עבריתפדיה

מבחן המראה

מבחן המראה – הנקרא לפעמים מבחן הסימנים, מבחן הזיהוי העצמי במראה (MSR), טכניקת הנקודה האדומה או מבחן האודם – הוא טכניקה התנהגותית שפותחה בשנת 1970 על ידי הפסיכולוג האמריקני גורדון גאלופ הבן, בניסיון לקבוע אם בעל חיים הוא בעל יכולת זיהוי עצמי ויזואלי.[1] מבחן המראה הוא השיטה המסורתית לניסיון למדידת מודעות עצמית פיזיולוגית וקוגניטיבית. עם זאת, הושגה הסכמה שבעלי חיים יכולים להיות מודעים לעצמם בדרכים שאינן נמדדות על ידי מבחן המראה, כמו הבחנה בין שירים וריחות של עצמם ושל אחרים,[2] ומודעות לגופם, בעוד שלבני אדם יש ראייה טובה, ולכן אינטליגנציה ויזואלית טובה במיוחד.

הבבון המדריאס הוא מין אחד של פרימט שנכשל במבחן המראה.

במבחן המראה הקלאסי, בעל חיים מורדם ולאחר מכן מסומן (למשל בצבע או במדבקה) על אזור בגוף שבדרך כלל הוא אינו יכול לראות (למשל מצח). כשבעל החיים מתאושש מההרדמה, ניתנת לו גישה למראה. אם הוא נוגע או בודק את הסימן שעל גופו, הדבר מרמז על כך שהוא מזהה שהתמונה המשתקפת במראה מייצגת אותו עצמו, ולא בעל חיים אחר.

מעט מאוד מינים עברו את מבחן המראה, בהם קופים גדולים, פיל אסיאתי אחד, דגי מנטה, דולפינים, קטלנים, עקעקים זנבתניים, ושפתונים. דווח על מגוון רחב של מינים שנכשלו במבחן, כולל מספר מיני קופים, פנדות ענקיות ואריות ים.[3][4]

שיטה והיסטוריה

ההשראה למבחן המראה מגיעה מאנקדוטה על צ'ארלס דרווין ואורנגאוטן בשבי. בעת ביקור בגן החיות של לונדון בשנת 1838, הבחין דרווין באורנגאוטן בשם ג'ני זורקת את עצמה בהתקף זעם על הקרקע לאחר שהשומר שלה גירה אותה בעזרת תפוח. הדבר גרם לו לחשוב על החוויה הסובייקטיבית של האורנגאוטן.[5] הוא גם התבונן בג'ני מביטה במראה, וציין שייתכן כי היא זיהתה את עצמה בהשתקפות.[6]

בשנת 1970 ערך גורדון גאלופ הבן ניסוי שבו ביקש לחקור את האפשרות של זיהוי עצמי אצל שימפנזים. בעלי החיים שהשתתפו בניסוי היו שני שימפנזים זכרים ושתי שימפנזות נקבות לפני גיל ההתבגרות (Pan troglodytes) שחיו בטבע, שאף אחד מהם לא ראה לפני כן מראה. כל שימפנזה הוכנס לחדר נפרד למשך יומיים. לאחר מכן הוצבה בחדר מראה באורך מלא למשך 80 שעות בסך הכול, בפרקי זמן הולכים וקטנים כל פעם. מספר רב של התנהגויות תועדו עם הצגת המראות לשימפנזים. בתחילה, עשו השימפנזים מחוות מאיימות לעבר השתקפותם, ולכאורה ראו בה גורם מאיים. בסופו של דבר, השימפנזים הגיבו להשתקפותם כאילו היו הם עצמם, ונצפו התנהגויות כגון טיפוח חלקים בגופם שלא נצפו בעבר ללא מראה, נגיעה באפם, עשיית פרצופים והפרחת בועות לעבר השתקפותם.

