אור העולם
אור העולם (באנגלית: The Light of the World) הוא ציור סימבוליסטי שצייר ויליאם הולמן האנט בין השנים 1851 ל-1853 (קיימות גרסאות מאוחרות יותר לציור). הציור זכה לפופולריות עצומה בבריטניה ובארצות דוברות אנגלית והיה לדימוי הנפוץ ביותר של ישו בציור האנגלו-סקסי במחצית השנייה של המאה ה-19.[1][2]
תולדות הציור וגרסאותיו
הציור הוצג לראשונה באקדמיה המלכותית לאמנויות ב-1854, עד אז לא זכה האנט להתייחסות כיוצר חשוב, אך יצירה זו הפכה אותו לאחד הציירים החשובים בתקופה הוויקטוריאנית, בפרט בעקבות ביקורתו המהללת של מבקר האמנות ג'ון ראסקין שהתפרסמה כמכתב למערכת הטיימס במאי 1854,[3] שהפנה את תשומת לב הקהל להתבוננות עמוקה בתמונה ובמסר שלה וסיפר על מסעו של האנט לארץ ישראל.
ב-1872 נתרם הציור לקייבל קולג' באוקספורד, על מנת שיוצב בקפלה שלו.[4]
בין 1851 ל-1856 צייר האנט גרסה נוספת, קטנה יותר, של הציור. היא נרכשה על ידי גלריית מנצ'סטר לאמנות ב-1912.[5]
בין 1900 ל-1904 צייר האנט גרסה שלישית של הציור, גדולה יותר, שנועדה להצגה לציבור גדול ולהתלות בקתדרלת סנט פול בלונדון. תמונה זו הוצגה במהלך השנים 1905 עד 1907 ברחבי העולם הדובר אנגלית, במסע שחלף בערים מרכזיות בקנדה, דרום אפריקה, ניו זילנד ואוסטרליה ומיליונים חזו בה. ביוני 1908 נתלתה התמונה בקפלת מידלסקס בקתדרלה בטקס בו שרה המקהלה מזמור תהילים פרק קי"ט, פסוק ק"ה: "נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי".[6][2]
תיאור וניתוח הציור
בציור נראה ישו, המחזיק בידו עששית ונוקש על דלת שלא נפתחה זמן רב, לפי הצמחייה המכסה אותה חלקית. הציור מתאר את הפסוק מחזון יוחנן ג 20: "הִנְנִי עֹמֵד בַּפֶּתַח וְדֹפֵק וְהָיָה כִּי־יִשְׁמַע אִישׁ לְקוֹלִי וּפָתַח הַפֶּתַח אָבוֹא אֵלָיו וְסָעַדְתִּי עִמּוֹ וְהוּא עִמִּי" ומתייחס לפסוק מן הבשורה על-פי יוחנן ח 12: "וַיֹּסֶף יֵשׁוּעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם כָּל־הַהֹלֵךְ אַחֲרַי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֲשֵׁכָה כִּי־אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה־לּוֹ". הציור מהווה דוגמה מובהקת לאסכולה של הפרה-רפאליטים בציור: נושא חשוב, רציני וגדול בעל אופי מוסרי ודיוק רב בפרטי-פרטים.[7]
ישו לבוש בגלימה פשוטה וצנועה, אך עוטה גם גלימת מלכות מפוארת. בכך מובעת דמותו הכפולה כבן אנוש דל שהוא בד בבד גם מלך. שניות זו מובעת גם בתיאור נזר הקוצים על ראשו, המוזהב ונראה גם ככתר. בניגוד למקובל עד אז, ישו מצויר כבן אנוש חי, יציב, בריא וריאליסטי ולא כדמות רוחנית, מסוגפת ומטושטשת. על מפרק ידו של ישו הנוקש על הדלת ניתן להבחין בסימני הצליבה.
מקור האור העיקרי בציור היא העששית שנושא ישו בידו השמאלית. הכוכבים על מכסה העששית, הדומה מאוד למוצר הביתי הרגיל שהיה נפוץ באותה תקופה (ולפיכך קשורה להיותו של ישו אדם ארצי ופשוט), יכולים לרמז לכוכב בית לחם שזרח בעת לידת ישו (ולטבעו האלוהי). גם ההילה מעל כתר הקוצים של ישו מפיצה אור, אך הוא קלוש יותר ומשני לאור העששית הזורח.
הדלת, עליה נוקש ישו בידו הימנית היא דלת עץ ישנה, מכוסה בצמחייה פראית. לדלת אין ידית, כלומר היא יכולה להיפתח רק מבפנים. הדלת היא דימוי לנשמה, האטומה לבשורה ויכולה להיפתח ואכן תפתח. העדות לכך היא סבלנותו האינסופית של הנוקש עליה. צמחיית הפרא היא סמל לחטאים המקשים על דלת הנשמה להיפתח ולקבל את האור. העטלפים הנראים מרחפים בצד שמאל למעלה הם סמל לחשכה ולבורות, אותם בא האור לגרש.[7][1]
ברקע נראה עץ תפוחים ומספר תפוחים מונחים על האדמה למרגלותיו של ישו. ייתכן שהעץ מסמל את עץ הדעת או את העץ ממנו נלקחו קורות לצלב. התפוחים יכולים לסמל את נפילת האדם וחטאו.[6]
היצירה בתרבות
הציור היה השראה ליצירות רבות נוספות במחצית השנייה של המאה ה-19. בהן מספר פואמות ומספר איורים שהושפעו ממנו בבירור. ב-1873 הלחין ארתור סאליבן אורטוריה בשם "אור העולם".[1]
הציור התלוי בקתדרלת סנט פול הוא בעל חשיבות בספרה של קוני ויליס, Blackout/All Clear.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 George P. Landaow, Replete with Meaning: William Holman Hunt and Typological symbolism, A Victorian Web Book
- ^ 1 2 Robert Fulford,The Light fantastic; Loved but neglected painting of Jesus became a touchstone of mass culture, The National Post, 24 December 2007
- ^ תוכן המכתב של ראסקין
- ^ על הקפלה של קייבל קולג'
- ^ היצירה באתר גלריית מנצ'סטר לאמנות
- ^ 1 2 על הציור באתר קתדרלת סנט פול
- ^ 1 2
תיאור היצירה בערוץ christian Art Today, סרטון באתר יוטיוב