הצגת המקור של הדף "פאוזי קאוקג'י"

{{אישיות ביטחונית
| שם = 
| תמונה = [[קובץ:PikiWiki Israel 20772 The Palmach.jpg|250px|]]
| כיתוב = פאוזי קאוקג'י רוכב על סוס בשנת [[1948]]
| תאריך לידה עברי = 
| מקום לידה = [[טריפולי (לבנון)|טריפולי]], [[לבנון]]
| תאריך פטירה עברי = 
| מקום פטירה = 
| כינוי = 
| בת זוג = אנהליזה Anneliese{{הערה|דומיניק לאפייר, לארי קולינס, '''[[ירושלים, ירושלים]]''', עמ' 233.}}
| השתייכות = [[הצבא העות'מאני]]<br> [[הצבא הסעודי]]<br> [[הצבא העיראקי]]<br> [[צבא ההצלה]]
| דרגה = 
| תפקידים אזרחיים = יועץ לשליט [[סוריה]]
| הנצחה = 
| תאריך לידה = [[19 בינואר]] [[1890]]
| תאריך פטירה = [[5 ביוני]] [[1977]]
| סיווג = חייל
| פעולות ומבצעים = [[מלחמת העולם הראשונה]], [[מרד הדרוזים]] בסוריה, [[המרד הערבי הגדול]] בארץ ישראל, [[המלחמה האנגלו-עיראקית]], [[המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה]], [[מלחמת העצמאות]]
}}
[[קובץ:Fawzi al-Qawuqji 1936.jpg|200px|ממוזער|שמאל|קאוקג'י בשנת 1936]]

'''פַאוּזִי קָאוֻקְגִ'י''' ([[ערבית]]: '''فوزي القَاوُقْجِي''', תעתיק מדויק: '''פוזי אלקאוקג'י'''; [[19 בינואר]] [[1890]] – [[5 ביוני]] [[1977]]) היה מפקד צבאי [[ערבים|ערבי]] סורי, שמוכר במיוחד על לחימתו כנגד [[היישוב|היישוב היהודי בארץ ישראל]] ב[[המרד הערבי הגדול|מרד הערבי הגדול]] (1936) וב[[מלחמת העצמאות]] (1948).

==צעדיו הראשונים כקצין וכמורד==
קאוקג'י נולד בעיר [[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] שב[[לבנון]] בשנת [[1890]] למשפחה בעלת שורשים טורקיים{{ביאור|Kavukçu הוא שם משפחה טורקי שפירושו עושה כובעי קבוק}}. בתקופה [[האימפריה העות'מאנית|העות'מאנית]] למד בבית-ספר לקצינים של [[צבא האימפריה העות'מאנית]] ב[[איסטנבול]], ושימש כקצין זוטר ב[[חיל פרשים|חיל הפרשים]] העות'מאני ב[[מלחמת העולם הראשונה]], בתחילה ב[[מוסול]] שב[[עיראק]] ולאחר מכן ב[[ארץ ישראל]].

בזמן המלחמה ערק לשורות [[המרד הערבי]]. הוא נלחם בשורות הצבא הערבי שנוצח על ידי ה[[צרפת|צרפתים]] ב[[קרב מייסלון]] בסוריה, אך בחר להישאר בה ושירת כמפקד פלוגה ב"לגיון הסורי".{{הערה|[[חגי ארליך]], '''המזרח התיכון בין מלחמות העולם''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], ספר ג, עמ' 209.}}

בשנת [[1925]], לאחר פרוץ [[המרד הסורי הגדול]], ערק מ"הלגיון הסורי" והשתלט עם אנשיו על האזורים הסמוכים לעירו [[חמת|חמאה]]. הוא הנהיג את המרד בעיר, וגייס לשם כך את הבדווים מהסביבה.{{הערה|חגי ארליך, '''המזרח התיכון בין מלחמות העולם''', האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, עמ' 206.}}