גאלופ הרחיב את המחקר על ידי הוספת סימן גופני לשימפנזים והתבוננות בתגובתם להשתקפותם במראה. הוא הרדים את השימפנזים ולאחר מכן צייר בצבע אדום מסיס באלכוהול על רכס הגבות והחצי העליון של האוזן הנגדית. כשהצבע התייבש, לא היו לו כמעט סימני ריח ולא ניתן היה לאתרו במישוש. לאחר מכן הציב גאלופ את המראה לפני שהחזיר את השימפנזים לכלוב. לאחר שחזרו להכרה מלאה, הוא רשם את התדירות שבה השימפנזים נגעו באופן ספונטני באזורי העור המסומנים. לאחר 30 דקות, המראה הוכנסה מחדש לכלוב, ושוב נקבעה תדירות הנגיעה באזורים המסומנים. כאשר המראה נמצאה בחדר, התדירות גדלה מארבע לעשר, לעומת אחת בלבד כאשר המראה הוסרה. השימפנזים בדקו לפעמים חזותית או בעזרת הרחת אצבעותיהם לאחר שנגעו בסימנים. התנהגות אחרת המכוונת לסימנים כללה סיבוב ושינוי תנוחה כדי לראות טוב יותר את הסימן במראה, או בדיקת הסימן באמצעות מישוש עם תוספת של זמן התבוננות במראה.[1]

היבט מהותי של מבחן הסימנים הקלאסי (או מבחן האודם) הוא שלא ניתן לאתר את הסימן/הצבע באמצעות חוש המישוש, מה שמונע את משיכת תשומת הלב לסימן באמצעות רמזים תפיסתיים נוספים (חוש המגע). מסיבה זו מורדמים בעלי החיים ברוב המבחנים הקלאסיים. חלק מהבדיקות משתמשות בסימן שניתן למישוש.[7] אם היצור בוהה בצורה יוצאת דופן בחלק של גופו הנושא את הסימן או מנסה לשפשף אותו, מסיקים מכך שהוא עבר את המבחן.

בעלי חיים שמשערים שביכולתם לזהות את עצמם במראה מתקדמים לרוב דרך ארבעה שלבי התנהגות כשהם עומדים מול מראה:[8]

א. תגובות חברתיות

ב. בדיקה פיזית (כלומר התבוננות מאחורי המראה)

ג. התנהגות חוזרת של בדיקת המראה

ד. הבנה שהם רואים את עצמם.

מבחן האודם בוצע גם על ידי מייקל לואיס וג'ין ברוקס-גאן ב-1979 לצורך זיהוי עצמי של אימהות אנושיות וילדיהן.[9]

השלכות והסברים חלופיים

השלכת ברירת המחדל של המבחן של גאלופ היא שבעלי החיים שעוברים את המבחן הם בעלי יכולת זיהוי עצמי כלשהי. עם זאת, מספר חוקרים הציעו הסברים חלופיים לעמידה במבחן. לדוגמה, Povinelli[10] הציע שייתכן כי בעל החיים רואה בהשתקפות איזו ישות מוזרה שהוא מסוגל לשלוט בה באמצעות תנועותיו. כשיש סימן על הישות המשתקפת, בעל החיים יכול להסיר את הסימן או להתריע בפני הישות המשתקפת באמצעות תנועות משלו. לפי הסבר זה, יש ספק אם בעל החיים בהכרח מזהה את עצמו בישות המשתקפת.

ביקורת

מבחן המראה ספג ביקורת ממספר סיבות, במיוחד משום שהוא עלול להוביל לממצאים שליליים כוזבים.[11]

