הצגת המקור של הדף "תומאס אקווינס"

{{פילוסוף
| שם = 
| שם בשפת המקור = 
| תמונה = [[קובץ:Carlo Crivelli 007.jpg|200px]]
| כיתוב = דיוקן מאת [[קרלו קריוולי]]
| תאריך לידה = [[1225]]
| מקום לידה = רוקאסקה {{אנ|Roccasecca}}, [[ממלכת סיציליה]]
| תאריך פטירה = [[7 במרץ]] [[1274]]
| מקום פטירה = מנזר פוסאנובה {{אנ|Fossanova Abbey}}, [[מדינת האפיפיור]]
| זרם = [[סכולסטיקה]]
| מקום קבורה = כנסיית היעקובינים, [[טולוז]]
| תחומי עניין = [[תאולוגיה]], [[פילוסופיה פוליטית]], [[מטאפיזיקה]], [[לוגיקה]], [[תורת ההכרה]], [[אתיקה]]
| משפיעים = [[אריסטו]], [[אוגוסטינוס]], [[בואתיוס]], [[אנסלם מקנטרברי]], [[אבן רושד]], [[הרמב"ם]]
| מושפעים = [[ג'ון דנס סקוטוס]], [[דנטה אליגיירי]], [[גוטפריד וילהלם לייבניץ]], [[ק.ס. לואיס]], [[איין ראנד]], [[ג'יימס ג'ויס]]
| עיסוק = [[פילוסוף]], [[תאולוג]], [[נזיר]]
}}
[[קובץ:Lippo memmi e francesco traini, apoteosi di san tommao d'aquino, 1363, 08.jpg|ממוזער|238x238 פיקסלים|אחד מהציורים העתיקים ביותר של אקווינס, מסביבות שנת [[1323]]]]
'''תומאס אקווינס''' (ב[[איטלקית]]: '''Tommaso d'Aquino''''; ב[[לטינית]]: '''Thomas Aquinas'''; [[איטליה]], [[1225]] – איטליה, [[7 במרץ]] [[1274]]) היה [[תאולוגיה|תאולוג]] ו[[נזיר (נצרות)|נזיר]] [[המסדר הדומיניקני|דומיניקני]] [[איטלקים|איטלקי]] הנחשב כ[[פילוסוף]] הנוצרי החשוב ביותר בסוף תקופת [[פילוסופיית ימי הביניים]]. אקווינס היה בין הפילוסופים התאולוגיים המקובלים ביותר בזמנו ונחשב מהגדולים שב[[מסדר הדומיניקנים]]. היה מורה באוניברסיטה וחי את חייו בקהילות של נזירים. עבודותיו המפורסמות ביותר הן שני חיבורים גדולים שנכתבו עבור תלמידים: '''מכלול נגד הגויים''' (Summa Contra Gentiles) ו'''[[מכלול התאולוגיה]]''' (Summa Thelogiae).

==ביוגרפיה==
נולד ליד [[מונטה קאסינו]] שב[[איטליה]], בנו של הרוזן מאקווינו. את לימודיו עשה בבית הספר של המנזר ה[[בנדיקטינים|בנדיקטיני]] במונטה קאסינו ועבר ללמוד ב[[אוניברסיטת נאפולי פדריקו השני|אוניברסיטה של נאפולי]], שם גילה את כתבי [[אריסטו]]. בשנים [[1259]]–[[1268]], למד באוניברסיטת פאפל קוריה שבאיטליה, אז החל לכתוב את פירושיו לספריו של אריסטו: [[הפיזיקה של אריסטו]], [[מטפיזיקה]], [[אתיקה]] ו[[פוליטיקה]], ולעבוד על יצירה משל עצמו, "[[מכלול התאולוגיה]]" ([[1242]]). מאיטליה עבר ל[[פריז]], שם לימד ועבד על חיבורו "[[אחדות האינטלקט]]", אשר צידד בזכות ה[[אינדיבידואליזם]] של החשיבה והאישיות. בילה פרק זמן ניכר גם ב[[פירנצה]], שם השפיע מאוד על ה[[משורר]] האיטלקי [[דאנטה]]. לקראת סוף ימיו, חזר לאוניברסיטה של [[נאפולי]] וחי בה עד יום מותו.

