האיחוד

מדינות האיחוד (באנגלית: Union; נודעות גם בשם "הצפון" – The North) במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית כללו 25-23 מדינות צפוניות בארצות הברית, ולחמו בקונפדרציית המדינות של אמריקה שהוקמה ב-4 בפברואר 1861 על ידי 11 מדינות דרומיות שפרשו מארצות הברית.

האיחוד
Union

שונות
מפת מדינות האיחוד והקונפדרציה בשנת 1865:   מדינות האיחוד   טריטוריות של האיחוד שלא התירו עבדות   מדינות הגבול של האיחוד שהתירו עבדות   מדינת קנזס, הצטרפה לאיחוד במהלך המלחמה   מדינות הקונפדרציה   טריטוריות של האיחוד שהתירו עבדות

חמש המדינות היחידות שהתירו עבדות בארצות הברית, לא הצטרפו לקונפדרציה, ונותרו באיחוד באותה עת: דלאוור, מיזורי, מערב וירג'יניה, מרילנד וקנטקי.

מדינות האיחוד

בפרוץ המלחמה כלל האיחוד 23 מדינות: אוהיו, אורגון, איווה, אילינוי, אינדיאנה, דלאוור, ויסקונסין, ורמונט, מיזורי, מיין, מינסוטה, מישיגן, מסצ'וסטס, מרילנד, ניו ג'רזי, ניו המפשייר, ניו יורק, פנסילבניה, קונטיקט, קליפורניה, קנזס, קנטקי ורוד איילנד.

במהלך המלחמה הצטרפו לאיחוד שתי מדינות נוספות: וירג'יניה המערבית ב-20 ביוני 1863 - בעקבות פילוג ממדינת וירג'יניה, ונבדה ב-31 באוקטובר 1864.

צבא האיחוד

ערך מורחב – צבא האיחוד

עם פרוץ מלחמת האזרחים באפריל 1861, הצבא הסדיר של האיחוד כלל כ-16,000 חיילים ב-19 רגימנטים - עשרה של חיל רגלים, ארבעה של ארטילריה, שלושה של חיל רגלים רכוב ושניים של פרשים. הנשיא אברהם לינקולן יזם גיוס של 75,000 מתנדבים, וב-22 ביולי 1861 הקונגרס אישר גיוס של חצי מיליון מתנדבים.

בשיאו כלל צבא האיחוד כ-2.5 מיליון חיילים, רובם מתנדבים.

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה ובנושא ארצות הברית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.