הצגת המקור של הדף "פריאפוס"

{{אל
| שם = פריאפוס
| שם בשפת המקור = Πρῐ́ᾱπος
| תמונה = [[קובץ:Pompeya erótica6.jpg|250px|פרסקו של פריאפוס ב[[פומפיי]]]]
| כיתוב = פרסקו של פריאפוס ב[[פומפיי]]
| תפקיד = אל הפריון, הירקות, הטבע, חיות המשק, פירות, דבורים, מין, איברי המין, גבריות וגנים
| תרבות = [[מיתולוגיה יוונית|המיתולוגיה היוונית]] ו[[מיתולוגיה רומית|הרומית]]
| אם = [[אפרודיטה]], [[כיאונה (אם פריאפוס)|כיאונה]]
| אב = [[דיוניסוס]], [[הרמס]], [[זאוס]], [[פאן]]
}}
'''פריאפוס''' (ב[[יוונית עתיקה]]: '''Πρῐ́ᾱπος''') הוא ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] אל משני של הפריון והחקלאות, מגן [[חיות משק|חיות המשק]], עצי הפירות, הגנים ו[[איבר מין|איבר המין]] הגברי. פריאפוס מאופיין ב[[זקפה]] קבועה וגדולה יתר על המידה המהווה מקור למונח הרפואי [[פריאפיזם]]. הוא היה דמות פופולרית ב[[אמנות ארוטית]] ב[[פומפיי]] וב[[הרקולנאום]] וב[[ספרות לטינית]], והוא הנושא של אוסף החרוזים הגסים וההומוריסטיים לעיתים קרובות המכונה [[פריאפיאה]].

==יחסים עם אלים אחרים==
כתלות במקור תואר פריאפוס כבן של [[אפרודיטה]] מ[[דיוניסוס]], או כבן של דיוניסוס ו[[כיאונה (אם פריאפוס)|כיאונה]],{{הערה|[[סכוליה]] על [[תאוקריטוס]], 1.21|כיוון=ימין}} כאבא או הבן של [[הרמס]], או כבן של [[זאוס]] או [[פאן]]. על פי האגדה קיללה אותו [[הרה]] בהיותו ברחמה של אפרודיטה ב[[הפרעה בזקפה|אין-אונות]] מעיקה (הוא לא יוכל להגיע לזקפה כשיגיע הזמן לקיום [[יחסי מין]]), בכיעור ובנפש מגונה, כנקמה על החוצפה של הגיבור [[פאריס (מיתולוגיה)|פאריס]] שקבע שאפרודיטה יפה יותר מהרה. כשאפרודיטה ילדה אותו בסמוך לעיר [[למפסאקוס]] (Λάμψακος) שב[[אסיה הקטנה]], הוא נולד מעוות בגלל הקללה של הרה, ולכן אפרודיטה נטשה אותו על מדרון גבעה. רועים גילו אותו וגידלו אותו.

פריאפוס הצטרף לפאן ול[[סאטיר]]ים כרוח של פריון וצמיחה, אף שהיה מתוסכל תמידית מאין האונות שלו. באנקדוטה גסה שכתב [[אובידיוס]] הוא ניסה לאנוס את האלה [[הסטיה]], אך הניסיון סוכל על ידי [[חמור הבית|חמור]], שהנעירה שלו גרמה לו לאבד את זקפתו ברגע הקריטי והעירה את הסטיה. האפיזודה גרמה לו לשנאה מתמשכת של חמורים ורצון לראות אותם מומתים לכבודו. הסמל של אופיו התאוותני היה [[זקפה]] אינסופית ואיבר המין הגדול שלו. מיתוס אחר קבע שהוא רדף אחרי ה[[נימפה]] [[לוטיס]] {{אנ|Lotis (mythology)}}, עד שהאלים ריחמו עליה והפכו אותה ל[[עץ הלוטוס]].