==הגותו==
אקווינס התמקד בהגדרות הפילוסופיות של [[אריסטו]]. הוא מיתן אותן ויצק לתוכן מידות של [[אמונה]], [[תקווה]] ו[[צדקה]]. מבחינה פילוסופית, תמך אקווינס בגישה של שילוב הרמוני בין אמונה לשכל. כממשיך דרכו הפילוסופית של אריסטו, באמונתו לפיה "[[פלאטוניזם|הצורה]]" נותנת לחומר את "ישותו", הוא אף הרחיק לכת וסבר ש[[אלוהים]] הוא התמצית הקיימת במדרג הצורות כולן.

הוא התייחס ל[[רצון חופשי]] כאל שורש ה[[אתיקה]], כשהוא מציין שבני האדם הם חופשיים ביחס לאמצעים אבל לא ביחס למטרה ולכן רצון חופשי הוא רק אמצעי להשגת המטרה. אקווינס האמין כי "כוחות שמימיים" ([[על-טבעי]]) ו[[חוק טבע|כוחות טבע]] אינם סותרים אלה את אלה, אלא פועלים בצורה [[הרמוניה|הרמונית]] זה לצד זה. בספרו "שמות שמימיים" כתב כי "אלוהים ניכר באמצעות כל הדברים, ועם זאת אין הוא חלק מן הדברים; אלוהים נודע בדרך הידע, ודרך הבערות היא העדר חכמה."

אחת מתרומותיו היותר משמעותיות לדרך החשיבה המערבית, הייתה אמונתו כי להתפתחות ה[[ציוויליזציה]] האנושית יש משמעות אמיתית, וכי לחיים רוחניים ואינטלקטואליים יש ערך רב, במיוחד בהקשר זה.

===חיבוריו===
אקווינס נחשב בתקופתו להוגה פורה במיוחד וכתב במהלך חייו כ-8 מיליון מילים (לשם השוואה, [[אריסטו]] כתב כמיליון מילים). ייחוד הכתיבה של אקווינס נובע מהצורה שבה הוא מוכיח את טענותיו: בפתח כל דוקטרינה, אקווינס פותח בהצגת שלושה טיעונים חזקים במיוחד נגד מה שהוא עתיד לגרוס. אקווינס מפרק כל אחד מהטיעונים למשפטי משנה ו[[הפרכה|מפריך]] אותם זה אחר זה. שיטה זו מחמירה ביותר עם הפילוסוף ונותנת להגותו תיקוף חזק ביותר. משמעת מסוג זה מלמדת את הקוראים שלא לקבל דברים כמובנים מאליהם - דבר שהיה משמעותי ביותר בעיני אקווינס.

עבודתו של אקווינס הייתה בעיקר [[תאולוגיה|תאולוגית]]. מטרתו כפילוסוף הייתה להגיע להבנה טובה ככל האפשר של טבעו האמיתי של העולם ושל המחשבה על ידי טיעוני [[היגיון]] בלבד וללא תלות ב[[דת]] ולבסוף להוכיח שההיגיון מסתדר עם [[נצרות|האמונה הנוצרית]].

בחיבורו '''מכלול נגד הגויים''' פונה אקווינס למתנגדי הנצרות. הוא נותן נימוקים לוגיים רבים ומגוונים לקיום האלוהים ולצדקת הדת הנוצרית. הטיעונים שאקווינס מעלה בחיבורו זה נקראים [[הטיעון הקוסמולוגי|טיעונים קוסמולוגיים]] כי מקורם בהלך ה[[היקום]] (קוסמוס) וה[[טבע]]. נימוקים אלה מתבססים על תופעות מדעיות ביום-יום כמו תנועת הירח או חוק שימור המהירות (דבר שלימים תוקן ל[[חוק שימור האנרגיה]]). טיעונים אלו מסתמכים על כך שהטבע פועל בצורה מסוימת משום שחלים עליו חוקים מסוימים. לפי תפסיתו של אקווינס ולפי הוגים דתיים רבים אחרים, חוקים אלה נקבעו מלכתחילה ואף נאכפים בימינו על ידי אלוהים שהוא גם ה[[בריאת העולם (יהדות)|בורא]].

