הצגת המקור של הדף "תנועת ההתעוררות העיראקית"

{{ארגון פרה-מיליטרי
| שם = תנועת ההתעוררות העיראקית
| שם בשפת המקור = الصحوة
| קבוצות אתניות = [[סונים]]
| אזורי פעילות = [[בגדאד]], [[אל-אנבאר]]
| בעלי ברית = {{דגל|ארצות הברית}} [[ארצות הברית]]
{{דגל|עיראק}} [[עיראק]]
| מתנגדים = {{דגל|אל-קאעידה}} [[אל-קאעידה]] בעיראק
| חברים = למעלה מ-100,000
| התחלת פעילות = 2005
| סיום פעילות = 2013
| תמונה = Flag of the Iraq Awakening Conference.svg
}}

'''תנועת ההתעוררות העיראקית''' (ב[[ערבית]]: '''الصحوة'''; תעתיק מדויק: '''אלצחוה''') או '''בני עיראק''' (בערבית: '''أبناء العراق'''; תעתיק מדויק: '''אבנאא אל-עראק''') הייתה תנועת גג של [[מיליציה|מיליציות]] שבטיות [[אסלאם סוני|סוניות]] שהוקמה בשנת [[2005]] במחוז [[אל-אנבאר]] שבמערב [[עיראק]] במטרה לשמור על היציבות ולצמצם את האלימות בקהילות בזמן [[מלחמת עיראק]]. עם התפתחותה, התנועה גם מילאה תפקיד חשוב בחיסולו של ארגון [[אל-קאעדה]] הסוני תוך שיתוף פעולה תקדימי מסוגו עם ארצות הברית ועם הממשלה העיראקית בה הייתה דומיננטיות [[אסלאם שיעי|שיעית]]. תנועת ההתעוררות פעלה בין השנים 2005–2013 לערך והצליחה, לצד גורמים נוספים, להפחית באופן משמעותי את האלימות במקומות בהן פעלה.{{הערה|שם=pay Sunni groups|{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20081001070903/http://english.aljazeera.net/news/middleeast/2008/10/200810151630737451.html|כותרת=Iraq government to pay Sunni groups|אתר=Aljazeera.net|תאריך=1.10.2008|שפה=en|תאריך_וידוא=19.9.2021}}}}

==התפתחות היסטורית==
בשנת 2003 פלשה ארצות הברית לעיראק והביאה להפלת משטרו הסוני של [[סדאם חוסיין|סדאם חוסין]]. נפילת המשטר יצרה ואקום פוליטי שהביא בתורו להקמת [[ממשלת רוב]] שיעית, זאת לאחר שנים בהן הייתה נתונה עיראק תחת שלטון מפלגת הבעת' הסוני. הפלישה האמריקאית יחד עם הכאוס הפוליטי הובילו למלחמת אזרחים שהתאפיינה בהתפרצות מתחים עדתיים בין השיעים והסונים, בעוינות של הסונים כלפי ממשלת הרוב השיעית ובדחיקתם של הסונים לשוליים.

בתוך כך, בשנת 2005 הוקמה תנועת ההתעוררות על ידי קבוצה של שבטים סונים חמושים במחוז אל-אנבאר שבמערב עיראק כדי לצמצם את האלימות הגואה בתוך הקהילות המקומיות ולהילחם בסכסוך העדתי שהחריב את עיראק מבפנים. התנועה הלכה וגדלה מבחינה מספרית באופן די מהיר, ובשיאה הגיעה ללמעלה מ-100,000 פעילים.{{הערה|שם=How We Won in Iraq|{{קישור כללי|כתובת=https://foreignpolicy.com/2013/10/29/how-we-won-in-iraq/|הכותב=David Petraeus|כותרת=How We Won in Iraq|אתר=Foreign Policy|תאריך=29.10.2013|שפה=en|תאריך_וידוא=19.9.2021}}}} בראשית הדרך, ובאופן טבעי למדי, תנועת ההתעוררות שיתפה פעולה עם ארגון אל-קאעדה הסוני שעמו חלקה תסכול מהמצב הפוליטי-חברתי-כלכלי בעיראק, ונלחמה יחד איתו באמריקאים ובממשלה העיראקית שברובה הייתה שיעית. עם זאת, בהמשך, התנועה שאפה להתנתק מאל-קאעדה, ובאופן תקדימי לצאת לכאורה נגד אחיהם הסונים, ממספר סיבות: ראשית, האידאולוגיה האלימה של אל-קאעדה לא עלתה בקנה אחד עם האינטרסים של התנועה, ששאפה לקיים חיים יציבים נטולי אלימות.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Najim Abed Al-Jabouri and Sterling Jensen|שם=The Iraqi and AQI Roles in the Sunni Awakening|כתב עת=PRISM|כרך=2(1)|עמ=7-9|שנת הוצאה=2010}}</ref> שנית, עם כניסתו של אל-קאעדה למחוז אל-אנבאר, הוא החל להשתלט על הפעילות הכלכלית המקומית וגזל ממנהיגי השבטים את מקורות ההכנסה שלהם, זאת לצד קריאת תיגר פוליטית על מנהיגותם. בשל כך, השבטים הסונים החליטו לשנות את מדיניותם וחברו לכוחות האמריקאיים באזור, שסיפקו להם נשק והכשרה, והחלו להילחם יחד עמם באל-קאעדה.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Mark Chamoun|שם=The Why and How of the Anbar Awakening: Its Rise and Fall|כתב עת=Journal of Near and Middle Eastern Civilizations|כרך=12|עמ=43-44|שנת הוצאה=2020}}</ref>

