הצגת המקור של הדף "פרוסן (אוניית מערכה, 1903)"

{{אונייה
| שם = {{מימין לשמאל|"פרוסן"}}
| שם בשפת המקור = SMS ''Preussen''
| תמונה =
| כיתוב =
| סוג = [[אוניית מערכה]] [[פרה-דרדנוט]]
| צי = {{דגל|הצי הקיסרי הגרמני||+}}{{ש}}{{דגל|רייכסמרינה||+}}
| סדרה = [[אוניות המערכה מסדרת בראונשווייג|בראונשווייג]]
| דגל הצי = {{דגל|הצי הקיסרי הגרמני}} {{דגל|רייכסמרינה}}
| תחילת הבנייה = אפריל [[1902]]
| הושקה = [[30 באוקטובר]] [[1903]]
| הוכנסה לשירות = [[12 ביולי]] [[1905]]
| הוצאה משירות = [[5 באפריל]] [[1929]]
| גורלה = נגרטה
| הדחק = סטנדרטי: 13,208 [[קילוגרם|טון]], מקסימלי: 14,394 טון
| אורך = 127.7 מטר
| רוחב = 22.2 מטר
| שוקע = 8.1 מטר
| מהירות = 18 [[קשר (יחידת מידה)|קשרים]]
| צוות = 743 קצינים ומלחים
| טווח שיוט = 9,600 ק"מ במהירות 10 קשר
| הנעה = מנועי קיטור בהספק 16,000 כוחות סוס (12 מגה-וואט)
| צורת הנעה = מנועי קיטור
| שריון = חגורת שריון 110–250 מ"מ {{ש}} צריחי תותחים 250 מ"מ {{ש}} סיפון 40 מ"מ
| חימוש = ארבעה תותחי SK L/40{{כ}} 11 אינץ' (280 מ"מ) {{ש}} 14 תותחי SK L/40{{כ}} 6.7 אינץ' (170 מ"מ) {{ש}} 18 תותחי SK L/45{{כ}} 3.5 אינץ' (88 מ"מ) {{ש}} 6 צינורות טורפדו 17.7 אינץ' (450 מ"מ)
}}
'''"פרוסן"''' (ב[[גרמנית]]: SMS '''''Preussen''''') הייתה הרביעית מתוך חמש [[אוניית מערכה|אוניות מערכה]] [[פרה-דרדנוט]] של [[אוניות המערכה מסדרת בראונשווייג|סדרת בראונשווייג]]. היא הונחה באפריל [[1902]], [[טקס השקת אונייה|הושקה]] באוקטובר [[1903]], ונכנסה לשירות ביולי [[1905]]. היא נקראה על שם מדינת [[פרוסיה]]. האוניות האחיות שלה היו בראונשווייג, [[אלזס (אוניית מערכה, 1903)|אלזס]], [[הסן (אוניית מערכה, 1903)|הסן]] ו[[לותרינגן (אוניית מערכה, 1904)|לותרינגן]]. האונייה הייתה חמושה בסוללה של ארבעה תותחי 28 ס"מ (11 אינץ') והגיעה למהירות מרבית של 18 [[קשר (יחידת מידה)|קשרים]] (33 [[קמ"ש]]). כמו כל הפרה-דרדנוטים האחרות שנבנו בתחילת המאה, פרוסן התיישנה במהירות על ידי השקת [[אה"מ דרדנוט]] המהפכנית ב-[[1906]]; כתוצאה מכך, הקריירה שלה כאוניית מערכה בחזית נקטעה.