עם דיכוי המרד, לאחר שהצרפתים דנו אותו ל[[עונש מוות|מוות]] שלא בפניו, הגיע ל[[סעודיה]], ב-[[1928]] שם סייע למלך [[עבד אל-עזיז אבן סעוד]] בהקמת [[הצבא הסעודי]].
בתחילת שנות ה-30 נחשד בקשרים עם [[השושלת ההאשמית|ההאשמים]] ונאלץ להימלט מערב הסעודית. למשך תקופה קצרה שירת בצבא הצרפתי בסוריה.{{הערה|חגי ארליך, '''המזרח התיכון בין מלחמות העולם''', האוניברסיטה הפתוחה, ספר ד, עמ' 235.}}

בשנת [[1932]] הגיע ל[[בגדאד]] לבקשת [[פייסל הראשון מלך עיראק|המלך פייסל]] שם לימד באקדמיה צבאית, אך לא ניתק את קשריו עם התנועה הפן-ערבית. לפי מקורות בריטים עסק משנת [[1934]] בתכנון המרידות הצבאיות בסוריה או בארץ ישראל, תוך התחייבות להבריח נשק מעיראק ולגייס מתנדבים אם יפרוץ מרד. הוא אף החל להכין את אנשיו לקראת מלחמה כאשר החלה השביתה הלאומית בסוריה בשנת [[1936]], אך נמנע מלהתערב כשהוחל במשא ומתן עם צרפת.

==בימי המאורעות 1936==
בשנת [[1936]], בימי [[המרד הערבי הגדול]], עמד בראש כוחות [[ערבים|ערביים]] לא-סדירים שחדרו מסוריה ומעיראק לתחומי [[ארץ ישראל]] כדי לעזור לכנופיות של ערביי ארץ ישראל שלחמו ביישוב ובשלטונות [[המנדט הבריטי]]. מאה המתנדבים הראשונים הגיעו מעיראק בראשית אוגוסט 1936, וחצו את עבר הירדן בעזרת [[בדואים]] מאזור [[עמק בית שאן]]. קאוקג'י עצמו הגיע ב-22 באוגוסט,{{הערה|שם=ממהומות למרידה 226|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929]]''', עמ' 226.}} על פי הסכם בין הוועדה להגנת פלסטין בבגדאד לבין הוועד הערבי העליון,{{הערה|שם=ערבי ארץ ישראל 302|[[יעקב שמעוני]], '''ערבי ארץ ישראל''', עמ' 302.}} לאחר שיצא לחופשה מעבודתו בעיראק על מנת שיוכל לעמוד בראש "המרד הערבי הפלסטיני". לכוחות העיראקים שחדרו הצטרפו גם כ-60 סורים יוצאי המרד הסורי של [[1926]] וכן כ-30 [[דרוזים]] בראשות [[מחמד צעב]]. את נשקו קיבל קאוקג'י מ"הגוש הלאומי" בסוריה.

כבר בבואו ארצו קיבלו את פניו ראשי הכנופיות הפלסטיניות והכירו בו כ"מפקד העליון של המרד הערבי בפלסטין". קאוקג'י סידר את כנופיותיו ל-4 פלוגות, עיראקית, סורית, דרוזית ופלסטינית,{{הערה|שם=ממהומות למרידה 226}} שמספחות אליהן את הפעילים המקומיים בכל אחת מפעולותיהן.
הוא ניסה לשוות לפעולת אנשיו מראה צבאי, קרא לנוער להתגייס לכוחותיו וגייס עיתונאי סורי בשם [[מוניר אל-רייס]] שניסח את הודעותיו הרשמיות וכרוזיו של קאוקג'י שהעצימו אותו והציגו אותו באור הרואי. האוכלוסייה הערבית הארץ-ישראלית ראתה בו את המנהיג שביכולתו להפוך את הכנופיות לכוח צבאי הראוי להתמודדות מול הצבא הבריטי.
ב-[[28 באוגוסט]] הוציא את הכרוז הראשון שלו, שבו הודיע על נטילת הפיקוד העליון לידיו.{{הערה|שם=ערבי ארץ ישראל 302}}
בכרוז נכתב כי הוא מטעם "המפקדה הכללית של המרד הערבי ב[[סוריה הדרומית]] (פלסטין)" והיה חתום בידי קאוקג'י, "המפקד הראשי של המרד בסוריה הדרומית". חמישה ימים לאחר מכן נפגש עם שישה מפקדים של חבורות מורדים גדולות, שחתמו על הצהרה בה הכירו בו כמפקד הראשי של המרד.{{הערה|שם=ממהומות למרידה 226}}
הוא קבע מפקדים לחטיבות השונות{{הערה|שם=ערבי ארץ ישראל 302}} ואת [[פח'רי עבד אל-האדי]] לסגנו.{{הערה|יעקב שמעוני, '''ערבי ארץ ישראל''', עמ' 297.}}