תפיסה

המבחן הוא בעל ערך מוגבל כשמיישמים אותו על מינים המשתמשים בעיקר בחושים שאינם חוש הראייה.[12][2][13] ביולוגים קבעו כי בני האדם הם בעלי ראייה מהטובות ביותר בקרב בעלי החיים, העולה על זו של רוב בעלי החיים באור יום, אם כי נופלת מראיית לילה של מספר מיני בעלי חיים.[14] לעומת זאת, כלבים למשל משתמשים בעיקר בחוש הריח ובחוש השמע; הראייה משמשת אותם רק במקום השלישי. זו אולי הסיבה שכלבים נכשלים במבחן המראה. במחשבה על כך פיתח הביולוג מארק בקוף פרדיגמה מבוססת ריח באמצעות שתן של כלבים לבדיקת זיהוי עצמי אצל כלבים.[15][12] הוא ביצע את הבדיקה עם הכלב שלו, אך התוצאות לא היו חד-משמעיות.[16] חוקרת קוגניציה של כלבים, אלכסנדרה הורוביץ, פרסמה את הרעיון של בקוף בניסוי מבוקר, שדווח עליו לראשונה בשנת 2016[17] ופורסם בשנת 2017.[18] היא השוותה את התנהגות הכלבים בעת בחינת ריחות שלהם ושל אחרים, גם כשהוסיפה לריח שלהם "סימן" ריח נוסף בדומה לסימן החזותי במבחן המראה. הנבדקים לא רק הבדילו בין הריח שלהם לזה של כלבים אחרים, כפי שמצא בקוף, אלא גם השקיעו זמן רב יותר בחקירת "תמונת הריח" שלהם כשזו שונתה, כפי שעושים נבדקים שעוברים את מבחן המראה.[19] מחקר משנת 2016 הציע גישה אתולוגית, "מבחן הרחה של זיהוי עצמי (STSR)" אשר לא זרה אור על דרכים שונות לבדיקת זיהוי עצמי.[20] כלבים מגלים גם מודעות עצמית בגודל ובתנועה של גופם.[21] נחשי בירית, זן נחשים חברתי יחסית, עברו גם הם מעין מבחן מראה מבוסס ריח.[22]

מוטיבציה חברתית

חשש נוסף הנלווה למבחן המראה הוא, שמינים מסוימים מגיבים מהר ובאגרסיביות להשתקפותם במראה כאילו הייתה בן מין מאיים, וכתוצאה מכך בעל החיים אינו יכול לשקול בשקט מה בעצם מייצגת ההשתקפות. ייתכן שזו הסיבה שקופים נכשלים במבחן המראה.[23][24]

חוסר עניין

במבחן המראה, בעלי חיים עלולים שלא לזהות את הסימן כחריג, או שאין להם מספיק מוטיבציה להגיב אליו. עם זאת, אין פירושו של דבר שהם אינם מסוגלים לזהות את עצמם. לדוגמה, במבחן מראה שנערך על שלושה פילים, רק פיל אחד עבר את המבחן, אך שני הפילים שנכשלו עדיין הפגינו התנהגויות שניתן לפרש כזיהוי עצמי. החוקרים העירו שייתכן שהפילים לא נגעו בסימן מכיוון שהוא לא היה מספיק חשוב להם.[25] באופן דומה, קופי אדם מפותחים פחות עוסקים לעיתים רחוקות בטיפוח עצמי, מה שעשוי להסביר את כישלונם לגעת בסימן שעל ראשם במבחן המראה.[11] בתגובה לשאלת המוטיבציה של הנבדק לנקות את הסימן, מחקר אחר שינה את המבחן והציג לפעוטות בובה עם נקודה אדומה מתחת לעין וביקש מהפעוט לעזור לנקות את הבובה. לאחר שהפעוט הבין שהסימן אינו תקין ויש לנקותו, הבובה הוסרה והמבחן נמשך על הפעוטות עצמם. שינוי זה הגדיל את מספר הפעוטות שזיהו את עצמם.[26]

דו-משמעות

פרנס דה ואל, ביולוג ופרימטולוג מאוניברסיטת אמורי, הצהיר שמודעות עצמית אינה בינארית, ואין להסתמך על מבחן המראה כמציין באופן בלעדי זיהוי עצמי, אם כי זהו מבחן שחשוב לבצעו. בעלי חיים שונים מתייחסים למראה בדרכים שונות.[27]

בעלי חיים שאינם בני אדם

 
עקעקים זנבתניים הציגו זיהוי עצמי במראה.

מספר מחקרים חקרו מינים שונים של בעלי חיים ובדקו התנהגות ספונטנית מכוונת סימנים כשמוצבת לפניהם מראה, כפי שהוצע במקור על ידי גאלופ. רוב בעלי החיים שהוסיפו על גופם סימן מגיבים בתחילה בהתנהגות חברתית, כגון הפגנת אגרסיביות, וממשיכים לעשות זאת במהלך בדיקות חוזרות. רק מינים בודדים נגעו בסימן שעל גופם או כיוונו התנהגות מיוחדת כלפי ההשתקפות שלהם במראה, ובכך עברו את מבחן המראה הקלאסי.

