הצגת המקור של הדף "קורבן"

{{מפנה|זבח|דמות|זבח וצלמונע}}
{{פירוש נוסף|נוכחי= קרבנות באופן כללי|אחר= קרבנות ביהדות|ראו=[[קורבן (יהדות)]]}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=קרבנות באופן כללי|אחר=קורבניות בפסיכולוגיה|ראו=[[קורבניות]]}}
'''קורבן''' (עם ניקוד: '''קָרְבָּן''', מקובל גם הכתיב החסר '''קרבן''') הוא סוג של [[פולחן]], בו נותנים המשתתפים בפולחן, דבר מאכל, משקה, בושם, ייצור חי או [[נכס]] כלשהו לטובת האל או ה[[אל]]ים להם נועד הפולחן.

ישנם מספר סוגים של קורבנות, המותאמים לדרגת החשיבות של הטקס: [[קורבן אדם|קורבנות אדם]], [[בעלי חיים]], [[מזון|דברי מאכל]] ופרחים. עיקרו של פולחן הקורבנות הוא כילוי הקורבן, לרוב על ידי [[בעירה|שרפה]], לעיתים יותר נדירות על ידי הטבעה, קבורה, השלכה מ[[צוק]] וכיוצא בזה.

פולחני הקרבה הם מהעתיקים שבפולחנים הקיימים והם עדיין נפוצים מאוד בדתות [[פגאניזם|פגאניות]], וזכר להם ניתן למצוא גם בדתות [[מונותאיזם|מונותאיסטיות]], אם במפורש, ואם בצורה [[סמל]]ית.

==בתרבויות הקדומות==
[[קובץ:Cuauhxicalli, National Anthropology Museum, Mexico City.webm|שמאל|ממוזער|250px|[[קאוושיקאלי]] {{אנג|Cuauhxicalli}} אבן מזבח אצטקית ללב של קורבן אדם {{אנ|Human sacrifice in Aztec culture}}]]
על פי האמונה בתרבויות הקדומות, בני האדם היו תלויים באלים ששלטו על כוחות הטבע ועל גורלם של בני האדם. מכיוון שהאלים ברובם עברו תהליך של [[פרסוניפיקציה]] ונתפסו ברוב התרבויות כבעלי חיים עילאיים או כבני אדם עילאיים או כסוג של שילוב בין בני אדם ובעלי חיים, בני האדם דימו שיש להם [[פסיכולוגיה]] ומאווים דומים לבני האדם, וניתן לרצות את פניהם ולשכך את כעסם באמצעות הבאת מתנות והקרבת קורבנות.

כך למשל בתרבות ה[[אוגרית]]ית ב[[עלילות בעל וענת]] האלים מתוארים כמי שעושים משתאות ואוכלים [[בשר]] ושותים [[יין]], ולכן [[אגדת אקהת]] פותחת בכך שדנאל הצדיק העקר שרוצה להפקד בבן, מאכיל ומשקה את האלים במקדש. [[תרבות]] זאת של הקרבת קורבנות, הבאת מנחות וניסוך יין הייתה כנראה משותפת לכל העולם העתיק והייתה קיימת ב[[אמריקה הדרומית]] עד למאה ה-16.

בתרבויות הקדומות, קורבנות אדם היו נפוצים מאוד. כפי שעולה מעדויות שונות, טקסים בהם הקריבו קורבנות אדם היו נהוגים בכל התרבויות האליליות הקדומות ואף ב[[גיא בן הינום]] שב[[ירושלים]]. בעולם הישן הלכו טקסים אלה ונהיו נדירים עם הזמן, ועדויות אחרונות לקורבן אדם ניתן למצוא בכתביו של [[דיודורוס איש סיציליה]] המעיד כי כאשר הטיל מושל [[סירקוזה]] מצור על [[קרתגו]] ([[309 לפנה"ס]]) הקריבו תושבי העיר מאתיים ילדים לאלים. טקסים כאלה המשיכו בתרבויות שהתקיימו בעולם החדש. אחת העדויות הדרמטיות להתרחשות כזו, הם הממצאים שהתגלו בטוקומה שב[[פרו]], שם במאה ה-16 עם הפלישה הספרדית של ה[[קונקיסטאדור]]ים שנתפסה כמאיימת ביותר על בני ה[[אינקה]], התגלו בעיר הפירמידות גויות של 119 בני אדם, שעברו הליך של פולחן ריטואלי שבמהלכו לאחר שסוממו, נשחטו, ראשם נערף, וליבם נעקר מקרבם והוקרב.