קאוקג'י אימן את אנשיו בשיטות צבאיות והטיל משמעת על ראשי הכנופיות המקומיות גם באמצעות בית דין שהקים ואליו הובאו מרגלים, בוגדים ומלשינים.{{הערה|יהושע פורת, '''ממהומות למרידה''', עמ' 227.}} אולם המורל של האוכלוסייה הערבית לא שפר, והשביתה הממושכת שהתחילה עם פרוץ [[המרד הערבי הגדול]] ואיש לא ראה את קיצה דכדכה אותם עד ייאוש. מסיבה זו החליט קאוקג'י לפעול גם טרם סיום הכנת צבאו באופן מלא.

===פעולתו הראשונה של קאוקג'י בארץ ישראל===
ב-[[3 בספטמבר]] 1936 יצאו קאוקג'י וכוחותיו לפעולתם הראשונה ככוח צבאי מאורגן - פגיעה בשיירה צבאית בריטית שעברה על כביש שכם בדרכה מחיפה. קאוקג'י הקים מארב משני צדי הכביש, וכשהשיירה עברה התפוצצו [[מוקש]]ים תחתיה והמארב החל בירי. כוחות תגבורת בריטיים הגיעו מכיוון שכם והתפתח קרב שנמשך עד שקיעת החמה, במהלכו הוזנקו גם מספר מטוסים למערכה, כדי לתקוף את אנשיו של קאוקג'י בהרים.

בסיכומו של יום יכול היה קאוקג'י לרוות נחת היות שכוחותיו קרקעו שלושה מטוסים בריטיים והרגו חייל וטייס (לפי הדיווחים הבריטים). מנגד, מניין האבדות לכוחותיו עמד על 9 הרוגים ו-6 פצועים. אולם בהיבט כולל זכתה הפעולה להילת הצלחה נוכח ההתמודדות עם המטוסים שעד כה איימו על הכוחות ללא מענה מצידם. הפעולה עוררה כנופיות בכל הארץ וקרבות קטנים התחוללו באזורי [[עכו]], [[טבריה]] ו[[בלד א-שיח']] ([[נשר (עיר)|נשר]] של היום).

===הצבא הבריטי מגיב===
הממשלה בלונדון החליטה בראשית ספטמבר לשים קץ לסדרת האירועים האלו, שפגעו ביוקרתה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], ושלחה לארץ ישראל את הדיוויזיה הראשונה שהגיעה ארצה ב-[[22 בספטמבר]] 1936. כבר ב-[[24 בספטמבר]] החליט קאוקג'י לפגוע בכוחות המשלוח וכמה קילומטרים מצפון לשכם ארב לשיירה צבאית גדולה שאמורה הייתה לעבור במקום. לבריטים נודע על התארגנות זו והם שלחו כוחות לכתרה וכן מטוסים שהטילו על כוחותיו של קאוקג'י פצצות מן האוויר.

גם היחלצותם לעזרה של בני הכפרים הסמוכים לא עזרה לכוחותיו של קאוקג'י, ובסיכומו של יום הלחימה נספרו במחנהו כ-60 הרוגים. בימים שלאחר מכן המשיכו הכוחות הבריטים לרדוף את הכנופיות וב-[[29 בספטמבר]] נערך קרב נוסף צפון מערבית ל[[שכם]], שם ספג צבאו של קאוקג'י 30 הרוגים נוספים.