==פולחן ותכונות==
[[קובץ:Pompeya erótica5.jpg|ממוזער|250px|פריאפוס מצויר עם התכונות של [[מרקוריוס]] בפרסקו שנתגלה בפומפיי]]
[[קובץ:Bust Priapus Bronze Roman 100BCE Museo Archeologico Nazionale Naples found in the Villa di Papiri 1.jpg|ממוזער|250px|פרוטומה של פריאפוס מארד סביב 100 לפנה"ס. נתגלה בווילה די פאפירי בהרקולנאום]]
האזכור הנרחב הראשון של פריאפוס הוא בקומדיה הנושאת את שמו שנכתבה במאה הרביעית לפני הספירה על ידי המשורר [[קסנרכוס]] (Ξέναρχος). פולחן פריפאוס התחיל במקור על ידי מתיישבים יוונים בעיר [[למפסאקוס]] שב[[אסיה הקטנה]] (שלפי האגדה נולד פריאפוס בסמוך אליה), התפשט אל [[יוון העתיקה|יוון]], ובסופו של דבר לאיטליה במהלך המאה השלישית לפני הספירה. ב[[רומא העתיקה]] הוא קיבל את השם Mutunus Tutunus (שתי המלים הן נגזרות למילים מהעגה הרומאית לפין). [[לוקיאנוס מסאמוסאטה]] מספר שב[[ביתיניה]] מתואר פריאפוס כאל לוחם, מורה כפרי ל[[ארס (מיתולוגיה)|ארס]] העולל, "שלימד אותו תחילה לרקוד, ורק אחר כך להילחם". [[ארונוביוס]] {{אנג|Arnobius}} היה מודע לחשיבות שהוענקה לפריאפוס באזור זה סמוך ל[[דרדנלים|הלספונט]].{{הערה|כשהוא מגחך על ההיבטים המילוליים של אלים פגאניים שקיבלו צורה אנושית, הוא מזכיר "את פריאפוס ההלספונטיאני הנושא בין האלות, הבתולות והנשים הנשואות, אותם חלקים שהיו מוכנים כל הזמן למפגש". (ארנוביוס, "שבעה ספרים כנגד עובדי האלילים" ([http://www.intratext.com/IXT/ENG1008/_P3.HTM on-line text]).|כיוון=ימין}} גם [[פאוסניאס (גאוגרף)|פאוסניאס]] מציין:
{{ציטוט
|תוכן=לאל הזה סוגדים במקומות בהם רועים כבשים ועיזים או שיש נחילי דבורים, אך תושבי למפסאקוס מעריצים אותו יותר מכל אל אחר, והם קוראים לו בנם של דיוניסוס ואפרודיטה.
|מקור=פאוסניאס, "תיאורה של יוון"{{הערה|[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Paus.+9.31.2 9.31.2 Paus. 9.31.2]}}
}}

משמעות הסגידה כלפיו בעת העתיקה המאוחרת יותר, לא הייתה יותר מפולחן של [[פורנוגרפיה]] מתוחכמת.

מחוץ לאזור ה"בית" שלו באסיה הקטנה, נחשב פריאפוס בין תושבי הערים כסוג של בדיחה. עם זאת, הוא מילא תפקיד חשוב יותר באזור הכפרי, שם נתפס כאל מגן. הוא נחשב לאל הפטרון של המלחים והדייגים ואחרים הזקוקים למזל טוב, שהאמינו שנוכחותו תמנע את [[עין הרע]].

נראה כי לפריאפוס לא היה פולחן מסודר וסגדו לו בעיקר בגנים או בבתים, אם כי יש עדויות על מקדשים המוקדשים לאל. בעל החיים שנהגו להקריב לו היה ה[[חמור הבית|חמור]], אך גם קורבן של מנחות חקלאיות (כמו פירות, פרחים, ירקות ודגים) היה נפוץ מאוד.