== בדתות ==
=== ביהדות ===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[קורבן (יהדות)]], [[קורבן מנחה]]}}
על פי המקרא בני האדם הקריבו קורבנות החל משחר האנושות. לפי התלמוד, [[אדם (דמות מקראית)|אדם]] הקריב שור בעל קרן אחת ביום השלישי לבריאתו (היום השמיני ל[[בריאת העולם (יהדות)|בריאת העולם]]).{{הערה|{{בבלי|עבודה זרה|ח|א}}}} [[קין]] היה הראשון להקריב מנחה ובעקבותיו [[הבל]] הקריב [[צאן]], מה שהוביל לריב ביניהם ולרצח הבל. [[נח]] הקריב עולה כהודאה על הצלתו ממי [[המבול]]: {{ציטוט|תוכן="וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ"|מקור={{תנ"ך|בראשית|ח|כ}}}}<nowiki> </nowiki>[[יצחק]] כמעט שהוקרב באירוע [[עקדת יצחק]] (במקומו הוקרב [[כבש הבית|איל]]).

ב[[יהדות]] קורבן הוא [[מתנה]] ל[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]]. הקורבן הוקרב על גבי ה"[[במות|במה]]" או על גבי ה[[מזבח העולה|מזבח]] ב[[בית המקדש]]. הקורבן נקרא כך כיוון שבאמצעותו מתקרב האדם לאל{{מקור}}. הקרבת קורבנות הייתה חלק מרכזי בפולחן הדתי. ה[[מזבח]]ות וה[[מקדש]]ים היוו מרכזים רוחניים לעם במשך תקופה ארוכה. רוב פירוט דיני הקורבנות לסוגיהם נמצא ב[[תורה]] בספר [[ויקרא]] ובאופן פחות בספר [[במדבר]]. ב[[נביאים]] מופיעים דיני כהונה וקורבנות גם בספר [[יחזקאל]]{{הערה|1={{תנ"ך|יחזקאל|מ}} - {{תנ"ך|יחזקאל|מח}}}}. ב[[משנה]] ולאחריה ב[[תלמוד הבבלי]] דיני הקורבנות מופיעים בעיקר ב[[סדר קודשים]].

הקורבנות מגוונים מאוד - מהחי ומהצומח, כאשר כל סממן בקורבן טעון במשמעות סמלית. כך לדוגמה במנחת הקנאות של ה[[סוטה (הלכה)|סוטה]] אין שמן או לבונה, וכן גם במנחת החוטא, כדי שהקורבן יהיה בזוי ופחות. [[כהן גדול]] שחטא מביא [[בקר הבית|פר]] לקורבנו בעוד שאדם פשוט מביא רק [[כבש]]ה או [[עז הבית|שעירה]].

בעקבות דברי הגמרא ב[[מסכת ברכות]],{{הערה| תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו עמוד ב'}} שתפילות תוקנו "כנגד תמידין" קיימת התייחסות לתפילות הקבועות לאורך שגרת היום, כמהוות תחליף לאקט ההקרבה.

<gallery>
קובץ:Wechselburg Lettner detail 04.jpg|[[הבל]] מקריב קורבן מן הצאן
קובץ:Wechselburg Lettner detail 05.jpg|[[קין]] עצוב לאחר שמנחתו לא התקבלה
קובץ:Franz Anton Maulbertsch - The Sacrifice of Isaac - WGA14681.jpg|המלאך מונע מאברהם לשחוט את יצחק
</gallery>

=== באסלאם ובדת הדרוזית ===
{{הפניה לערך מורחב|חג הקורבן}}

באסלאם פולחני הקרבת קורבנות נותרו באופן סמלי בלבד. כך למשל, בחג הקורבן או עיד-אל-אדחא. המוסלמים והדרוזים נוהגים לשחוט בעל חיים (עז, כבש, פרה) כדי לשחזר את נכונותו של אברהם להקריב את בנו [[ישמעאל]]. בנוסף בקרב קהילות דוברות [[ערבית]] במזרח התיכון נהוג טקס [[עקיקה]] (בערבית: عقيقة), שמסמל במסורת הערבית את כניסתו של הרך הנולד אל חוג המשפחה. לפיכך, נהוג לשחוט בעל חיים למען הילד, ולהכין מבשר בעל החיים סעודה לכל המשפחה.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=קרבן|שם ויקימילון=קָרְבָּן}}
* [http://www.ranaz.co.il/articles/article3002_19881208.asp נח זבולוני, קורבנות על הר הבית, דבר.]
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007551065705171|קרבנות (דתות שונות)}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{אלים כנענים}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:רוחניות ואמונה]]
[[קטגוריה:בעלי חיים בדת]]