===קאוקג'י עוזב את ארץ ישראל===
הבריטים לא הפסיקו את פעולותיהם: ב-[[6 באוקטובר]] 1936 השמידו את הכנופיה המרכזית באזור [[חברון]], ב-[[8 באוקטובר]] תקפו את מפקדתו של קאוקג'י ליד [[בית צור]], וב-[[11 באוקטובר]], לאחר פעילות מדינית ענפה, הוחלט על שביתת נשק לא רשמית והרגעת הרוחות. [[הוועד הערבי העליון]] קרא להפסיק את השביתה הכללית, ואיתו גם קאוקג'י הודיע על הפסקת פעולות האיבה. [[שביתת נשק]] זו הצילה את כנופיותיו מהשמדה מוחלטת.
קאוקג'י ראה בהפסקת המרד הפוגה זמנית בלבד, לצורך הפסקת השביתה, שאחריה הוא יתחדש.{{הערה|שם=ממהומות למרידה 257|יהושע פורת, '''ממהומות למרידה''', עמ' 257.}}
הוא ניצל זאת להקמת צבאו מחדש. לבריטים נודע על כוונותיו וב-[[22 באוקטובר]] 1936 חידשו את פעולתם וכיתרו את כוחותיו.
הוועד הערבי העליון התריע על הפרת שביתת הנשק הבלתי רשמית עליה הוחלט ואיים לחדש את השביתה אם לא יפסיק הצבא את פגיעתו בכוחותיו של קאוקג'י. הצבא קיבל הוראה להפסיק את פעולותיו וקאוקג'י יצא אל עבר הירדן יחד עם מתנדביו ב-[[25 באוקטובר]] 1936. כוונתו להתיישב בעבר הירדן לא התקבלה בטוב בקרב ההנהגה המקומית וגם משם הוא נאלץ לעקור.{{הערה|1=יהודה סלוצקי, '''ספר תולדות ההגנה - כרך ב': מהגנה למאבק''', הוצאת מערכות, 1964, עמ' 663-658}}
אנשיו המשיכו לעיראק, שם תבעו סכומי כסף גדולים מהוועד הערבי העליון ומ"הוועדה העיראקית להגנה על פלסטין".{{הערה|שם=ממהומות למרידה 257}}

==במלחמת העולם השנייה==
בשנת [[1941]] השתתף ב[[המלחמה האנגלו-עיראקית|מרד הפרו-נאצי והאנטי-בריטי]] של [[רשיד עאלי אל-כילאני]] ב[[עיראק]]. לאחר כישלון המרד חשב להיכנע לבריטים אולם בעקבות הבטחה של כוחות [[ממשלת וישי]], ששלטה בסוריה, לביטול עונש המוות שנגזר עליו, הוא ותומכיו הסכימו לעבור לסוריה ו[[המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה|להילחם]] לצד [[מדינות הציר]] נגד בריטניה וכוחות [[צרפת החופשית]]. לאחר שנפצע קשה במהלך הפצצה של חיל האוויר הבריטי, הוא פונה בידי טייסים גרמנים לטיפול ב[[אתונה]] ובהמשך לגרמניה.{{הערה|1=ל. הירשוביץ, '''הרייך השלישי והמזרח הערבי''', עמ' 195.}}