זמן רב אחרי נפילת רומא ועליית ה[[נצרות]], המשיכו לקרוא לעזרת פריאפוס כסמל לבריאות ופוריות. ב[[הכרוניקה של לנרקוסט|כרוניקה של לנרקוסט]] {{אנג|Lanercost Chronicle}} מהמאה ה-13, המתארת את ההיסטוריה של צפון אנגליה וסקוטלנד, מסופר על "אח עמאי [[נזירים ציסטרציאנים|ציסטרציאני]]" שהציב פסל של פריאפוס (''simulacrum Priapi statuere'') במטרה לעצור מגפה של מחלת בקר.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=Uf2_kHAs22sC&printsec=frontcover&hl=iw#v=onepage&q=simulacrum&f=false Yves Bonnefoy, ''Roman and European Mythologies''], pp. 139–142. University of Chicago Press, 1992. {{ISBN|0-226-06455-7}}}}

==תיאורים==
[[קובץ:Musée Picardie Archéo 03.jpg|ממוזער|250px|פסלון ברונזה של פריאפוס מהמאה הראשונה לספירה שנתגלה ב[[פיקרדי]] בצפון צרפת, הבנוי משני חלקים, שהחלק העליון מסתיר פאלוס ענק]]
התכונה האייקונית של פריאפוס הייתה ה[[פריאפיזם]] שלו ([[פין (בעלי חיים)|פין]] בזקפה מתמדת). עם התפתחות הפולחן שלו מוזגו לתוכו כנראה כמה אלים [[פאלוס|פאליים]] שהיו קיימים קודם להתפתחות הפולחן שלו. הוא היה מיוצג במגוון דרכים, לרוב כדמות מעוצבת דמוי [[גנום (פנטזיה)|גנום]] עם פאלוס זקוף עצום. פסלי פריאפוס היו נפוצים ביוון וברומא העתיקה, והוצבו בגנים. [[אתונה|אתונאים]] מיזגו את פריאפוס עם [[הרמס]], אל הגבולות, ותיארו אל בן כלאיים עם קסדה מכונפת, סנדלים וזקפה ענקית.

מאפיין נוסף של פריאפוס היה ה[[מגל]] אותו הוא נושא לעיתים קרובות בידו הימנית. כלי זה גם שימש לאיים על גנבים, ללא ספק ב[[סירוס]].{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=PqVXXO6NgCQC&printsec=frontcover&hl=iw#v=onepage&q=Priapus&f=false Lloyd deMause (ed.) (1976), ''The History of Childhood''], p. 46.}}{{הערה|[https://kclpure.kcl.ac.uk/portal/files/57785240/source_for_priapus_cowley_note.pdf Victoria Moul, "The Source for Priapus in Cowley’s Ode “To The Royal Society” (1667)"], p. 3.}}

מספר [[מכתם|מכתמים]], שנכתבו כנראה לעטר מקדשים של פריאפוס, נאספו בקובץ [[פריאפיאה]]. במכתמים אלו פריאפוס מאיים לעיתים קרובות בתקיפה מינית כנגד גנבים פוטנציאלים.{{הערה|Craig A. Williams, ''Roman Homosexuality: Ideologies of Masculinity in Classical Antiquity'', [https://books.google.com/books?id=STP5BgAAQBAJ&pg=PT46 p. 21]. Oxford University Press US, 1999. {{ISBN|0-19-512505-3}}}}

כמה ציורים רומאיים של פריאפוס שרדו. אחד מהתמונות המפורסמות ביותר של פריאפוס הוא מ[[בית וטי]] {{אנג|House of the Vettii}} ב[[פומפיי]]. [[פרסקו]] מתאר אל השוקל את הפאלוס שלו כנגד שק גדול מלא מטבעות. ב[[הרקולנאום]] הסמוכה נחשף דוכן מזון שמאחוריו היה ציור של פריאפוס, כנראה כסמל למזל טוב עבור הלקוחות.

==בספרות==
בנוסף לאוסף המכונה [[פריאפיאה]] שהוזכר לעיל, פריאפוס הוא דמות המופיעה לעיתים קרובות בחרוזים ארוטיים או מיתולוגיים בלטינית.

