות כאל תחליף אוריאנטבילי עבור יריעה לא אוריאנטבילית.

רקע

  ערך מורחב – אוריינטציה

אוריינטציה היא מבנה מופשט שניתן (לעיתים) להגדיר על יריעה. לא על כל יריעה ניתן להגדיר אוריינטציה. יריעה שעליה ניתן להגדיר אוריינטציה נקראת אוריינטבילית (Orientability). על יריעה אוריינטבילית קשירה ניתן להגדיר בדיוק שתי אוריינטציות. שתי האוריינטציות האלה נקראות מנוגדות (או לעיתים הפוכות). אם מסמנים אחת מהן ב-o אז את השנייה מסמנים ב-o. יריעה אוריינטבילית שעליה נקבעה אוריינטציה נקראת מכוונת (oriented).

המשמעות האינטואיטיבית של אוריינטציה היא כיוון. לדוגמה, בחירת אוריינטציה על עקום, שקולה לבחירת כיוון התקדמות לאורך העקום. בממדים גבוהים יותר, מושג האוריינטציה הופך מורכב, אך במקרים מסוימים עדיין ניתן לתארו בצורה אינטואיטיבית. לדוגמה, בחירת אוריינטציה על משטח במרחב, שקולה לבחירת "צד" של המשטח. כיוון שלטבעת מביוס לא ניתן "לבחור צד", היא אינה אוריינטבילית.

הגדרת הכיסוי

אוריינטציה בנקודה

כיסוי האוריינטציות מבוסס על מושג האוריינטציה בנקודה. תהי M יריעה חלקה. ו-x נקודה עליה. אוריינטציה של M ב-x מוגדרת בתור אוריינטציה על המרחב המשיק .TxM באופן כללי יותר אם M יריעה טופולוגית אז אוריינטציה של M ב-x מוגדרת בתור יוצר של חבורת ההומולוגיה היחסית .Hn(M,M{x};)

כיסוי האוריינטציות

נסמן את קבוצת האוריינטציות בנקודה x ב-orientM(x) (זו קבוצה בת שני איברים). ניתן לאגד קבוצות אלו למרחב כיסוי orientM באופן הבא:

orientM:=xMorientM(x).,

כאשר הטופולוגיה על orientM מוגדרת מקומית על ידי זיהוי של סביבה פתוחה UM עם n, ודרכה זיהוי של orientU עם U×{1,1}. קל לראות שהטופולוגיה המתקבלת על orientU אינה תלויה בזיהוי.

המרחב

orientM

מצייד בהעתקה טבעית

p:orientMM

ולפי הבנייה, העתקה זו היא כיסוי. הזוג

(orientM,p)

נקרא כיסוי האוריינטציות, זהו כיסוי דו-יריעתי.

כיסוי האוריינטציות הוא טריוויאלי (זאת אומרת איזומורפי ל-M×{1,1}) אם ורק אם M אוריינטבילית. אם M קשירה אז כיסוי האוריינטציות קשיר אם ורק אם M לא אוריינטבילית. ניתן להראת כי בחירת חתך (Section) רציף של כיסוי האוריינטציות שקול לבחירת אוריינטציה.

החבורה S2={1,1} פועלת על הסיבים (Fiber) של כיסוי האוריינטציות באופן חופשי[1] וטרנזיטיבי. כיסוי עם פעולה כזאת נקרא S2-טורסור.

אפיון של כיסוי האוריינטציות

המרחב המכסה orientM הוא תמיד אוריינטבילי. יתר על כן, מרחב זה מצויד באוריינטציה טבעית[2]

מאידך, אם M יריעה קשירה לא אוריינטבלית ו-π:M~M כיסוי דו-יריעתי אוריינטבילי שלה, אז הכיסוי (M~,π) איזומורפי לכיסוי האוריינטציות.

דוגמאות

יריעה לא אוריינטבילית כיסוי האוריינטציות שלה
 
טבעת מביוס
 
טבעת רגילה (זאת אומרת גליל)
 
מישור פרויקטיבי מוטבע במרחב,,[3]
 
ספירה

מרחב פרויקטיבי ממשי מממד זוגי

ספירה מאותו ממד

 
בקבוק קליין
 
הדבקה של בקבוק קליין. על מנת לקבל את היריעה, יש להדביק כל צלע לצלע שצבועה באותו צבע, לפי כיוון החץ.
 
