הצגת המקור של הדף "שברינקה"

[[קובץ:Šavrinke_v_Marezigah.jpg|שמאל|ממוזער|280x280 פיקסלים| "שברינקה" בלבוש איסטרי מסורתי]]
'''שַבְרִינְקֶה''' ([[סלובנית]]: ''Šavrinke'', צורת יחיד: ''Šavrinka''; ב[[איטלקית]]: ''savrine/saurine'') היו נערות ונשים מצפון [[איסטריה]] הסלובנית ו[[איסטריה הקרואטית]], שמכרו יבולים וסחורות קלות אחרות בשווקים העירוניים, ובייחוד ב[[טריאסטה]], כהשלמת הכנסה לבתיהן. המוצר המרכזי שהן מכרו היו [[ביצה (מזון)|ביצים]]. על מנת להשיגן, השברינקה לעיתים קרובות היו מביאות חזרה מן העיר מוצרים כמו מחטים, בדים, סיכות ומספריים.

כמו צורות רבות של עבודת נשים מחוץ לבית, רוב הנשים שנודעו כשברינקה עבדו במקצוע כנשים מתבגרות. רובן ליוו את אימן לאחר שהשלימו שש כיתות ב[[בית ספר יסודי]] והמשיכו לעבוד במקצוע רק עד יום חתונתן. במצבים כלכליים קשים במיוחד היו הנשים ממשיכות לעבוד גם לאחר החתונה, מה שהתאפשר בעיקר אם היישוב העירוני שבו מכרו את מרכולתן היה קרוב יחסית (כשלוש שעות הליכה). במקרים אחרים יכול היה מסען של השברינקה לארוך גם מספר ימים ובמהלכו נהגו גם ללקט פירות ואגוזים בדרך.<ref>{{Cite book|title=La Provincia dell' Istria. Studi economici.|last=Del Bello|first=Nicoló|publisher=Capodistria|year=1890|location=Koper|pages=132}}</ref>

השברינקה בדרך כלל הגיעו מבתי אב עניים. גברי הבית, בהתאם, חיפשו גם הם עבודה על ידי הליכה ברחבי הכפר עם [[מעדר]] על כתפם.<ref>{{Cite book|title=Abitanti so v Istri|last=Ivančič|first=Miloš|publisher=Lipa|year=2014|isbn=97896193762-0-1|location=|page=}}</ref> כפי שהיה המעדר על הכתף סימן לכך שהגבר הוא זמין לעבוד וגם עני, היה לנשים סימן מקביל: העפר, הבוץ וצואת בעלי החיים שהצטברה על רגליהן מן הדרך. בדיאלקט הסלובני המדובר באזור זה, שנקרא [[ברז'נייה]] או [[קרשקי רוב]], לסוג זה של עפר דרכים היו קוראים שַבְרֶה, ומכאן קיבלו נשים אלו את שמן.<ref>{{Cite web|last=Andrejabutolo|date=2018-07-11|title=Šavrinske vasi|url=https://skokcezplot.wordpress.com/2018/07/11/savrinske-vasi/|accessdate=2021-03-07|website=skokcezplot}}</ref> רוב המילונים, עם זאת, יתרגמו את המילה הסלובנית ''šavra'' כאישה "מוזרה" או "שלומיאלית".<ref>{{Cite book|title=Slovar slovenskega knjižnega jezika|publisher=Inštitut za slovenski jezik Frana Ramovša ZRC SAZU|year=2014|edition=Druga, dopolnjena in deloma prenovljena|chapter=šavra}}</ref> לא ברור האם גבעות שברין שבסלובניה נקראות על שם הנשים או להפך.

צורת תעסוקה זו התקיימה בעיקר החל מסוף המאה התשע עשרה ונעלמה כמעט לגמרי עד סוף מלחמת העולם השנייה. על אף היותו של סחר זה מוסד כלכלי חשוב בכפר האיסטרי בעתות שלום, עבודתן של השברינקה נקטעה בשל תקנות ממשלה לפיקוח על סחר הביצים באיסטריה של ימי [[מלחמת העולם הראשונה]] וב[[איטליה הפאשיסטית]], שלה השתייכה איסטריה לאחר המלחמה. בתקופת הפאשיזם, סחר בביצים דרש רישיונות יקרים, מה שהפך את רוב הנשים הסוחרות למבריחות בפועל, כאלו שסיכנו את עצמן ולעיתים את (תזונת) ילדיהן.<ref>{{Cite journal|title=L’attraversamento del confine nei ricordi delle donne istriane|last=Rožac Darovec|first=Vida|date=2007|journal=Qualestoria|issue=1|volume=XXXV|pages=37-58}}</ref> תחת השלטון האיטלקי, הענישה על סחר לא חוקי הייתה לרוב עבודתן של כוחות המשטרה המקומיים, שנהגו להחרים את הביצים ולעיתים לעצור את המבריחה ללילה אחד. הסתגלותן של הנשים לאי-החוקיות של עבודתן הובילה להתווספותם של מוצרים נחשקים אחרים לרפרטואר של השברינקה, במיוחד [[גראפה]] ו[[סיגריה|סיגריות]]. זה היה המצב גם במקרים שבהם הסחר שלהן כבר לא נתפס כפלילי אחרי מלחמת העולם השנייה, כפועל יוצא של [[אמנת רומא]] של שנת 1955. נוסח האמנה אפשר עבודה חוצת-גבול בהיקף מסוים.

בסלובניה העכשווית, השברינקה הפכו לחלק מן הפולקלור המקומי של איסטריה. הזיכרון הציבורי תופס אותן כנשים שהוסיפו הכנסה ראויה לקנאה לכפריהן באמצעות עבודה קשה, מה שהפך אותן בשלב מסוים גם לבנות זוג נחשקות למטרות נישואין.<ref>{{Cite book|title=Potepanja po poteh Šavrinke Marije|last=Ledinek|first=Špela|last2=Rogelja|first2=Nataša|publisher=Slovensko etnološko društvo|year=2000|isbn=9789619031988|location=Ljubljana}}</ref> כסמל של איסטריה, חייהן של השברינקה הונצחו ברומאנים כגון הרומן '''שברינקה''' מאת [[מריאן טומשיץ']] (1986) וכן בשירים כגון במחזור "שירים שבריניים" (''Šavrinske pesmi'') של [[אלויז קוציאנצ'יץ']] (1962). דרומית לכפר [[חראסטבוליה]] שב[[סלובניה הליטורלית]] הציב הפסל המפורסם [[יוז'ה פוהלן]] בשנת 1990 פסל של שברינקה הנושאת סלסלת לחם על ראשה. אגודות תרבות מקומיות, ובראשן "Šavrini inu anka Šavrinke", מקיימות סצנות [[תיאטרון]] המשחזרות את חייהן ובפרט את מסען כדרך לשמר את מורשתן. גילוין מחדש של השברינקה בסוף שנות השמונים נתפס על ידי אנתרופולוגים וחוקרי תרבות כחלק מתהליך של פיתוח זהות מקומית איסטרית חוצת גבולות, אך כזו שמדגישה את קיומו, אם לא את עליונותו, של המרכיב הלאומי הסלובני באזור.

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{ערך יתום}}
[[קטגוריה:סלובניה]]
[[קטגוריה:מקצועות]]
[[קטגוריה:נשים]]