מנגד, בספרו '''[[סומא תאולוגיה|מכלול התאולוגיה]]''' פונה אקווינס למאמינים בנצרות בשני מישורים: באחד הוא מוכיח להם את צדקת הכתוב במקורות הנוצריים על ידי אמיתות מן הטבע ובשני הוא מפרש את ה[[הברית הישנה|ברית הישנה]] ואת [[הברית החדשה]], מפיח בכתוב משמעויות עמוקות בקשר לשלל נושאים כגון [[צדק (מוסר)|צדק]] ו[[בחירה חופשית]] ועוסק בשאלה האם יש מלחמות צודקות.
===השפעתו על המדע===
עם שקיעתה של התרבות הרומית, בסוף [[המאה השלישית]], הפך [[המודל הגאוצנטרי]] ל[[דוקטרינה]] של ה[[כנסייה]] ה[[נצרות|נוצרית]], שלא ניתן היה עוד לבחון באופן מדעי. השקפה זו, שהייתה בתוקף כאלף שנים, זכתה לחיזוק נמרץ מצדו של אקווינס. אקווינס היה תומך נלהב של [[תלמי (אסטרונום)|המודל האסטרונמי של תלמי]], וסייע למזג אותה עם התאולוגיה הכנסייתית. אקווינס אימץ גם פרשנות חדשה של העקרונות שקבע אפלטון: השמים הם נצחיים, בעוד שה[[חטא]] והשינוי מוגבלים לארץ. "[[מניע ראשוני|המניע הראשוני]]", הגלגל המניע את כל הגלגלים, הוא מעתה האל הנוצרי; ומחוץ לגלגל זה ממוקם [[גן העדן]]. המודל של תלמי היה נחשב קשה להבנה ומסובך, אבל מכיוון שהוא נתמך באופן מוחלט על ידי המוסדות הכנסייתיים, איש לא העלה בדעתו לערער עליו.

רעיונות אלה החלו להתערער רק ב[[המהפכה הקופרניקאית]] לזו היו השלכות במספר מישורים - המישור האסטורנומי והמדעי מחד ומאידך ערעור על דוקרטיונות שראו באדם מרכז היקום והבריאה וכן בסופו של דבר השפעות חברתיות שונות שהיו לדת על החברה.

===יחסו ליהודים===
ה[[יהודים]] היוו עבור אקווינס סוגיה תאולוגית, מוסרית ומעשית. נוכחותם בקרב הנוצרים, הוא כותב, היא בעלת ערך היות שהם מנכיחים את "ההיסטוריה הקדושה" של [[בחירת עם ישראל|עם הבחירה]] מחד, ומאידך את [[קורבנו של ישו]], דרך דחייתם אותו. אקווינס מתייחס לסדרה של שאלות כגון האם ניתן ל[[טבילה לנצרות|הטביל]] תינוקות יהודים נגד רצון הוריהם כדי להציל את [[נשמה|נשמותיהם]] מה[[גיהנום]], וקובע שלא; כמו כן התנגד אקווינס ל[[המרת דת]] ב[[כפייה דתית|כפייה]].

במאמרו "על השלטון ביהודים (De Regimine Judaeorum)", החורג לשאלות כלליות של משפט ציבורי, הוא מדגיש את האיסור על רווחים הבאים מן ה[[נשך]], אך מכיר בכך שלא רק היהודים עוסקים ב[[מלווה בריבית|הלוואה בריבית]] באירופה. הוא קובע שכדי להדגיש את היותם של היהודים זרים אולטימטיביים ביחס לנוצרים עליהם להיבדל בלבושם מהנוצרים, אך מבסס זאת חלקית על מנהגם של היהודים עצמם (כוונתו ל[[ציצית]] ול[[טלית]]): "על יהודים להיבדל מזולתם באמצעות לבוש מיוחד, למשל - גלימה בעלת ארבע פינות" (הכוונה כנראה ל[[טלית]]). במאמר זה הורה אקווינס שלא לפגוע ביהודים ולא לכפות עליהם עול שלא נהוג היה לאוכפו בעבר, ובמאמר אחר כתב שיש להתייחס ב[[סובלנות]] ליהודים ולטקסיהם הדתיים.

אקווינס מתייחס ו[[פולמוס|מתפלמס]] בכתביו עם הוגים יהודים כ[[רמב"ם]] ו[[שלמה אבן גבירול|אבן גבירול]], בעיקר סביב פרשנות [[אריסטו]]. חלק מכתביו תורגמו ל[[עברית]] במאות שלאחר מותו, בעיקר מתוך "המכלול נגד הגויים" ומן הפרשנויות לאריסטו.

==דמותו==
על אף המחלוקות הרבות סביב שיטתו הפילוסופית הרציונליסטית, הוכרז תומאס אקווינס ל[[קדוש (נצרות)|קדוש]] כבר במאה ה-14, וזכה לכינוי הייחודי "הדוקטור המלאכי".