הקריירה של פרוסן בזמן השלום התרכזה בתרגילי שייטות וצי ושיוט אימונים. האונייה שימשה כ[[אוניית דגל|אוניית הדגל]] של [[שייטת אוניות המערכה השנייה (האימפריה הגרמנית)|שייטת אוניות המערכה השנייה]] של [[צי הים הפתוח]] במשך רוב הקריירה שלה. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] שירתה כספינת שמירה במפרץ הגרמני ולאחר מכן ב[[מצר דנמרק]]. היא השתתפה בגיחת צי בדצמבר [[1914]] לתמיכה ב[[הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי|פשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי]], שבמהלכה התנגש הצי הגרמני לזמן קצר עם יחידת הצי הגדול הבריטי. פרוסן הוקצתה באופן זמני לתפקידי שמירה על אוניות באזור הבלטי במאי [[1916]], ולכן החמיצה את [[קרב יוטלנד]]. בשל גילה, היא לא הצטרפה שוב לצי, ובמקום זאת המשיכה לשרת כספינת שמירה עד [[1917]], אז הפכה לאוניית אם לצוללות שבסיסה ב[[וילהלמסהאפן|ווילהלמסהאפן]].

אחרי המלחמה, פרוסן נשמרה על ידי ה[[רייכסמרינה]] שהוקם מחדש והוסבה לאוניית בסיס ל[[שולת מוקשים|שולות מוקשים]] מסוג F. היא נמחקה מרשימות הצי באפריל [[1929]] ונמכרה לגריטת ספינות ב-[[1931]]. חלק מהגוף שלה באורך {{יחידות|63|m|ft}} נשמר כמטרה; היא הופצצה והוטבעה ב-[[1945]] על ידי מפציצים של [[בעלות הברית]] בסוף [[מלחמת העולם השנייה]], ונגרטה ב-[[1954]].

== תכנון ==
עם העברת חוק הצי השני בהנחייתו של [[ויצה-אדמירל]] [[אלפרד פון טירפיץ]] בשנת [[1900]], הוקצה מימון לסוג חדש של אוניות מערכה, כדי לרשת את [[אוניות המערכה מסדרת ויטלסבאך]] שהוסמכו לפי חוק הצי משנת [[1898]]. בשלב זה, [[משפחת קרופ|קרופ]], ספק הארטילריה הימית לצי הקיסרי הגרמני פיתח תותח ירי מהיר, בקוטר 28 סנטימטרים (11 אינץ'); התותחים הגדולים ביותר ששילבו בעבר את הטכנולוגיה היו תותחי 24 סנטימטרים (9.4 אינץ') שהותקנו על אוניות סדרת ויטלסבאך. מחלקת העיצוב של {{קישור שפה|גרמנית|Reichsmarineamt|משרד הצי הקיסרי}} אימץ את התותחים הללו עבור אוניות המערכה החדשות, יחד עם עלייה מתותחי 15 סנטימטרים (5.9 אינץ') לתותחי 17 סנטימטרים (6.7 אינץ') עבור הסוללה המשנית, עקב האיום המוגבר מ[[טרפדת|סירות הטורפדו]] כאשר ה[[טורפדו]]ת הפכו ליעילים יותר.

למרות שסדרת בראונשווייג סימנה שיפור משמעותי לעומת אוניות מערכה גרמניות קודמות, העיצוב שלה נפל קורבן לקצב המהיר של ההתפתחות הטכנולוגית בתחילת [[המאה ה-20]]. אוניית המערכה הבריטית [[אה"מ דרדנוט]] - חמושה בעשרה תותחי 12 אינץ' (30.5 ס"מ) - נכנסה לשירות בדצמבר [[1906]], שנה בלבד לאחר שפרוסן נכנסה לשירות. העיצוב המהפכני של דרדנוט הפך כל [[אוניית ראשה]] של הצי הגרמני למיושנת, כולל פרוסן.