הממצאים במחקרים של מבחן המראה אינם תמיד חד-משמעיים. אפילו בשימפנזים, המינים הנחקרים ביותר ועם הממצאים המשכנעים ביותר, לא התקבלו עדויות ברורות לזיהוי עצמי בכל הפרטים שנבדקו.[28] השכיחות היא כ-75% בקרב בוגרים צעירים, והיא פחותה משמעותית בקרב פרטים צעירים ומזדקנים.[29]

בעלי חיים שעברו את המבחן

יונקים

לווייתנאים
  • דולפינן (Tursiops truncatus): חוקרים במחקר על שני דולפיננים זכרים צפו בתגובותיהם להשתקפותם במראה לאחר שהוסיפו לגופם סימן. תגובות כגון ירידה בהשתהות בהתקרבות למראה, סיבוב ראש חוזר ונשנה והתבוננות מקרוב באזור העין או איברי המין שסומנו, דווחו כעדות לעמידה במבחן המראה במינים אלה.[30][31]
  • לווייתן קטלן (Orcinus orca): לווייתן קטלני ועבשן קטלני (Pseudorca crassidens) עשויים לזהות את עצמם במראה.[32]
פרימטים
  • בונובו (Pan paniscus (אנ'))[33][34]
  • אורנגאוטן בורנאי (Pongo pygmaeus).[35] עם זאת, מבחן מראה עם תינוק אורנגאוטן זכר בן שנתיים לא הצליח להוכיח זיהוי עצמי.[36]
  • שימפנזה (Pan troglodytes):[1][37][38] בדיקות של מבחן מראה עם שימפנזה זכר תינוק (בן 11 חודשים) לא הצליחו להוכיח זיהוי עצמי.[36] עם זאת, שני שימפנזים צעירים עמדו שוב במבחן המראה לאחר שנה ללא גישה למראות.[39]
  • גורילה מערבית (Gorilla gorilla): ממצאים בגורילות מערביות היו מעורבים יותר מאשר אצל קופי אדם אחרים. לפחות ארבעה מחקרים דיווחו שגורילות לא הצליחו להציג זיהוי עצמי.[35][40][41][42] עם זאת, מחקרים אחרים הראו זיהוי עצמי אצל גורילות בשבי שנמצאו במגע נרחב עם בני אדם. גורילות אלה מראות פחות סלידה מקשר עין ישיר מאשר גורילות החיות בטבע. אצל גורילות בטבע, כמו אצל בעלי חיים רבים אחרים, קשר עין ישיר ממושך הוא מחווה אגרסיבית, וגורילות עלולות להיכשל במבחן המראה מכיוון שהן נמנעות בכוונה מבדיקה מדוקדקת או מיצירת קשר עין עם ההשתקפות שלהן.[43][44] גורילות שעברו את מבחן המראה הורגלו למראה לפני הבדיקה ולא הורדמו במהלך תהליך הסימון.[45] קוקו הייתה אחת הגורילות שעברו את מבחן המראה בנסיבות אלו.[43][44]
פילים
  • פיל אסייתי (Elephas maximus): במחקר שנערך בשנת 2006, שלוש נקבות של פיל אסייתי נחשפו למראה גדולה כדי לחקור את תגובותיהן. סימנים גלויים וסימני דמה בלתי נראים סומנו על ראשי הפילות כדי לבדוק אם הן יעברו את מבחן המראה.[8] אחת הפילים הפגינה התנהגות המכוונת לסימנים, בניגוד לשתי הפילות האחרות. מחקר קודם לא הצליח למצוא זיהוי עצמי במראה של שני פילים אסייתים.[46] הטענה הייתה שהדבר נבע מכך שהמראה הייתה קטנה מדי.[8][47]

ציפורים

קובץ:Mirror-Induced-Behavior-in-the-Magpie-(Pica-pica)-Evidence-of-Self-Recognition-pbio.0060202.sv008.ogv