מכאן ניתן לומר שתנועת ההתעוררות העיראקית הוקמה ממספר מניעים מרכזיים: בתחילה, הוקמה כמיליציה שמטרתה לספק ביטחון לקהילות השבטיות ולהילחם בסכסוך העדתי שגבה קורבנות רבים באותם ימים. בהמשך, התרחבה לכדי תנועה חמושה של ממש כדי להילחם באל-קאעדה שהיווה בעיניה גורם מרכזי לאלימות הגואה וגורם פוליטי מאיים.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Najim Abed Al-Jabouri and Sterling Jensen|שם=The Iraqi and AQI Roles in the Sunni Awakening|כתב עת=PRISM|כרך=2(1)|עמ=16|שנת הוצאה=2010}}</ref>

==שיתוף פעולה תקדימי עם ארצות הברית==
עם שינוי המדיניות של התנועה וחבירתה לכוחות האמריקאיים, ארצות הברית החלה לספק לתנועה כסף, אימונים ואף נשק,<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Mark Chamoun|שם=The Why and How of the Anbar Awakening: Its Rise and Fall|כתב עת=Journal of Near and Middle Eastern Civilizations|כרך=12|עמ=41|שנת הוצאה=2020}}</ref> בטענה כי לשני הצדדים ישנם אינטרסים משותפים בדמות הפחתת האלימות בעיראק והצלתה מפני אל-קאעדה. שיתוף הפעולה התקדימי בין המיליציה הסונית והאמריקאים הלך והעמיק, ושיאו הגיע במבצע "The Surge" {{אנ|Iraq War troop surge of 2007}} של צבא ארצות הברית נגד אל-קאעדה, שבמסגרתו שיגרה ארצות הברית בשנת 2007 עשרות אלפי חיילים נוספים לעיראק כדי לסייע במאמץ המלחמתי. בנאום לאומה שנשא נשיא ארצות הברית בוש, הוא תיאר את מטרת המבצע כך: "לסייע לעיראקים לאבטח את שכונותיהם, להגן על האוכלוסייה המקומית ולהבטיח שהכוחות העיראקים יוכלו לשמר את הביטחון".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://georgewbush-whitehouse.archives.gov/news/releases/2007/01/20070110-3.html|כותרת=The New Way Forward in Iraq|אתר=The White House|תאריך=10.1.2007|שפה=en|תאריך_וידוא=19.9.2021}}</ref>

הכוחות האמריקאיים השכילו להבין שסיכויי הצלחתם יגדלו אם יעבדו בשיתוף פעולה עם הסונים המקומיים ועם הממשלה העיראקית נגד אל-קאעדה, שכן בכך גם יצמצמו את כמות מתנגדיהם.{{הערה|שם=How We Won in Iraq}} בתוך כך, ארצות הברית מימנה מיליציות מקומיות ותמכה בהן, ובכלל זאת גם בחברי תנועת ההתעוררות העיראקית, על מנת שיסייעו לה במלחמה נגד אל-קאעדה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.thetimes.co.uk/article/us-bribe-insurgents-to-fight-al-qaeda-hzdzkz5n03j|הכותב=Marie Colvin and Sarah Baxter|כותרת=US bribe insurgents to fight Al Qaeda|אתר=The Sunday Times|תאריך=9.9.2007|שפה=en|תאריך_וידוא=19.9.2021}}</ref> הצלחת שיתוף הפעולה הניסיוני עם תנועת ההתעוררות במחוז אל-אנבאר הביאה למוטיבציה של האמריקאים לתמוך בתנועות עיראקיות דומות, סוניות ושיעיות כאחד, ברחבי עיראק כולה.