פרוסן הייתה באורך כולל של 127.7 מטר (419 רגל), רוחב של 22.2 מטר (72 רגל 10 אינץ') ו[[שוקע]] של 8.1 מטר (26 רגל 7 אינץ') בקדמת האונייה. [[הדחק]] האונייה היה 13,208 טונות (12,999 טונות ארוכות) כמתוכנן ו-14,394 טונות (14,167 טונות ארוכות) במעמס מלא. הצוות שלה כלל 35 קצינים ו-708 מלחים. האונייה הונעה על ידי שלושה מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 3 צילינדרים שהניעו שלושה מדחפים. קיטור סופק על ידי שמונה דוודים ימיים ושישה דוודים גליליים, כולם על בסיס [[פחם]]. תחנת הכוח של פרוסן דורגה ב-16,000 [[כוחות סוס]] (11,768 [[קילוואט]]), מה שיצר מהירות מרבית מתוכננת של 18 [[קשר (יחידת מידה)|קשרים]] (33 [[קמ"ש]]). היא יכלה להפליג לטווח של 5,200 [[מיל ימי|מיילים ימיים]] (9,600 [[ק"מ]]) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש).

החימוש של פרוסן כלל סוללה ראשית של ארבעה תותחי SK L/40 בקוטר 28 ס"מ (11 אינץ') בצריחי תותחים תאומים, אחד בקדמת ואחד מאחורי המבנה העילי המרכזי. החימוש המשני שלה היה מורכב מ-14 תותחי 17 ס"מ (6.7 אינץ') SK L/40 ו-18 תותחי ירי מהיר 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/35. החימוש שלה הוגבר עוד יותר בשישה צינורות טורפדו בקוטר 45 ס"מ (17.7 אינץ'), כולם שקועים בגוף האונייה. צינור אחד היה בחרטום, שניים היו בכל צד רוחב, והצינור האחרון היה בירכתיים. פרוסן הייתה מוגנת בשריון [[קרופ]]. חגורת השריון שלה הייתה בעובי של 110 עד 250 מילימטרים (4.3 עד 9.8 אינץ'), כשהשריון הכבד יותר במצודה המרכזית שהגן על מרחבי המחסנים והמכונות שלה, והציפוי הדק יותר בשני קצות הגוף. הסיפון שלה היה בעובי 40 מ"מ (1.6 אינץ'). לצריחי הסוללה הראשיים היו 250 מ"מ של ציפוי שריון.

== היסטוריית שירות ==
=== בנייה עד 1907 ===
פרוסן הונחה באפריל [[1902]] במספנת AG Vulcan ב[[שטטין]] בבנייה מספר 256. האונייה הרביעית של הסדרה שלה, היא הוזמנה תחת שם החוזה "K" כיחידה חדשה לצי. פרוסן [[טקס השקת אונייה|הושקה]] ב-[[30 באוקטובר]] [[1903]], עם נאום שנשא הקנצלר [[ברנהרד פון בילוב]] והטבלה שנערכה על ידי [[אוגוסטה ויקטוריה, קיסרית גרמניה ומלכת פרוסיה|הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה]]. האונייה הוכנסה לצי ב-[[12 ביולי]] [[1905]]. ניסויים ימיים נמשכו עד ספטמבר, אז הצטרפה רשמית ל[[שייטת אוניות המערכה השנייה (האימפריה הגרמנית)|שייטת אוניות המערכה השנייה]], שם החליפה את אוניית המערכה קייזר פרידריך השלישי כ[[אוניית דגל|אוניית הדגל]] של השייטת. ויצה-אדמירל מקס פון פישל היה אז מפקד השייטת.
[[קובץ:Panzerschiff_Preußen_(1906).jpg|ממוזער| תרשים של פרוסן במהלך אימוני ירי על ידי [[וילי שטוור]] ב-1906]]
הצי הגרמני היה עסוק באימונים נרחבים והפלגות לחו"ל בתחילת [[העשור הראשון של המאה ה-20|שנות ה-1900]]. האוניות עסקו בתרגילי יחידה, פלגה ושייטת במהלך אפריל [[1906]], ההפרעה היחידה הייתה בפברואר, כאשר פרוסן נשאה את הקייזר [[וילהלם השני, קיסר גרמניה|וילהלם השני]] ל[[קופנהגן]] יחד עם [[סיירת קלה|הסיירת הקלה]] אריאדנה וסירות הטורפדו S121 ו-G111. וילהלם השני השתתף בקבורתו של המלך הדני [[כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק|כריסטיאן התשיעי]], שמת בחודש הקודם. החל מ-[[13 במאי]] התקיימו תרגילי צי גדולים ב[[הים הצפוני|ים הצפוני]] ונמשכו עד [[8 ביוני]] עם שייט סביב ה[[סקיין]] אל [[הים הבלטי]]. במהלך שבוע קיל ב-[[21 ביוני]], פרוסן קיבלה מתנה מפרובינציות [[פרוסיה המערבית]] ו[[פרוסיה המזרחית]], בדמות [[דגל פרוסיה|דגל המלחמה הפרוסי]]. הצי, כולל פרוסן, החל את הפלגת הקיץ הרגיל שלו לנורווגיה באמצע יולי, ונכח ביום הולדתו של המלך הנורווגי [[הוקון השביעי, מלך נורווגיה|הוקון השביעי]] ב-[[3 באוגוסט]]. הספינות הגרמניות יצאו למחרת ל[[הלגולנד]], כדי להצטרף לתרגילים שנערכו שם.