ב[[גרמניה הנאצית]] נישא לגרמניה בשם אנהליזה, ושימש שם כמנהיג ערבי בגלות בגרמניה ששירת את מכונת התעמולה הנאצית, בנוסף ל[[מופתי]] [[אמין אל-חוסייני|חאג' אמין אל-חוסייני]]. אל קאוקג'י היה יריבו הגדול של המופתי ומתחרהו על הנהגת מאבקם של ערביי ארץ ישראל. אף על פי שהשניים מצאו מקלט בגרמניה הנאצית, לא חלה ביניהם כל התקרבות בגלותם זאת. אל חוסייני טען בפני הגרמנים שקאוקג'י הוא מרגל בריטי, וקאוקג'י לא סלח לו על כך.{{הערה|{{עיונים|חיים לבנברג|יחסי הגומלין בין הנציב העליון, סר אלן קנינגהם, לבין המלך עבדאללה 1945–1948|5|haiml|1995, עמ' 23-36}}.}} נראה שבשלב מסוים סר חינו של אל קאוקג'י בעיני היטלר והרדיו הגרמני אף מסר הודעה על נפילתו בקרב בחזית המזרחית.
בתום [[מלחמת העולם השנייה]] נראה באזור הכיבוש הרוסי בברלין ובשנת 1946 אף נאסר בידי הסובייטים. בתחילת [[1947]] הצליח לצאת מברלין לפריז עם אשתו בעזרת מסמכים מזויפים.{{הערה|[https://www.spiegel.de/spiegel/print/d-44415494.html  כתבה ב"[[דר שפיגל]]" מפברואר 1948]}}
בפברואר 1947 שב מפריז לביירות. קאוקג'י ביטא את אשר ספג בגלותו בגרמניה הנאצית, וביולי [[1947]] הצהיר כי:
{{ציטוט|תוכן=הקרב בין היהודים לבין הערבים הוא קרב טוטלי... והאפשרות היחידה היא השמדה של כל יהודי, הן בארץ והן בכל ארצות ערב|מרכאות=כן}}

==במלחמת העצמאות ולאחריה==
לקראת הכרזת [[ישראל|מדינת ישראל]] הועמד פאוזי קאוקג'י על ידי [[הליגה הערבית]] בראש [[צבא ההצלה]] - כוח של מתנדבים ערבים עיראקים, סורים ודרוזים, שהוקם בסוריה כדי לסייע לערביי ארץ ישראל במלחמתם ביישוב היהודי. בעצם מינויו כמפקד צבא ההצלה היה משום קריאת תיגר של ממשלות ערב על מנהיגותו של המופתי. צבא ההצלה היה יציר כפיה של הליגה הערבית ולא סר למנהיגותו של [[הוועד הערבי העליון]]. קאוקג'י היה יריבו של מפקד הכוחות הערביים באזור ירושלים [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]], קרוב משפחתו של המופתי.
[[קובץ:Kaukji-armored-car-1948.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[משוריין]] של צבא ההצלה ועליו סמל צבא ההצלה]]

צבא ההצלה פעל בצפון הארץ. לפי מקורות ערביים מנה צבא ההצלה 3,155 מתנדבים. התקפותיו על היישובים [[טירת צבי]], [[יחיעם]], [[רמות נפתלי]], [[אילניה|סג'רה]] ו[[רמת יוחנן]] נכשלו.

ערב [[מבצע נחשון]] נפגש קאוקג'י בחשאי עם [[יהושע פלמון|יהושע (ג'וש) פלמון]] שהיה ממפקדי ה[[ש"י]]. פלמון ידע על היריבות הקשה בין קאוקג'י ובין עבד אל-קאדר אל-חוסייני (מפקד הכוחות הערביים בירושלים) ו[[חסן סלאמה]] (מפקד הכוחות הערביים ב[[יפו]]), וביקש לוודא כי לא יהיה שיתוף פעולה ביניהם. קאוקג'י כינה את סלאמה "שודד דרכים" ורמז כי לא יפעל לעזרת כוחות אל-חוסייני. פלמון התרשם כי פעילות קאוקג'י בחזית הצפון תהיה מוגבלת והניח (בטעות) שבכוונתו לתקוף את [[כפר יחזקאל]].{{הערה| דוד פלד, [http://kulmosnet.co.il/articles/peled/palmon.htm ריאיון עם ג'וש פלמון על המשא ומתן עם קאוקג'י]}}