חוקרים רבים מייחסים כיום את ההפחתה הניכרת באלימות בעיראק בשנים 2007–2009 לפעילותה של תנועת ההתעוררות ולשיתוף הפעולה התקדימי שלה עם האמריקאים.{{הערה|שם=pay Sunni groups}} לצד ההצלחה בשטח, ביקורת ציבורית רחבה נשמעה בעיראק בנוגע למניעים שהובילו את תנועת ההתעוררות לשתף פעולה עם ה"אויב האמריקאי", וחברי המיליציה נתפסו בעיני רבים כבוגדים תאבי-בצע. אולם בין אם שיתוף פעולה זה נולד עקב אינטרסים אידאולוגיים משותפים ובין אם עקב אינטרסים כלכליים, הרי שמדובר בשיתוף פעולה תקדימי שקשה להטיל ספק ביעילותו במלחמה באל-קאעדה שהייתה מטרתו המוצהרת.

==יחסים עם הממשלה העיראקית ושילובם במנגנוני המדינה==
כחלק מהקמתה של ממשלת הרוב השיעית ולמדיניות דחיקת הסונים לשוליים, בכירים בממשלה, בהם גם ראש הממשלה [[נורי אל-מאלכי]], הזהירו פעמים רבות מפני המיליציות הסוניות החמושות שנתמכות על ידי ארצות הברית, לרבות תנועת ההתעוררות העיראקית, שלדבריהם מהוות אופוזיציה סונית חמושה לממשלה ויש למנוע מהן לפעול באופן עצמאי.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20080907015324/http://afp.google.com/article/ALeqM5iMzKGlyT_ahqRjtyXrAUrKIQLncA|כותרת=US buys 'concerned citizens' in Iraq, but at what price?|אתר=AFP|תאריך=16.10.2007|שפה=en|תאריך_וידוא=19.9.2021}}</ref>

לקראת נסיגתה של ארצות הברית מעיראק היא חייבה את הממשלה העיראקית, בה היה רוב שיעי מובהק, לשלב את חברי התנועה בתוך מנגנוני הממשלה הרשמיים מתוך רצון לצמצמם את החיכוך בין הצדדים ולאחדם תחת האויב המשותף – אל-קאעדה. אולם, שאיפות לחוד ומציאות לחוד שכן מדוח של [[פיקוד מרכז של ארצות הברית|פיקוד המרכז האמריקאי]] (CENTCOM) שהוגש לקונגרס בסוף ספטמבר 2008 עולה כי קצב שילובם של לוחמי תנועת ההתעוררות במנגנוני הביטחון העיראקיים מתרחש בצורה איטית, ובכך טמונה סכנה להתפרצות מחודשת של מתחים בין הצדדים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.centcom.mil/MEDIA/NEWS-ARTICLES/News-Article-View/Article/883721/report-iraq-improving-but-conflict-remains/|הכותב=Fred W. Baker III|כותרת=Report: Iraq improving, but conflict remains|אתר=U.S. Central Command|תאריך=30.9.2008|שפה=en|תאריך_וידוא=19.9.2021}}</ref>

זמן לא רב לאחר מכן, בתחילת אוקטובר 2008, הודיעה ממשלת עיראק כי היא קיבלה מארצות הברית את האחריות לשלם משמכורות לכ-54,000 חברי תנועת ההתעוררות.{{הערה|שם=pay Sunni groups}} נכון לסוף שנת 2011 דווח כי כשני שלישים מחברי תנועת ההתעוררות שולבו בכוחות הביטחון העיראקיים או קיבלו משרות אזרחיות, בעוד שהיתר נותרו לאייש מחסומים במחוזות השונים וקיבלו משכורת ממשלתית בסך כ-500 דולר לחודש.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Kenneth Katzman and Carla Humud|שם=Iraq: Politics and Governance|כתב עת=Congressional Research Service|שנת הוצאה=2016|עמ=16}}</ref> יצוין כי בעקבות מחאות סוניות שאירעו לקראת סוף שנת 2012 ועקב חשש של הממשלה מהתפשטותן, הציעה הממשלה להעלות את שכרם של לוחמי תנועת ההתעוררות בכוחות הביטחון, בניסיון לפייס את הסונים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.dailystar.com.lb/News/Middle-East/2013/Jan-30/204244-iraq-raises-sahwa-militia-pay-to-appease-protester.ashx#axzz2MHrHW7tj|הכותב=(Agence France Presse)|כותרת=Iraq Raises Sahwa Militia Pay to Appease Protesters|אתר=The Daily Star|תאריך=30.1.2013|שפה=EN|תאריך_וידוא=|archive-url=https://web.archive.org/web/20141027230510/http://www.dailystar.com.lb/News/Middle-East/2013/Jan-30/204244-iraq-raises-sahwa-militia-pay-to-appease-protester.ashx|url-status=dead|archive-date=27-10-2014}}</ref>