הצי חזר ל[[קיל]] עד [[15 באוגוסט]], שם החלו ההכנות לתמרוני הסתיו. ב-[[22 באוגוסט|22]]–[[24 באוגוסט]] השתתף הצי בתרגילי נחיתה במפרץ אקנרפורדה מחוץ לקיל. התמרונים הופסקו מ-[[31 באוגוסט]] עד [[3 בספטמבר]] כאשר הצי אירח כלי שיט מ[[דנמרק]] ו[[שוודיה]], יחד עם שייטת רוסית מ-3 עד [[9 בספטמבר]] בקיל. התמרונים התחדשו ב-[[8 בספטמבר]] ונמשכו חמישה ימים נוספים. האונייה השתתפה בשייט החורף חסר האירועים לתוך ה[[קטגט]] ו[[סקאגרק]] בין [[8 בדצמבר|8]] ל-[[16 בדצמבר]]. הרבע הראשון של [[1907]] עקב אחר הדפוס הקודם, וב-[[16 בפברואר]], צי הקרב הפעיל הוגדר מחדש כ[[צי הים הפתוח]]. מסוף מאי עד תחילת יוני יצא הצי לשייט הקיץ שלו בים הצפוני, וחזר אל הים הבלטי דרך הקטגט. לאחר מכן, נערך השייט הרגיל לנורווגיה בין [[12 ביולי]] ל-[[10 באוגוסט]], ולאחר מכן ערך הצי את תמרוני הסתיו השנתיים, שנמשכו בין [[26 באוגוסט]] ל-[[6 בספטמבר]]. התרגילים כללו תרגילי נחיתה בצפון [[דוכסות שלזוויג|שלזוויג]] עם [[הקורפוס התשיעי (האימפריה הגרמנית)|הקורפוס התשיעי]]. ב-[[1 באוקטובר]] 1907, [[קונטר-אדמירל]] לודוויג פון שרדר עלה על סיפונה של פרוסן, וקיבל פיקוד על השייטת, מכיוון שפישל הפך למפקד ה{{קישור שפה|גרמנית|Marinestation der Nordsee|תחנה הימית של הים הצפוני}}. שייט האימונים בחורף יצא לקטגט בין [[22 בנובמבר|22]] ל-[[30 בנובמבר]].