ב[[פסטיבלים]] של [[אובידיוס]] מתואר כיצד ה[[נימפה]] [[לוטיס]] נרדמה במשתה בהיותה שיכורה, ופריאפוס ניצל הזדמנות זו לנסות לאנוס אותה. הוא התקרב בגנבה, ורגע לפני שהספיק לחבק אותה, התריע חמורו של [[סילנוס]] {{אנג|Silenus}} ב"נעירות מחרישות אוזניים". לוטיס התעוררה ודחפה את פריאפוס, אך הבריחה האמיתית היחידה שלה הייתה להפוך ל[[עץ הלוטוס]]. כדי להעניש את החמור על שקלקל את ההזדמנות שלו, הכה אותו פריאפוס למוות בפאלוס הענק שלו. בגרסאות מאוחרות יותר של הסיפור, לוטיס הוחלפה באלה הבתולה [[הסטיה]]. האנקדוטה של אובדיוס נועדה להסביר מדוע נהגו להקריב חמורים לפריאפוס בעיר [[למפסאקוס]] על ההלספונט, שם סגדו לו כצאצא של [[הרמס]].

פריאפוס מוזכר כמה פעמים ברומן הרומאי [[סטיריקון (ספר)|סטיריקון]] של [[פטרוניוס]]. בהקדמה ובהערות לתרגום של הרומן יצר המתרגם ויליאם ארוסמית (William Arrowsmith) הקבלה בין הציד אחר גיבור הרומן וזה של [[פוסידון]] ב[[אודיסאה]] של [[הומרוס]].

פריאפוס מוזכר ב[[סיפורו של הסוחר]], אחד מ[[סיפורי קנטרברי]] של [[ג'פרי צ'וסר]]. במהלך התיאורים של הגן, שגיבור הסיפור ג'ניוארי יצר, הוא קורא לעזרה לפריאפוס בדמותו כאל הגנים. הוא נועד להזכיר לקורא, או לקהל השומעים שכוונותיו של ג'ניוארי מונעות מתאווה ולא מאהבה.

אזכורים מודרניים בספרות הם בפואמה פטרסון (Paterson) של [[ויליאם קרלוס ויליאמס]], [[קדמת עדן (רומן)|קדמת עדן]] של [[ג'ון סטיינבק]] ("היא ניהלה את ביתה כמו קתדרלה המוקדשת לפריאפוס עצוב אך בעל זקפה"), בפואמה "מר אפולינוקס" (Mr. Appolinax) של [[טי אס אליוט]], ובספריו של [[ולדימיר נבוקוב]] "הזמנה לגרדום" ו[[לוליטה (ספר)|לוליטה]].

==פטרון ספינות הסוחר==
תפקידו של פריאפוס כ[[קדוש מגן|אל פטרון]] למלחי ספינות הסוחר ב[[יוון העתיקה]] וב[[רומא העתיקה]] הוא של מגן ומסייע בניווט. עדויות מספינות טרופות מכילות פריטים [[אפוטרופאיזם|אפוטרופיים]] שימאים הביאו לסיפון כדוגמת פאלוס מ[[טרקוטה]] ודמות פריאפוס מעץ. עדויות אלו במקביל לשימוש בסמנים פריאפיים מעץ שהוקמו באזורים של מעבר מסוכן או באזורי נחיתה ספציפיים, מוכיחים שתפקידו של פריאפוס הוא נרחב בהרבה ממה שחשבו בעבר.{{הערה|[https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S1057241402910009 Neilson III, Harry R. 2002. "A terracotta phallus from Pisa Ship E: more evidence for the Priapus deity as protector of Greek and Roman navigators."] ''The International Journal of Nautical Archaeology'' 31.2: 248–253.}}

אף על פי שפריאפוס נקשר בדרך כלל לניסיונות כושלים של [[אונס]] נגד הנימפה לוטיס והאלה הסטיה בקומדיה "פסטיבלים" של אובידיוס, והיחס קל הדעת לאל בסביבה העירונית, ניתן לזהות את תכונות ההגנה המיוחסות לפריאפוס לחשיבות המיוחסת ל[[פאלוס]] בעת העתיקה (במיוחד הקשר שלו לפוריות והגנה על גינות). ביוון חשבו שלפאלוס יש לו מוח משלו, דמוי-בעלי-חיים, נפרד ממוחו של הגבר. הפאלוס נקשר גם ל"בעלות ותיחום טריטוריאלי" בתרבויות רבות, מה שתרם לתפקידו האחר של פריאוס כאלוהי הניווט.