טורוס
 
הדבקה של הטורוס. מתאור ההדבקה קל לראות שהטורוס הוא כיסוי האוריינטציות של בקבוק קליין.

משטחים לא אוריינטבילים – סכום קשיר של מישורים פרויקטיבים משטח (קשיר) לא אוריינטבילי Σ'n+1 מגנוס n+1. ניתן לתאר אותו בתור הסכום הקשיר (Connected sum)

Σ'n+1=2##2n+1 copies 

כאשר 2 הוא המישור הפרויקטיבי.

משטח (קשיר) אוריינטבילי Σn מגנוס n. המשטח נראה כספירה שחיברו אליה n ידיות. לחלופין ניתן לתאר אותו בתור

Σn=S2#T2##T2n copies 

כאשר S2 היא הסיפרה וT2 הוא הטורוס.

קרקטר האוריינטציות

  ערך מורחב – קרקטר האוריינטציות

נקבע נקודה xM. אנו מקבלים פעולת מונודרומיה (Monodromy) של החבורה היסודית π1(M) על הסיב של orientM. פעולה זו מגדירה קרקטר כפלי, χ:π1(M){1,1}.

קרקטר זה נקרא קרקטר האוריינטציות. הוא שולח כל (מחלקה של) מסילה סגורה אל 1 אם היא שומרת על האוריינטציה, ואל 1 אחרת. יריעה קשירה M היא אוריינטבלית אם ורק אם קרקטר האוריינטציות שלה טריוויאלי, כלומר כל איבר של החבורה היסודית (ואף של ההומולוגיה הראשונה של היריעה) שומר על האוריינטציה.

אגד האוריינטציות

את כיסוי האוריינטציות orientM ניתן להפוך לאגד האוריינטציות OrientM. באופן אינטואיטיבי הסיב של OrientM בנקודה ,xM הוא ישר העובר דרך שתי הנקודות של .orientM(x) באופן פורמלי OrientM מוגדר להיות מרחב המנה של orientM× תחת יחס השקילות הבא: .((x,o),r)((x,o),r)[4] זהו אגד קווי.

קיים איזומורפיזם קנוני בין OreintMOreintM לאגד הטריוויאלי. במילים אחרות OreintMOreintM*.

לבניה זאת יש גם גרסה ליניארית: עבור מרחב ליניארי V ניתן להגדיר את ישר האוריינטציות עליו Orient(V). זהו מרחב ליניארי חד־ממדי שקבוצת האוריינטציות על V היא תת-קבוצה בתוכו. התכונות של אגד האוריינטציות מתקיימות גם עבור ישר האוריינטציות.

אגד הצפיפויות

באופן אינטואיטיבי אפשר לחשוב על תבנית בתור נפח מכוון (זאת אומרת נפח עם סימן). לדוגמה אם ω היא התבנית הסטנדרטית על n אז |ω(v1,,vn)| הוא הנפח של המקבילון הנפרס על ידי .{v1,,vn} אולם ω(v1,,vn) לאו דווקא חיובי. אפשר לחשוב על אוריינטציה בתור זיקוק הסימן מהתבנית. באופן דומה אפשר להגדיר את מושג הצפיפות[5] שהוא זיקוק הנפח מהתבנית.

את אגד הצפיפויות ניתן להגדיר בעזרת אגד האוריינטציות: ,DM:=ΩMtopOrientM*=ΩMtopOrientM כאשר ΩMtop הוא אגד התבניות הדיפרנציאליות.

מכאן אנו מקבלים את הפירוק:

.ΩMtop=DMOrientM*

ניתן להפוך את הפירוק הזה למפורש יותר באופן הבא: תהי ωΩMtop(M) תבנית דיפרנציאלית הפיכה. נסמן ב-sign(ω) את האוריינטציה המתאימה. ניתן לחשוב על sign(ω) כעל חתך של orientM או לחלופין של OrientM. נסמן |ω|=ω×sign(ω)ΩMtopOrientM(M)=DM(M). אנו מקבלים ω=sign(ω)|ω| במילים אחרות, ניתן לחשוב על תבנית דיפרנציאלית הפיכה בתור שילוב של האוריינטציה (הסימן של התבנית) וצפיפות (הערך המוחלט של התבנית). אינטואיטיבית, צפיפות היא אפשרות להגדיר נפח. להבדיל מתבניות דיפרנציאליות, ניתן להגדיר אינטגרל של צפיפות גם ללא בחירת אוריינטציה. מכאן, צפיפות מגדירה מידה (לאו-דווקא חיובית). למעשה מושגים אלה כמעט שקולים.