=== 1908–1914 ===
[[קובץ:SMS_Preussen.png|ימין|ממוזער|פרוסן בלב ים, 1908]]
הצי ערך אימונים באזור הבלטי בפברואר [[1908]]. [[היינריך, נסיך פרוסיה (1862–1929)|הנסיך היינריך]], מפקד צי הים הפתוח, לחץ לשייט כזה בשנה הקודמת, בטענה שהוא יכין את הצי למבצעים מעבר לים וישבור את המונוטוניות של האימונים במימי גרמניה, למרות המתיחות עם [[בריטניה]] על מרוץ החימוש האנגלו-גרמני המתפתח שהיה בשיאו. הצי עזב את קיל ב-[[17 ביולי]], עבר דרך [[תעלת קיל|תעלת הקייזר וילהלם]] ל[[הים הצפוני|ים הצפוני]], והמשיך לאוקיינוס האטלנטי. במהלך השייט עצרה פרון ב[[לאס פאלמאס דה גראן קנריה|לאס פאלמאס]] ב[[האיים הקנריים|איים הקנריים]]. הצי חזר לגרמניה ב-[[13 באוגוסט]]. תמרוני הסתיו נמשכו מ-[[27 באוגוסט]] עד [[12 בספטמבר]]. מאוחר יותר באותה שנה סייר הצי בערי החוף בגרמניה כחלק ממאמץ להגביר את התמיכה הציבורית בהוצאות ימיות.

בתחילת [[1909]], פרוסן ואוניות המערכה [[פומרן (אוניית מערכה, 1905)|פומרן]] ו[[שלזוויג-הולשטיין (אוניית מערכה, 1906)|שלזוויג-הולשטיין]] נשלחו לפרוץ שבילים בקרח מול חופי [[הולשטיין]] לצורך תעבורת צי הסוחר. שייט נוסף לאוקיינוס האטלנטי נערך בין [[7 ביולי]] ל-[[1 באוגוסט]], במהלכו עצרה פרוסן ב[[פרול|אל פרול]], ספרד. במהלך הדרך חזרה לגרמניה, צי הים הפתוח התקבל על ידי [[הצי המלכותי הבריטי]] ב[[ספיטהד]]. בסוף השנה הפך אדמירל [[הנינג פון הולצנדורף]] למפקד צי הים הפתוח. כהונתו כמפקד הצי סומנה בניסויים אסטרטגיים, בשל האיום המוגבר של כלי הנשק התת-מימיים העדכניים ביותר כמו צוללות ומוקשים ימיים, ובשל העובדה שאוניות המערכה החדשות מ[[אוניות המערכה מסדרת נסאו|סדרת נסאו]] היו רחבות מכדי לעבור דרך תעלת הקייזר וילהלם. בהתאם לכך, הצי הועבר מקיל ל[[וילהלמסהאפן|ווילהלמסהאפן]] ב-[[1 באפריל]] [[1910]].
[[קובץ:First_and_second_battleship_squadrons_and_small_cruiser_of_the_-_NARA_-_533188-2_restored.jpg|ממוזער| שייטות [[שייטת אוניות המערכה הראשונה (האימפריה הגרמנית)|I]] (בחזית) ו-[[שייטת אוניות המערכה השנייה (האימפריה הגרמנית)|II]] (ברקע) בקיל]]
במאי 1910 ערך הצי תרגילי אימון ב[[קטגט]], בין [[נורווגיה]] ל[[דנמרק]]. אלה היו בהתאם לאסטרטגיה של הולצנדורף, שחזתה למשוך את הצי המלכותי למים הצרים בקטגט. הפלגת הקיץ השנתית יצאה לנורווגיה, ואחריה התקיים אימון צי, שבמהלכו נערכה סקירת צי נוספת ב[[גדנסק|דנציג]] ב-[[29 באוגוסט]]. לאחר סיום התמרונים מונה שרדר לראש {{קישור שפה|גרמנית|Marinestation der Ostsee|תחנה ימית של הים הבלטי}}, ובמקומו מונה על סיפון פרוסן [[ויצה-אדמירל]] [[פרידריך פון אינגנול]]. בסוף השנה יצא שייט אימונים לאזור הבלטי. במרץ [[1911]] ערך הצי תרגילים ב[[סקאגרק]] ובקטגט. סקירת צי נוספת נערכה במהלך התרגילים עבור משלחת אוסטרו-הונגרית שמבקרת, שכללה את [[פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה|הארכידוכס פרנץ פרדיננד]] ואדמירל רודולף מונטקוקולי.