  • מגפה אירו-אסייתית (Pica pica): המגפה האירו-אסייתית היא הלא-יונק הראשון שהתגלה שעבר את מבחן המראה. בשנת 2008 הדביקו חוקרים מדבקה קטנה אדומה, צהובה או שחורה על גרונן של חמש מגפות אירו-אסייתיות, שהיה ביכולתן לראות רק באמצעות מראה. לאחר מכן הוצגה מראה בפניהן. היה נראה שתחושת המדבקה על גרונן לא הבהילה את הציפורים. אך כשהציפורים עם המדבקות הצבעוניות הציצו בעצמן במראה, הן שרטו את גרונן – סימן מובהק לכך שהן זיהו את ההשתקפות במראה כשייכת להן. אלה שקיבלו מדבקה שחורה, שהייתה בלתי נראית על רקע נוצות הצוואר השחורות, לא הגיבו.[28] בשנת 2020, חוקרים ניסו לחזור על המחקר משנת 2008 עם מספר גדול יותר של פרטים, ולא הצליחו לאשש את תוצאות המחקר מ-2008. החוקרים ציינו שאמנם תוצאות אלו לא הפריכו את המחקר משנת 2008, אך הכישלון הצביע על כך שיש להתייחס לתוצאות המחקר המקורי בזהירות.[48]
  • יש יונים שיכולות לעבור את מבחן המראה לאחר אימון להתנהגויות הדרושות.[49] בשנת 1981 מצא הפסיכולוג האמריקאי פרדריק סקינר שיונים מסוגלות לעבור מבחן מראה משוכלל לאחר הכשרה מקיפה.[50][51] במסגרת הניסוי אימנו יונה להסתכל במראה כדי לראות לחצן תגובה מאחוריה, שהיונה פנתה לנקר כדי להשיג מזון. כך למדה היונה להשתמש במראה כדי למצוא אלמנטים חשובים בסביבתה. לאחר מכן אימנו את היונה לנקר נקודות שהונחו על נוצותיה; אוכל הוענק גם הפעם בתגובה לנגיעה בנקודה. האימון האחרון הושג בהיעדר המראה. הניחו סינר קטן על היונה, שדי היה בו כדי לכסות נקודה שהונחה על בטנה התחתונה. תקופת בקרה ללא נוכחת מראה לא הובילה לניקור הנקודה. כשהמראה נחשפה, היונה הפכה להיות פעילה, הסתכלה במראה, ולאחר מכן ניסתה לנקר את הנקודה מתחת לסינר. עם זאת, יונים לא מאולפות מעולם לא עברו את מבחן המראה.[52]

דגים

  • נקאי אילתי (Labroides dimidiatus): לפי מחקר שנערך בשנת 2019, שפתוניים היו הדג הראשון שנצפה שעבר את מבחן המראה.[53][54] הנקאי האילתי הוא דג נקאי טרופי זעיר. דגים אלה עברו הסתגלות אבולוציונית לצורך הסרת טפילים ורקמות מתות מדגים גדולים יותר. כשהעבירו אותו את מבחן המראה, באמצעות ג'ל חום לא מזיק שהוחדר לעור הדג ודומה לטפיל, הציג הדג את כל ההתנהגויות המעידות על כך שעבר את המבחן. כאשר סיפקו תג צבעוני במבחן אחר, הדג ניסה לגרד את התג מגופו. גורדון גאלופ מאמין שניתן לייחס את התנהגותם של דגי נקאי לגורם אחר, ולא לזיהוי עצמי במראה. לטענתו, תפקידו של דג נקאי הוא לזהות טפילים חיצוניים על גופם של דגים אחרים, ולכן יהיה מודע במידה מופרזת ל"טפיל" המזויף שהוא רואה במראה, ואולי מזהה אותו כטפיל שעליו לנקות מדג אחר. מחברי המחקר עונים לו, כי מכיוון שהדג בדק את עצמו במראה לפני ואחרי הגירוד, פירושו של דבר שהוא בעל מודעות עצמית ומזהה שההשתקפות שלו שייכת לו עצמו.[55][56][57] דגי הנקאי שנבדקו בילו זמן רב עם המראה כשנחשפו אליה לראשונה, ללא כל אימון מוקדם. יש לציין כי דגי הנקאי גירדו את הסימן הצבעוני בנוכחות מראה, אך לא גירדו את גופם בהיעדר מראה, וגם לא כשהסימן היה שקוף.[58] בעקבות ביקורת נוקבת, החוקרים פרסמו מחקר המשך בשנת 2022, שבו ביצעו את מבחן המראה על מדגם גדול יותר של דגי נקאי, עם מספר טכניקות סימון שונות. התוצאות הגבירו את ביטחונם שדגי הנקאי עברו את מבחן המראה".[59][60] מחקר שנערך בשנת 2024 מצא שאצל דגי נקאי שגילו תוקפנות בסביבת תצלומים בהגדלה של 10% או בהקטנה של 10% מגודלם הממשי, התוקפנות פסקה כשהוצגו בפניהם תצלומים בהגדלה של 10% מגודלם הממשי לאחר שראו את ההשתקפות שלהם.[61]
  • מנטה ענק (Mobula birostris): בשנת 2016 הראה מבחן מראה מעובד שנערך עם שתי דגי מנטה בשבי שהן מפגינות התנהגות המצביעה על מודעות עצמית.[62]