קאוקג'י אכן סירב להחיש עזרה לכוחותיו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני באזור ירושלים, כנראה בעקבות פגישה זו.{{הערה|יהודה תאג'ר, [http://intelligence.org.il/KotarPort.aspx#http%3A%2F%2Fmalam.barebone.kotar.co.il%2FKotarApp%2FViewer.aspx%3FnBookID%3D94991152%26nTocEntryID%3D94991567%2311.313.2.fitwidth  פגישות עם ג'וש], מבט מל"מ: כתב עת לענייני מודיעין וביטחון מבית המרכז למורשת המודיעין, גיליון 11, מאי 1995, עמוד 11}} תחת זאת, תכנן לכבוש את קיבוץ [[משמר העמק]], נקודת מפתח בדרך ל[[חיפה]]. ב[[קרב משמר העמק|התקפה זו]] הפגיז צבא ההצלה את הקיבוץ בתותחים, לראשונה במלחמת העצמאות, במה שהוגדר כ"פעולה הגדולה הראשונית שלו לזרוק את היהודים לים".<ref>
Daily News from New York, New York on April 6, 1948,
Syrian Leader Blasts Jews With  [https://www.newspapers.com/newspage/445745506/]
French 75s. By ROBERT CONWAY (Staff Correspondent. Jerusalem, April 5. Fawzi Bey el Kaukji, field commander of Syrian troops in Palestine, today blasted the Jewish colony of Mishmar Haemek ....his initial big scale action "to drive the Jews into the sea."
</ref> אך ההתקפה נהדפה בעזרת תגבורות של ה[[פלמ"ח]] שהגיעו למקום, וכוחות צבא ההצלה הונסו. בעקבות מפלתו ברחו התושבים הערבים מכל סביבת משמר העמק. קאוקג'י תירץ את מפלתו בכך ש"נאלץ להילחם נגד 15,000 לוחמים יהודים בפיקוד גנרל רוסי".

בעת [[מבצע חירם]] של [[צה"ל]] באוקטובר [[1948]], שהחל לאחר שמתקפת צבא ההצלה על [[מנרה]] נכשלה, הוכה צבא ההצלה על ידי כוחות צה"ל. מפקדתו של קאוקג'י ב[[תרשיחא]] הותקפה על ידי כוחות צה"ל, לרבות [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] ונכבשה לאחר קרב עז, אולם קאוקג'י הצליח לברוח ממנה ונס יחד עם צבאו ל[[לבנון]] ויותר לא שב לארץ. בעקבות הסכם הפסקת האש ב-[[1949]] התפטר מתפקידיו. לאחר סיומה של מלחמת העצמאות הוא שב לסוריה ושם מונה למשרת יועץ השלטון לענייני פלסטין על ידי [[סאמי חינאווי]] שתפס את השלטון בסוריה ב-1949.

לקאוקג'י נותרה ההילה של לאומן ערבי לוחם והוא היווה דוגמה ללאומנים ערבים שקמו אחריו. את שארית חייו העביר ב[[דמשק]] ולאחר מכן ב[[ביירות]]. בשנת [[1972]] פרסם את זיכרונותיו ממלחמת העצמאות. מת בשנת [[1977]].

== לקריאה נוספת ==
* [[יהודה סלוצקי]], '''[[ספר תולדות ההגנה]]''', (עורך: [[בן-ציון דינור]], כרך ב': מהגנה למאבק''', פרק ל"ה, תל אביב: הוצאת [[מערכות]], 1964.
<div class="mw-content-ltr">
* Laila Parsons, '''The Commander, Fawzi al-Qawuqji and the Fight for Arab Independence 1914–1948''', 2016
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Fawzi al-Qawuqji|תצוגה=פאוזי קאוקג'י}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007313174605171|פאוזי אל-קאווקג'י (1890-1977)}}

== הערות שוליים ==
{{ביאורים}}
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:קאוקג'י, פאוזי}}
[[קטגוריה:אנשי צבא לבנונים]]
[[קטגוריה:פלסטינים: היסטוריה]]
[[קטגוריה:החברה הפלסטינית בארץ ישראל המנדטורית: אישים]]
[[קטגוריה:ערבים במלחמת העצמאות]]
[[קטגוריה:ערבים משתפי פעולה עם הנאצים]]
[[קטגוריה:צבא ההצלה]]
[[קטגוריה:מנהיגי המרד הערבי הגדול]]
[[קטגוריה:ילידי 1890]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1977]]
[[קטגוריה:ביירות: אישים]]