באמצע שנת [[1912]], עקב [[המשבר המרוקאי השני|משבר אגאדיר]], שיט הקיץ יצא לאזור הבלטי רק כדי להימנע מחשיפת הצי במהלך תקופת המתיחות המוגברת עם [[בריטניה]] ו[[צרפת]]. ב-[[30 בינואר]] [[1913]], הולצנדורף הוחלף כמפקד הצי, בעיקר בשל מורת רוחו של וילהלם השני מחזונו האסטרטגי. [[ויצה-אדמירל]] [[פרידריך פון אינגנול]] תפס את מקומו של הולצנדורף באותו יום, וויצה-אדמירל [[ריינהרד שר]] בתורו החליף את אינגנול כמפקד השייטת השנייה ב-[[4 בפברואר]]. בסוף אוגוסט יצאה השייטת דרך תעלת הקייזר וילהלם בתחילת תמרוני הסתיו כדי להגיע לאי [[הלגולנד]]; ההפלגה בתעלה הייתה בולטת, משום שהתעלה הייתה סגורה במשך יותר משנה בזמן שהורחבה כדי לאפשר מעבר של אוניות מערכה [[דרדנוט (סוג אונייה)|דרדנוטים]] גדולות יותר. פרוסן נכנסה ל[[מבדוק|מבדוק יבש]] בנובמבר לצורך תחזוקה תקופתית, וכתוצאה מכך פספסה אימונים שנערכו באותו חודש.

פרוסן השתתף בטקסים בזונדרבורג ב-[[2 במאי]] כדי לחגוג את יום השנה ה-50 לקרב דיבל של [[מלחמת שלזוויג השנייה]]; הצטרפו אליה האוניות האחיות [[הסן (אוניית מערכה, 1903)|הסן]] ו[[לותרינגן (אוניית מערכה, 1904)|לותרינגן]], אוניית המערכה [[שלזיין (אוניית מערכה, 1906)|שלזיין]] והסיירת המשוריינת [[בליכר (סיירת, 1908)|בליכר]]. האונייה נכחה במהלך שייט הצי לנורווגיה ביולי [[1914]], שנקטע על ידי [[משבר יולי]] בעקבות [[רצח פרנץ פרדיננד|רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד]] חודש קודם לכן והעלייה במתיחות הבינלאומית לאחר מכן. ב-[[25 ביולי]] נודע לצוות האונייה על האולטימטום של אוסטרו-הונגריה לסרביה; פרוסן עזבה את נורווגיה כדי להיפגש עם שאר הצי למחרת. פרוסן הייתה אמורה להיות מושבתת בסוף השנה, מקומה כאוניית הדגל של השייטת היה אמור להיתפס בידי הדרדנוט [[וסטפאלן (אוניית מערכה, 1908)|וסטפאלן]]. פרוסן הייתה אמורה להחליף אז את ויטלסבאך בפלגת המילואים של הים הבלטי, אך פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ביטלה את התוכניות הללו.

=== מלחמת העולם הראשונה ===
[[קובץ:North_and_Baltic_Seas,_1911.png|ממוזער| מפת הים הצפוני והבלטי בשנת 1911]]
לאחר פרוץ המלחמה באוגוסט [[1914]], פרס הפיקוד הגרמני את השייטת השנייה במפרץ הגרמני כדי להגן על חופי גרמניה מפני מתקפה גדולה של [[הצי המלכותי]] שהגרמנים שיערו כי היא קרובה. פרוסן וחברותיה לשייטת הוצבו בפתח ה[[אלבה (נהר)|אלבה]] כדי לתמוך בכלי השיט בשירות הסיור במפרץ. לאחר שהתברר שהבריטים לא יתקפו את [[צי הים הפתוח]], החלו הגרמנים בסדרת מבצעים שנועדו לפתות חלק מ[[הצי הגדול]] הבריטי המעולה מבחינה מספרית ולהשמידו. על ידי השגת שוויון כוחות גס, הצי הגרמני יוכל לכפות קרב מכריע בחלקו הדרומי של [[הים הצפוני]].