המקרה ליניארי

בדומה לתבניות ולאוריינטציות, גם צפיפויות ניתן להגדיר עבור מרחב ליניארי וגם שם מתקיים אותו הפירוק. במקרה הליניארי ניתן לחשוב על שלושת האובייקטים האלה כעל פונקציות על קבוצת הבסיסים .

תהי .f:

  • f היא תבנית אם לכל שני בסיסים b1,b2 מתקיים f(b1)=det(Mb1b2)f(b2) כאשר Mb1b2 היא מטריצת המעבר בין הבסיסים.
  • f היא איבר בישר האוריינטציות אם לכל b1,b2 מתקיים .f(b1)=sign(det(Mb1b2))f(b2) f היא אוריינטציה ממש אם בנוסף ערכיה הם ±1.
  • f היא צפיפות אם לכל b1,b2 מתקיים .f(b1)=|det(Mb1b2)|f(b2)

תיאור זה מסביר את הפירוק למעלה. כמו כן אפשר להבין מתיאור זה מדוע ניתן להגדיר אינטגרל של צפיפות ולא של תבנית, לאור העבדה שבנוסחת החלפת המשתנים של אינטגרל מרובה, מופיע הערך המוחלט של היעקוביאן ולא היעקוביאן עצמו.

אלומת האוריינטציות

את כיסוי האוריינטציות orientM ניתן גם להפוך לאלומת האוריינטציות ,𝒪rientM באופן דומה לבניית אגד האוריינטציות. עבור קבוצה פתוחה קשירה UM נגדיר 𝒪rientM(U):=(orient(U)×)/S2, כאשר orient(U) היא קבוצת האוריינטציות על M והפעולה של S2 היא אלכסונית. בעזרת אקסיומות האלומה ניתן להכליל הגדרה זאת לקבוצות פתוחות כלליות.

אלומת האוריינטציות היא אלומה קבועה מקומית (Local property). הרחבת סקלרים (Extension of scalars) של אלומה זו ל- היא אלומה קבועה מקומית של מרחבים ליניאריים, במילים אחרות מערכת מקומית (Local system). הגדרה שקולה של מערכת מקומית היא – אגד עם קישוריות (Connection) שטוחה. כך אנו מקבלים אגד עם קישוריות שמתאים לאלומת האוריינטציות. אגד זה איזומורפי קנונית לאגד האוריינטציות. מכאן שקיבלנו קישוריות שטוחה על אגד האוריינטציות.

אלומת האוריינטציות היא מקרה פרטי של מושג הקומפלקס המדאל (dualizing complex). לכל מרחב טופולוגי X (קומפקטי מקומית) ניתן להגדיר את הקומפלקס המדאל. זהו אובייקט בקטגוריה הנגזרת (Derived category) של האלומות על .X אם X היא יריעה אז האובייקט המדאל הוא אלומת האוריינטציות מוזזת למקום ה-.n:=dim(X)

קישורים חיצוניים

  • Orientation covering, ב-Manifold Atlas (באנגלית)

הערות שוליים

  1. ^ פעולה חופשית היא פעולה שכל המייצבים ביחס אליה הם טריוויאלים
  2. ^ בכל נקודה (x,o)orientM. ניתן לבחור אוריינטציה המתאימה ל-o תחת האיזומורפיזם .d(x,o)p:T(x,o)orientMTxM
  3. ^ הטבעה זאת נקראת משטח שטיינר (Roman surface)
  4. ^ בניה זאת היא מקרה פרטי של בנייה המתאימה לכל G-טורסור T ו-G-הצגה ,V אגד המסומן ב-.T×GV
  5. ^ לעיתים מכנים צפיפות "תבנית נפח". כינוי זה עלול לבלבל כי לעיתים הוא מתייחס לתבניות דיפרנציאליות (עליונות) הפיכות