סרטנים

  • סרטן רפאים אטלנטי (Ocypode quadrata): מחקר משנת 2023 מצא שסרטנים אלה מסוגלים לזהות את עצמם במראה. לפי הנתונים הגיע מחבר המחקר למסקנה שלסרטנים יש צורה בסיסית של מודעות עצמית.[63]

בעלי חיים שלא עברו את מבחן המראה

בעלי חיים שלפי הדיווחים נכשלו במבחן המראה הקלאסי כוללים:

יונקים

טורפים
  • אריות ים (Zalophus californianus)[32][64]
  • פנדה ענקית (Ailuropoda melanoleuca): באחד המחקרים נבדקו 34 פנדות ענק בשבי בטווח רחב של גילאים. אף אחת מהן לא הגיבה לסימן ורבות הגיבו בתוקפנות כלפי המראה, מה שגרם לחוקרים להבין שהפנדות לא זיהו את ההשתקפות כשייכת להן.[65]
  • כלבים (Canis lupus familiaris): כלבים מתייחסים להשתקפותם במראה כאל בעל חיים אחר, או מתעלמים ממנה לחלוטין.[66]
פרימטים

דגים

  • ציקליד Tanganyikan, או ציקליד נרקיס (Neolamprologus pulcher), הוא דג נוסף שנכשל במבחן המראה, לפי מחקר שנערך בשנת 2017. אף על פי שהם אינם דגי נקאי, דגים אלה נחשבים בדרך כלל כבעלי אינטליגנציה חברתית ויכולים לזהות בני משפחה בקבוצות החברתיות שלהם. לפיכך, תאורטית הם מועמדים טובים למבחן המראה, אך בסופו של דבר הם נכשלו במבחן.[72]

דיונונים

  • תמנונים פונים לעבר דמותם במראה, אך לא ניכר הבדל בהתנהגותם לעומת זו המכוונת לתמנון אחר.[73]

בעלי חיים שאולי עברו את המבחן

יונקים

פרימטים

גיבון (Hylobates, Symphalangus ו-Nomascus) לא הצליח לזהות את עצמו בשני מבחנים לפחות.[11][74] עם זאת, מבחני מראה שעברו עיבוד עם שלושה מיני גיבוניים אחרים (Hylobates syndactylus, H. gabriellae, H. leucogenys) בשנת 2000 הציגו עדויות משכנעות לזיהוי עצמי למרות שהקופים נכשלו בגרסה הסטנדרטית של מבחן המראה.[75] מחקר נוסף שפורסם ב-2009 מתעד 12 מקרים של זיהוי עצמי ספונטני מול מראה על ידי זוג סיאמנגים (Symphalangus syndactylus).[76] קוף קפוצ'ין (Cebus apella) נכשל במבחן אחד,[77] אך זיהה את ההשתקפות כמיוחדת במבחן אחר.[78]

מקוק רזוס (Macaca mulatta). למרות שקופי מקוק נכשלו במבחן המקורי,[1] דווח שהם מפגינים התנהגויות אחרות המעידות על זיהוי עצמי.[79] מקוקי רזוס נצפו כשהם משתמשים במראה כדי לחקור חלקים מוסתרים בגופם, כגון איבר המין שלהם ושתלים בראשם.[80] הטענה הייתה כי עובדה זו פירושה מודעות עצמית חלקית לפחות, אך נדרש מחקר נוסף.[81]