==שימושים מודרניים==
*[[פריאפיזם]] – מונח רפואי שנגזר מהמאפיין הבולט בדמות של פריאפוס המתאר מצב מתמשך, בדרך כלל כואב, בו יש [[זקפה]] מספר שעות, ללא [[גירוי מיני]]
*[[פריאפולידה]] – [[מערכה (טקסונומיה)|מערכה]] של תולעים ימיות בלתי סגמנטליות המכונות לעיתים '''תולעי פין''' או פריאפולידים (Priapulids). ה[[שם מדעי|שם המדעי]] של המערכה מתייחס לאל הפריון היווני, בשל צורתן הכללית של התולעים שחלקן הקדמי מזכיר [[פין]]
*''[[Mutinus caninus]]'' – [[מין (טקסונומיה)|מין]] של [[פטריות|פטרייה]] הצומחת על עצים נרקבים שיש לה צורת פאלוס שהוא המקור לשמה המדעי. Mutinus הוא השם הרומי לפריאפוס.
*[[גמדי גינה]] – כמה חוקרים משערים שגמדי הגינה הפופולריים המודרניים הם צאצאים של פריאפוס.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=AKCLDwAAQBAJ&printsec=frontcover&dq=inauthor:%22Judith+Harris%22&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwic4vPYsJXpAhWDtXEKHRJDCMIQ6AEIaDAG#v=onepage&q=gnome&f=false Judith Harris, ''Pompeii Awakened: A Story of Rediscovery.''] I.B.Tauris, 2007, p. 117. {{ISBN|1-84511-241-5}}.}}{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=Dvwdka5aJmsC&printsec=frontcover&hl=iw#v=onepage&q=64&f=false Hugh Lloyd-Jones, ''Greek in a Cold Climate.''] Rowman & Littlefield, 1991, p. 64. {{ISBN|0-389-20967-8}}.}}
*[[כנסיית פריאפוס הקדוש]] – כנסייה מודרנית שייצר ד. פ. קסידי ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20]] המוקדשת לסגידה ל[[פאלוס]].{{הערה|[https://www.vice.com/en_us/article/pam9zy/inside-the-montreal-temple-that-worships-dicks Inside the Montreal Temple That Worships Dicks]}}

==לקריאה נוספת==
<div style="direction: ltr;">
* Brown, Emerson, Jr. "Hortus Inconclusus: The Significance of Priapus and Pyramus and Thisbe in the Merchant's Tale". ''Chaucer Review'' 4.1 (1970): 31–40.
* “Priapus and the Parlement of Foulys”. ''Studies in Philology'' 72 (1975): 258–74.
* Coronato, Rocco. “The Emergence of Priapism in the Two Gentlemen of Verona”. ''In Proteus: The Language of Metamorphosis'', ed. Carla Dente, George Ferzoco, Miriam Gill and Marina Spunta. Aldershot: Ashgate, 2005, chapter 8, 93–101.
* Delord, Frédéric. "[http://www.shakmyth.org/myth/257/priapus Priapus]". 2009. In A Dictionary of Shakespeare's Classical Mythology (2009–), ed. Yves Peyré.
* Franz, David O. "Leud Priapians and Renaissance Pornography". ''SEL: Studies in English Literature 1500–1900'' 12, n°1 (winter 1972): 157–72.
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{בריטניקה}}
*[https://www.learnreligions.com/priapus-god-of-lust-and-fertility-2561994 Priapus, God of Lust and Fertility]
*[https://www.theoi.com/Georgikos/Priapos.html PRIAPOS]
* {{מאקו||שאלת השאלות: למה לכל הפסלים היוונים יש איבר כל כך קטן?|a1ddc97d6d4b451006|hix-history|15 במאי 2016}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{המיתולוגיה הרומית}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:אלים רומיים]]
[[קטגוריה:אלים יווניים]]
[[קטגוריה:אלי פריון]]
[[קטגוריה:מיניות ברומא העתיקה]]