משכילי ספרד, הן יהודים הן מוסלמים, התפלמסו בכתביו עד ל[[רקונקיסטה]] וחורבן הדיאלוג הפילוסופי בין הדתות.

הפילוסוף הצרפתי [[רנה דקארט]], אשר ערך בחינה מדוקדקת של חשיבה תאולוגית, גילה כי אקווינס חזה ואף נתן מענה לחלק מטיעוניו, ושיבח את אקווינס.

לקראת סוף [[המאה ה-19]], פרסם האפיפיור [[לאו השלושה עשר]] קול קורא להכיר באקווינס כקדוש כדי לנסות וליישב את האמונה ה[[נצרות קתולית|קתולית]] עם הגילויים המדעיים החדשים. אקווינס נחשב כיום לאחד הפילוסופים הקתולים החשובים ביותר אי-פעם, אם לא החשוב שבהם, והעניין בהגותו התחדש מאוד ב[[המאה ה-19|מאות ה-19]] ו[[המאה ה-20|ה-20]].

==ראו גם==
* [[שבעת החטאים]]

==לקריאה נוספת==
*אביטל וולמן, '''אהבת אלוהים: אהבה נוצרית, תאולוגיה ופילוסופיה במשנתו של תומאס אקווינס''', [[רסלינג]], 2005.
*תומאס אקווינס, "על השלטון ביהודים (De Regimine Judaeorum)". [https://web.archive.org/web/20160317010238/http://weblaw.haifa.ac.il/he/Journals/lawGov/Volume16/08.pdf תרגום מבואר מלטינית: יונתן יובל]. '''משפט וממשל''' טז, 2015., 340-335.
*יונתן יובל, [https://web.archive.org/web/20160317010126/http://weblaw.haifa.ac.il/he/Journals/lawGov/Volume16/07.pdf "משפט, פרגמטיזם והפוליטי: מבוא ל'על השלטון ביהודים' לתומס אקווינס". '''משפט וממשל''' טז, 2015, 344-317] .
*"תומאס אקווינס - 'מכתב בדבר היחס ליהודים'", מלטינית: שחר פירסטנברג, '''[[דחק - כתב עת לספרות טובה]]''', כרך ה, 2015, עמ' 476–482.
*[[שלמה אבינרי]], רשות הרבים: שיחות על מחשבה מדינית, [[ספרית פועלים]], 1966 - פרק ח'.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית}}
{{רשתות חברתיות}}
* [http://www.lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15 תומאס אקווינס] ב[[האנציקלופדיה לפילוסופיה מערבית|אנציקלופדיה לפילוסופיה מערבית]]
* איתן גוטמן, [https://archive.today/20130108054152/www.e-mago.co.il/Editor/article.php?index=100 אוגוסטינוס מול תומאס אקווינס]
;ספרו בעברית
* {{HebrewBooks||'''השאלה הששית והשביעית מספר הנפש''' להחכם טומאס די אקינו, כומר מכת הדרשנים|39482|לייפציג, [[תרי"ג]] ([[1853]])}}
* {{Find a Grave}}
* {{בריטניקה}}
* {{כתיב||כתב יד, פירוש על ספר הנפש של אריסטו, ירושלים, מאה 15|990000440270205171-1}}
* {{סופר פרויקט גוטנברג}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007269088205171|תומס (1225?-1274), די אקוינו}}

{{פילוסופיה|אישים בולטים}}

{{התאולוגיה הנוצרית}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:אקווינס, תומאס}}
[[קטגוריה:קדושים נוצרים שעל שמם כוכב לכת מינורי]]
[[קטגוריה:תאולוגים נוצרים]]
[[קטגוריה:פילוסופים נוצרים]]
[[קטגוריה:הוגים אריסטוטלים]]
[[קטגוריה:פילוסופים של ימי הביניים]]
[[קטגוריה:קדושים נוצרים]]
[[קטגוריה:דת, מסדרים ותנועות דתיות בימי הביניים]]
[[קטגוריה:כלכלה, חברה ותרבות בימי הביניים]]
[[קטגוריה:מורי הכנסייה]]
[[קטגוריה:ליברליזם: הוגים]]
[[קטגוריה:דומיניקנים]]
[[קטגוריה:נזירים רומים-קתולים איטלקים]]
[[קטגוריה:ילידי 1225]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1274]]