המבצע הראשון שבהם היה [[הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי]] ב-[[15 בדצמבר]]. [[סיירת מערכה|סיירות המערכה]] של [[קבוצת הסיור הראשונה|קבוצת הסיור I]] תקפו את העיירות בניסיון לפתות חלק מ[[הצי הגדול]] הבריטי, בעוד אוניות המערכה של [[צי הים הפתוח]] המתינו לתמיכה בתקווה לארוב ולהשמיד כל כוחות בריטיים שיגיעו לקראתם. במהלך הלילה שבין 15 ל-[[16 בדצמבר]], צי הקרב הגרמני של 12 דרדנוטים ושמונה פרה-דרדנוטים הגיע לטווח של 10 מיל ימי (19 קילומטרים) של שייטת מבודדת של שש אוניות מערכה בריטיות. התכתשויות בין מסכי ה[[משחתת|משחתות]] היריבות שכנעו את המפקד הגרמני, אדמירל [[פרידריך פון אינגנול]], שהוא מתעמת עם כל הצי הגדול, ולכן הוא הפסיק את הקרב ופנה לגרמניה בחזרה. בסוף החודש, שר הוחלף בקונטר-אדמירל פליקס פונקה, ואילו שר המשיך לפקד על [[שייטת אוניות המערכה השלישית (האימפריה הגרמנית)|שייטת אוניות המערכה השלישית]].

ב-[[14 במרץ]] [[1915]], פרוסן הפליגה לקיל לתחזוקה תקופתית, והיא הוחלפה כאוניית הדגל של השייטת על ידי אוניית המערכה [[דויטשלנד (אוניית מערכה, 1904)|דויטשלנד]]. האחרונה כיהנה בתפקיד למשך שארית קיומה של השייטת, למעט בין [[19 בספטמבר]] עד [[16 באוקטובר]] 1915, [[25 בפברואר]] עד [[7 באפריל]] [[1916]], בספטמבר אותה שנה, ומ-[[22 בינואר]] עד [[10 בפברואר]] [[1917]]; בכל אחת מהתקופות הללו, פרוסן חידשה זמנית את תפקיד אוניית הדגל. החל מאפריל 1916, הוטלו על אוניות השייטת השנייה לפטרל ב[[המצרים הדניים|מצרי דנמרק]]; כל אונייה של השייטת הייתה אמורה להתחלף בתפקיד, והאחרות יישארו באלבה או ישרתו עם הצי הראשי. פרוסן החלה את הסבב הראשון ב-[[21 באפריל]], כשהיא מחליפה את הסן; לפיכך היא נעדרה במהלך [[הפגזת ירמות' ולואוסטופט]] שלושה ימים לאחר מכן. ב-[[4 במאי]], פרוסן הוחלפה והיא חזרה לאלבה, אם כי הועברה חזרה למיצרים ב-[[21 במאי]], ונשארה שם עד [[8 ביוני]]. כתוצאה מכך, היא החמיצה את [[קרב יוטלנד]], שהתרחש ב-[[31 במאי]] - [[1 ביוני]] בים הצפוני. אוניית האחות שלה לותרינגן גם החמיצה את הקרב, מכיוון שהיא נחשבה במצב גרוע מכדי להשתתף בגיחת הצי.