==התפרקות התנועה==
שיתוף הפעולה עם ארצות הברית הביא את תנועת ההתעוררות העיראקית לשיאה, אך עם תחילת נסיגתם של הכוחות האמריקאיים, החלה התנועה מאבדת מהדומיננטיות שלה. על אף תרומתה המשמעותית להפחתת האלימות בעיראק בין השנים 2007–2009, תנועת ההתעוררות כמעט וחדלה להתקיים עד שנת 2013 בעיקר בשל חוסר נכונותו של ראש הממשלה אל-מאלכי לשלב את לוחמיה בשורות מנגנוני הביטחון של ממשלת הרוב השיעית. בתוך כך, אל-מאלכי מנע מהתנועה את האמצעים הכלכליים הדרושים לה כדי להתקיים, דחק את חבריה לשוליים והקים מיליציות שבטיות מתחרות שיערערו ויבטלו את כוחה.{{הערה|שם=Chamoun 42|{{צ-מאמר|מחבר=Mark Chamoun|שם=The Why and How of the Anbar Awakening: Its Rise and Fall|כתב עת=Journal of Near and Middle Eastern Civilizations|כרך=12|עמ=42|שנת הוצאה=2020}}}}

למרות ההתחייבויות הרשמיות של הממשלה לשלב את לוחמי התנועה במנגנוני הביטחון הלאומיים, התוכניות הללו לא יושמו, וטורפדו בשיטתיות על ידי בכירים שיעים שכיהנו בתפקידי מפתח בממשלה שנשלטה בידי רוב שיעי.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://edition.cnn.com/2014/06/12/opinion/pregent-harvey-northern-iraq-collapse/|הכותב=Derek Harvey and Michael Pregent|כותרת=Who's to Blame for Iraq Crisis|אתר=CNN|תאריך=12.6.2014|שפה=en|תאריך_וידוא=19.9.2021}}</ref> במבחן המציאות, הן מדיניות הדחיקה של ממשלת הרוב השיעית והן התפשטותו המהירה של [[המדינה האסלאמית|דאעש]] במחוז אל-אנבאר בקיץ 2014 הביאו להיעלמותה המוחלטת של תנועת ההתעוררות מן הזירה העיראקית.{{הערה|שם=Chamoun 42}}

==שמות נוספים==
תנועת ההתעוררות העיראקית הייתה כאמור תנועת גג לפלגים רבים שנודעו במקומות שונים בשמות שונים: תנועת ההצלה הסונית; הצלת מחוז אל-אנבאר; כוחות ההתעוררות; ארגוני התמיכה וההתעוררות; המועצה הלאומית להצלת עיראק.

ריבוי השמות של תנועת ההתעוררות הוא עובדה מעניינת שיכולה ללמדנו מספר דברים: ראשית, תנועת ההתעוררות אמנם החלה את פעילותה במחוז אל-אנבאר, אך בהמשך התרחבה למחוזות נוספים בהם הוקמו פלגים שנודעו בשמות שונים תחת התואר הכללי של תנועת ההתעוררות. שנית, עקב היותה תנועה משמעותית לה יוחסה השפעה רחבת היקף, ניתנו לה שמות רבים מתוך ניסיון של קבוצות שונות לייחס לעצמן קרדיט על פעילותה. שלישית, ייתכן כי ריבוי השמות מעיד על האבולוציה שעברה התנועה מימיה כקבוצה שבטית מקומית וקטנה ששיתפה פעולה עם אל-קאעדה, ועד התפכחותה משיתוף פעולה זה (ומכאן תנועת ההתעוררות) והפיכתה לתנועת גג גדולה ונרחבת בקנה מידה לאומי, שתחתיה אוגדו תנועות רבות שנודעו בשמות שונים.

== ראו גם ==
* [[מלחמת עיראק]]

==קישורים חיצוניים==
* {{אתר רשמי}}
{{ויקישיתוף בשורה}}
*Mark Chamoun, [https://jps.library.utoronto.ca/index.php/nmcjournal/article/view/33609/26526 The Why and How of the Anbar Awakening: Its Rise and Fall]

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]]
[[קטגוריה:ויקיפדיה: ערכים של משתמשים חדשים|2021 09]]
[[קטגוריה:עיראק: צבא וביטחון]]
[[קטגוריה:עיראק: היסטוריה צבאית]]
[[קטגוריה:עיראק: פוליטיקה]]
[[קטגוריה:צבאות לא סדירים]]