חזירים

חזירים יכולים להשתמש במידע חזותי המשתקף במראה כדי למצוא מזון. בניסוי משנת 2009, שבעה מתוך שמונה חזירים שבילו 5 שעות עם מראה הצליחו למצוא קערת אוכל שהוסתרה מאחורי קיר ונחשפה באמצעות מראה. חזירים שלא היה להם ניסיון עם מראות, הסתכלו מאחורי המראה כדי לחפש את המזון.[82] BBC Earth הציג מבחן זה,[83] ומבחן של "התאמת צורות לחורים", בסדרה "חיות יוצאות דופן".[84]

קיימות עדויות למודעות עצמית כאשר חזירים מתבוננים בהשתקפות שלהם במראה. עם זאת, עד כה לא נצפו חזירים שעברו את מבחן המראה.[85]

דגים

שתי מנטות ענק בשבי הציגו תנועות חריגות תכופות וחוזרות על עצמן מול מראה, דבר המצביע על אפשרות של זיהוי עצמי.[62] דגי מנטה ניחנו במוח הגדול ביותר מכל הדגים. בשנת 2016 בדק Csilla Ari דגי מנטה בשבי באקווריום אטלנטיס באיי בהאמה על ידי חשיפתם למראה. נראה שהם התעניינו מאוד במראה. הם התנהגו בצורה מוזרה מול המראה, כולל התהפכויות והזזת סנפירים, וכן הפריחו בועות. הם לא קיימו אינטראקציה עם ההשתקפות ולא ניסו להתיידד איתה. עם זאת, רק מבחן מראה שיבוצע בפועל יוכל לקבוע אם הם אכן מזהים את ההשתקפות של עצמם, או שהם רק מפגינים התנהגות חקרנית.[86]

דג נוסף שעשוי לעבור את מבחן המראה הוא דג קשת מצוי, Toxotes chatareus. מחקר משנת 2016 הראה שדגי קשת יכולים להבחין בין פנים אנושיות. הדגים ירקו זרם מים לעבר תמונה של פנים כאשר זיהו אותן. הם אומנו לצפות לאוכל כשהם יורקים על תמונה מסוימת בלבד. כשהראו להם תמונות של פנים אנושיות אחרות, הם לא ירקו.[87] דגי קשת בטבע יורקים נוזלים כדי להעביר טרף מלמעלה למים עמוקים יותר. הדגים גם הצליחו לזהות את תמונת הפנים גם כשהיא סובבה ב-30, 60 ו-90°.[88]

בני אדם

 
ילד חוקר את השתקפותו במראה

מבחן האודם הוא גרסה של מבחן המראה שנעשה בו שימוש עם ילדים אנושיים.[89] נסיינית צובעת בחשאי נקודה על פניו של הילד תוך שימוש בסומק. לאחר מכן מעמידים את הילדים מול מראה ועוקבים אחר תגובותיהם; בהתאם להתפתחות הילד, מוצגות קטגוריות שונות של תגובות. מבחן זה מצוטט בהרחבה כמדד העיקרי לזיהוי עצמי במראה אצל ילדים אנושיים.[90][91][92]

נמתחה ביקורת על כך שעמידה במבחן האודם עשויה להיות תלויה בגורמים תרבותיים, וכי מה שנהוג לחשוב עליו כעל זיהוי עצמי במראה חל למעשה רק על ילדים ממדינות המערב. מחקר משנת 2010 בדק ילדים מקהילות כפריות בקניה, פיג'י, סנט לוסיה, גרנדה ופרו, וכן בערים בארצות הברית ובאזורים כפריים בקנדה. רוב הילדים מארצות הברית ומקנדה עברו את מבחן המראה, אך פחות ילדים משאר האזורים. במבחן בקניה, רק 3% מהילדים בגילאי 18-72 חודשים נגעו בסימן שעל גופם שנראה רק במראה. במבחן בפיג'י, אף אחד מהילדים בגילאי 36–55 חודשים לא נגע בסימן. שאר הילדים מאזורים כפריים לא-מערביים אחרים קיבלו ציון טוב בהרבה, אך עדיין גרוע בהרבה מעמיתיהם המערביים.[93]