קרב יוטלנד הוכיח לשר, שהיה כעת מפקד הצי, שאוניות המערכה פרה-דרדנוט היו פגיעות מכדי להשתתף בפעולת צי גדולה, ולכן ניתק את השייטת השנייה מצי הים הפתוח. כתוצאה מכך, פרוסן נשארה בשירות רק כספינת שמירה. היא שירתה קדנציות נוספות במצרי דנמרק בין [[30 ביוני]] ל-[[23 ביולי]] ובין [[15 באוגוסט|15]] ל-[[31 באוגוסט]]. ב-[[13 במרץ]] [[1917]], פרוסן עזבה את האלבה ויצאה לכיוון [[הים הבלטי]], שם היא שימשה זמנית כ[[שוברת קרח]] כדי לפנות נתיב ל[[שווינואוישצ'ה|שווינמינדה]]. היא הושבתה ב-[[5 באוגוסט]], ורוב הצוות שלה הועבר ל[[סיירת מערכה|סיירת המערכה]] החדשה [[הינדנבורג (סיירת מערכה, 1915)|הינדנבורג]]. מאז ועד תום המלחמה, היא שימשה כאוניית בסיס עבור שייטת הצוללות III שבסיסה בווילהלמסהאפן. פרוסן החזיקה לזמן קצר את אדואר איזאק, מלח בצי האמריקני שנתפס לאחר שספינתו הוטבעה על ידי U-90, ביוני [[1918]]; איזק המשיך ונמלט ממחנה שבויים גרמני וזכה ב[[מדליית הכבוד (ארצות הברית)|מדליית הכבוד]].

=== קריירה לאחר המלחמה ===
[[קובץ:Bundesarchiv_Bild_102-13211,_Wilhelmshaven,_Abgewrackte_Kriegsschiffe.jpg|ממוזער|פרוסן לאחר שהוסבה לספינת בסיס.]]
בעקבות התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, הצי הגרמני אורגן מחדש כ[[רייכסמרינה]] על פי [[חוזה ורסאי|הסכם ורסאי]]. הצי החדש הורשה להחזיק שמונה אוניות מערכה [[פרה-דרדנוט]] לפי סעיף 181 - שתיים מהן יהיו במילואים - להגנת החוף. פרוסן הייתה בין האוניות שנבחרו להישאר בשירות פעיל עם הרייכסמרינה. האונייה הוסבה לאוניית בסיס ל[[שולת מוקשים|שולות מוקשים]] מסוג F במספנה בווילהלמסהאפן ב-[[1919]]; האונייה פורקה מנשקה והותקנו פלטפורמות להחזקת שולות המוקשים.

פריוסן נכנסה לשירות ברייכסמרינה כדי לתמוך במאמץ ניקוי המוקשים, אם כי היא התגלתה ככבדה מכדי לשמש כספינת אם יעילה, ועד מהרה היא הוחלפה בסיירת הקלה הישנה ארקונה. פרוסן הוכנסה לעתודה ונותרה מחוץ לשירות עד [[1929]], אז נמחקה מרשימות הצי ב-[[5 באפריל]]. הרייכסמרינה מכר אותה לגריטת ספינות ב-[[25 בפברואר]] [[1931]] תמורת 216,800 רייכסמארקים. פרוסן פורקה לאחר מכן לגרוטאות בווילהלמסהאפן, אם כי חלק באורך של 63 מטר (207 רגל) של [[גווה (אונייה)|גווה]] נשמר כיעד ניסוי לנשק תת-מימי, כולל [[טורפדו]] ומוקשים. קטע האונייה זכה לכינוי "SMS Vierkant ("SMS מלבן"). מפציצים של [[בעלות הברית]] תקפו והטביעו את הקטע של גוף האונייה של פרוסן באפריל [[1945]]. בסופו של דבר הוא נמשה ונגרט בסוף [[1954]].

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
[[קטגוריה:אוניות מערכה גרמניות]]
[[קטגוריה:אוניות מלחמה גרמניות במלחמת העולם הראשונה]]