הצגת המקור של הדף "IS-7"

{{רק"ם
|שם=IS-7
|תמונה=[[קובץ:IS-7 in Kubinka 2.jpg|300px|מרכז|]]
|סוג=[[טנק כבד]]
|מדינה={{דגל|ברית המועצות||+}}
|שנה=[[1948]]
|קודם=
|עוקב=
|מערכה=
|אורך=7.38 [[מטר]]
|רוחב=3.4 מטר
|גובה=2.48 מטר
|משקל=68 [[טונה (מסה)|טונות]]
|מהירות=60 [[קמ"ש]] על כביש
|טווח=300 ק"מ
|חימוש עיקרי=[[תותח טנק]] מחורק קנה ב[[קליבר]] 130 מ"מ, S-70
|חימוש משני=שני מקלעי KPVT בקליבר 14.5 מ"מ {{ש}}
שישה מקלעי [[גוריונוב SG-43]] בקליבר 7.62 מ"מ
|מנוע=1050 [[כ"ס]], מדגם M-50T
|שריון=עד 210 מילימטר (350 בבסיס התותח)
|צוות=5
|הערות=
}}

'''IS-7''' ([[יוסיף סטלין]], ИС-7) היה [[טנק]] [[ברית המועצות|סובייטי]] כבד, אשר פותח מעט לאחר [[מלחמת העולם השנייה]]. משקלו של הטנק הגיע ל-68 [[טונה (מסה)|טונות]], והוא היה לטנק הכבד ביותר שבנתה ברית המועצות. ה-IS-7, אשר היה חמוש ב[[תותח טנק|תותח]] עוצמתי ב[[קליבר]] 130 [[מילימטר]], בעל שריון עבה ביותר לתקופה ונהנה מניידות טובה, נחשב כנראה לטנק החזק בשעתו בעולם. למרות זאת, הוא מעולם לא נכנס לייצור סדרתי בגלל גודלו ומשקלו.

==פיתוח==
בקיץ [[1945]], החלו המהנדסים הסובייטים של [[מפעל קירוב]] שב[[לנינגרד]] לעבוד על פרויקט לטנק כבד חדש תחת הציון "Object 260" (אובייקט 260), שקיבל מאוחר יותר את השם הרשמי '''IS-7'''. על אף שהטנק החדש היה בבסיסו המשך לטנק הכבד [[IS-3]] שנכנס לייצור ב[[מאי]] 1945, הוא הכיל מספר מאפיינים חדשניים ועיצובו היה שונה מזה של טנקים אחרים שפותחו בזמן [[מלחמת העולם השנייה]]. דגם [[אב טיפוס]] ראשון הושלם ב-[[8 בספטמבר]] [[1946]] והשני ב-[[25 בדצמבר]] 1946, ואלה עברו את מבחני השדה בהצלחה{{הערה|שם=Battlefield|[http://english.battlefield.ru/last-heavy-tanks.html Last Heavy Tanks of the USSR at Battlefield.ru]}}.

==תיאור==
רמת ה[[מיגון]] של ה-IS-7 הייתה גבוהה מאוד לטנקים אחרים בשעתו. זה הושג לא רק בזכות עיבוי [[שריון לכלי רכב|לוחות השריון]], אלא גם הודות לזוויות החדות בהן הונחו אשר שיפרו את המיגון הבליסטי של הטנק. עיצוב השריון הקדמי היה זהה במידת מה לזה של ה-IS-3, ועוביו הגיע ל-150 [[מילימטר]]. [[צריח (טכנולוגיה צבאית)|צריח]] הטנק היה גדול מאוד, אך בעל צללית נמוכה עם מיגון של 210 מילימטר בחזית ו-350 מ"מ בבסיס התותח. במבחני שדה שנערכו בקיץ [[1948]], [[שריון לכלי רכב|שריון]] הטנק הוכיח עצמו כחסין כנגד פגזים חודרי שריון של [[תותח]]י ה[[נ"ט]] החזקים ביותר בתקופה (ביניהם התותח הגרמני בקוטר 128 מ"מ אשר שימש את [[משחית טנקים|משחית הטנקים]] [[יאגדטיגר]], וגם התותח הסובייטי בקוטר 130 מ"מ של ה-IS-7 עצמו){{הערה|שם=Battlefield}}.

[[קובץ:IS-7.JPG|250px|ממוזער|IS-7.]]
החימוש העיקרי של ה-IS-7 היה [[תותח טנק]] מחורק קנה S-70, במקור [[תותח ימי]], בקוטר 130 מילימטר עם אורך קנה של 57 [[קליבר]]. [[פגז#פגז חודר שריון|פגז חודר שריון]] שמשקלו עמד על 33.4 קילוגרם היה בעל [[מהירות לוע]] של 900 [[מטר לשנייה]], כאשר קצב האש נע בין 6 ל-8 פגזים לדקה. כ-30 פגזים אוחסנו בבטן הטנק. החימוש המשני כלל לא פחות מ-8 [[מקלע]]ים, כולם נשלטים בשלט רחוק על ידי הצוות מפנים הטנק ללא צורך לחשוף את עצמם. שני מקלעים מדגם KPVT בקוטר 14.5 מ"מ הותקנו, אחד בבסיס התותח והשני על הצריח בתור מקלע [[נ"מ]]. בנוסף, שישה מקלעי [[גוריונוב SG-43]] בקוטר 7.62 מ"מ הותקנו, שניים מתוכם כ[[מקלע מקביל|מקבילים]] לתותח, שניים בצידי הצריח כשהם פונים לאחור, ושניים נוספים על צידי התובה.

בקיץ [[1948]] הושלמו ארבעה טנקי IS-7 ב[[מפעל קירוב]] שב[[סנקט פטרבורג|לנינגרד]], ואלו נשלחו למבחני שדה ממשלתיים. הטנק הותיר רושם חזק על חברי הוועדה הבוחנת; על אף שמשקלו הגיע ל-68 [[טונה (מסה)|טונות]], הוא הצליח לפתח מהירות סבירה ביותר, היה כמעט חסין לתותחי הנ"ט של התקופה, והיה חמוש בתותח עוצמתי. ב-[[1949]] הורה הצבא למפעל קירוב לייצר כ-50 יחידות של ה-IS-7. אולם מאוחר יותר באותה שנה, הוחלט לעצור את כל ייצור הטנקים שמשקלם מעל 50 טונות, ביניהם ה-IS-7{{הערה|[http://armor.kiev.ua/Tanks/Modern/is7/ armor.kiev]|כיוון=שמאל}}.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|תצוגה=IS-7}}
* [http://pkka.narod.ru/is-7.htm טנק ה-IS-7 באתר PKKA]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}


[[קטגוריה:טנקים רוסיים]]