תגובות התפתחותיות

במחקר שנערך בשנת 1972 על פעוטות מגיל 6 עד 12 חודשים, הם זיהו בדרך כלל את השתקפותם במראה כ"חבר למשחק". הערצה עצמית ומבוכה החלה להתגלות בדרך כלל בגיל 12 חודשים, ובגיל 14 עד 20 חודשים, רוב הילדים הפגינו התעלמות. בגיל 20 עד 24 חודשים עלה שיעור הזיהוי העצמי ל-65%. הדבר ניכר בהתנהגות המכוונת לסימנים: הפעוטות נגעו באפם או ניסו למחוק את הסימנים.[89] במחקר אחר משנת 1974 על פעוטות בגיל 18 חודשים, מחצית מהילדים זיהו את השתקפותם במראה כשייכת להם.[90]

זיהוי עצמי במראה אינו תלוי כנראה בהיכרות עם משטחים המחזירים אור.[91] במקרים מסוימים היו למבחן האודם תוצאות שונות, בהתאם לאוריינטציה החברתית-תרבותית. לדוגמה, מדגם Nso קמרוני של תינוקות בגילאי 18 עד 20 חודשים הגיע לכמות נמוכה ביותר של תוצאות זיהוי עצמי בשיעור 3.2%. המחקר מצא גם שני גורמי ניבוי חזקים לזיהוי עצמי: גירוי אובייקט (מאמץ אימהי למשוך את תשומת לבו של התינוק לחפץ שהוא נגע בו) וקשר עין הדדי.[94] גם מתאם חזק בין זיהוי עצמי וקביעות אובייקט הוכח באמצעות מבחן האודם.[95]

השלכות

מבחן האודם הוא מדד לתפיסה עצמית. הילד שנוגע בסימן אדום שעל אפו במהלך התבוננות במראה מדגים יכולת בסיסית של מודעות עצמית.[96][97][98] בעלי חיים,[12] ילדים צעירים,[99] ואנשים שזכו ביכולת ראייה לאחר שהיו עיוורים מלידה, מגיבים לפעמים להשתקפותם במראה כאילו הייתה פרט אחר.[15]

תאורטיקנים העירו על המשמעות של תקופה זו בחייו של הילד. לדוגמה, הפסיכואנליטיקאי ז'אק לאקאן השתמש במבחן דומה לציון שלב המראה כתלוי גיל.[100] השקפות עכשוויות על העצמי בפסיכולוגיה מציבות את העצמי כממלא תפקיד אינטגרלי במוטיבציה האנושית, בהכרה, ברגש ובזהות החברתית.[92]

רובוטים

בשנת 2012 ננקטו צעדים ראשוניים כדי לגרום לרובוט לעבור את מבחן המראה.[101]

ראו גם

קישורים חיצוניים

  מדיה וקבצים בנושא מבחן המראה בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  2. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  3. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  4. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  5. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  6. ^ Carl Zimmer. The Descent of Man: The Concise Edition.
  7. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  8. ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  9. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  10. ^ Povinelli, D. J. (2000). Folk physics for apes. The chimpanzee’s theory of how the world works. Oxford: Oxford University Press.
  11. ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  12. ^ 1 2 3 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  13. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  14. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  15. ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  16. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  17. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  18. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  19. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  20. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  21. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  22. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  23. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  24. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  25. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  26. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  27. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  28. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  29. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  30. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  31. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  32. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  33. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  34. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  35. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  36. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  37. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  38. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  39. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  40. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  41. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  42. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  43. ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  44. ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  45. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  46. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  47. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  48. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  49. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  50. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  51. ^ This is video of one such test
  52. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  53. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  54. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  55. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  56. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  57. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  58. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  59. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  60. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  61. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  62. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  63. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  64. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  65. ^ 1 2 3 4 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  66. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  67. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  68. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  69. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  70. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  71. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  72. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  73. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  74. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  75. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  76. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  77. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  78. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  79. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  80. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  81. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  82. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  83. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  84. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  85. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  86. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  87. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  88. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  89. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  90. ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  91. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  92. ^ 1 2 Sedikides, C. & Spencer, S.J. (Eds.) (2007). The Self. New York: Psychology Press
  93. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  94. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  95. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  96. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  97. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  98. ^ Social Psychology, 6th Edition p. 68-69
  99. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  100. ^ Lacan, J., Some reflections on the Ego in Écrits, org. published 1949.
  101. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
אוחזר מתוך "https://ivritpedia.com/index.php?title=מבחן_המראה&oldid=313776"