בובי סולו
בובי סולו (באיטלקית: Bobby Solo; נולד בשם רוברטו סאטי ב-18 במרץ 1945) הוא זמר, מוזיקאי ושחקן קולנוע איטלקי.
 | |
| בובי סולו ב-1970 | |
| שם לידה | רוברטו סאטי |
|---|---|
קריירת שירה
הוא נולד ברומא בשם רוברטו סאטי. בצעירותו למד לנגן בגיטרה. ב-1963 הציעה לו חברת תקליטים להקליט סינגל. השם "בובי סולו" נולד כתוצאה מטעות של מזכירת חברת התקליטים. אביו סירב ששם משפחתם יופיע על התקליט, וביקש שיקראו לו "בובי" בלבד ("בלבד" באיטלקית זה סולו (Solo)), וכך נולד שם הבמה שלו בובי סולו.
ב-1964 השתתף סולו בפסטיבל סן רמו עם השיר "Una lacrima sul viso" ("דמעה על פנייך") שכתב לונרו. מכיוון שהוא לקה בדלקת במיתרי הקול הוא נאלץ לשיר עם פלייבק, מה שפסל את השתתפותו בתחרות. עם זאת היה השיר ללהיט בינלאומי. זה היה התקליט הראשון באיטליה שנמכרו ממנו יותר ממיליון עותקים, המכירות ברחבי העולם עלו על שלושה מיליון, והוענק לו תקליט זהב.[1]
בשנה שלאחר מכן זכה סולו במקום הראשון בפסטיבל סן רמו עם השיר "Se piangi, se ridi". באותה שנה שר את השיר גם באירוויזיון 1965 שנערך באיטליה, וסיים במקום החמישי.
ב-1969 זכה סולו שוב בפסטיבל סן רמו עם השיר "Zingara" ("צוענייה") יחד עם איווה זניקי (כל שיר בוצע בשני ביצועים). השתתפותו האחרונה בפסטיבל הייתה ב-2003 (יחד עם טוני הקטן בשיר "Non si cresce mai".
קריירת משחק
סולו שר שיחק בתפקיד זמר במספר סרטים איטלקים, צרפתים ואמריקאים.[2]
- Tears on Your Face (1964)
- Viale della canzone (1965)
- Zingara (1969)
- "FF.SS." – Cioè: "...che mi hai portato a fare sopra a Posillipo se non mi vuoi più bene?" (1983)
חיים אישיים
סולו נולד ברומא לאם מאיסטריה ואב פורלני. בדצמבר 1967 הוא התחתן עם סופי טקל, רקדנית בלט צרפתייה. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים, אלן (נולד ב-1968), שנטל (נולדה ב-1971) ומיוריאל (נולדה ב-1975). השניים התגרשו ב-1991. ב-1995 התחתן עם טרייסי קווייד, אמריקאית-קוריאנית, ועבר לגור בארצות הברית. בין שתי תקופות הנישואים נולד לסולו ילד רביעי.[3]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של בובי סולו
הערות שוליים
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ Bobby Solo. IMDb
- ^ Brogi Paolo (12 January 1999) Mio padre Bobby Solo? Da lui ho ricevuto solo tante canzonette. corriere.it