הצגת המקור של הדף "עקרון האי-תוקפנות"

'''עקרון אי-התוקפנות''' (ב[[אנגלית]]: '''Non-aggression principle''') הוא עיקרון [[פילוסופיה של המוסר|אתי]] ב[[פילוסופיה]] של ה[[ליברטריאניזם]], לפיו אין זה [[מוסר]]י להשתמש ב[[אלימות]] ובאיום באלימות כלפי [[אדם|אחרים]] ו[[רכוש]]ם{{הערה|שם=לר|{{קישור כללי|הכותב=וולטר בלוק|כתובת=http://archive.lewrockwell.com/block/block26.html|כותרת=The Non-Aggression Axiom of Libertarianism|אתר=באתר [http://archive.lewrockwell.com/ lewrockwell.com]|תאריך=[[17 בפברואר]] [[2003]]|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=22 בינואר 2017}}.}}{{הערה|שם=יאל|{{קישור כללי|הכותב=מאת'יו גולד|כתובת=http://www.yaliberty.org/posts/discovering-libertarianism-non-aggression-principle-introduction|כותרת=Discovering Libertarianism - Non-Aggression principle introduction|אתר=באתר [http://www.yaliberty.org/ Young Americans for Liberty]|תאריך=[[1 באפריל]] [[2012]]|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=22 בינואר 2017|archive-date=2016-04-09|archive-url=https://web.archive.org/web/20160409002442/http://www.yaliberty.org/posts/discovering-libertarianism-non-aggression-principle-introduction|url-status=dead}}.}}, ולפיה [[אדם]] הוא [[ריבונות|ריבון]] לעצמו ובעל [[סמכות]] מוחלטת על [[גוף האדם|גופו]] ועל רכושו{{הערה|שם=חל|{{קישור כללי|כתובת=http://www.libertyil.org/q-and-a|כותרת=מהן הגישות הליברליות השונות ומה ההבדל בינן?|אתר=באתר [http://www.libertyil.org/ חופש לכולנו]|תאריך_וידוא=22 בינואר 2017|archive-date=2017-02-02|archive-url=https://web.archive.org/web/20170202012327/http://www.libertyil.org/q-and-a|url-status=dead}}.}}.

בניגוד ל[[פציפיזם]], עקרון אי-התוקפנות לא מתנגד לשימוש ב[[אלימות]] במקרים של [[הגנה עצמית]]{{הערה|שם=מרי|{{קישור כללי|הכותב=מרי רוורט|כתובת=https://www.theadvocates.org/aggression/|כותרת=What is the Non-Aggression Principle?|אתר=באתר [https://www.theadvocates.org/ The Advocates]|תאריך=[[29 באוקטובר]] [[2016]]|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=22 בינואר 2017}}.}}.

עקרון אי-התוקפנות נחשב לעיקרון מנחה של ה[[ליברטריאניזם]]{{הערה|שם=לר}}{{הערה|שם=יאל}}{{הערה|שם=מרי}}{{הערה|שם=פפפ|{{קישור כללי|הכותב=לורנס מ. ואנס|כתובת=http://www.fff.org/explore-freedom/article/the-morality-of-libertarianism/|כותרת=The morality of Libertarianism|אתר=באתר [http://www.fff.org/ The Future of Freedom Foundation]|תאריך=[[1 באוקטובר]] [[2015]]|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=22 בינואר 2017}}.}}.

== הצדקה ==
העיקרון נגזר באמצעות גישות פילוסופיות שונות, ביניהם:

[[אובייקטיביזם (איין ראנד)|אובייקטיביזם]]: [[איין ראנד]] דחתה תיאוריות של [[זכויות טבעיות]] או מולדות כמו גם טענות על-טבעיות, והציעה במקום זאת פילוסופיה המבוססת על "מציאות נצפית" יחד עם אתיקה תואמת המבוססת על "הדרישות העובדתיות" של חיי אדם בהקשר חברתי<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20131112004109/http://www.theobjectivestandard.com/issues/2013-winter/libertarianism-vs-radical-capitalism.asp|כותרת=Libertarianism vs. Radical Capitalism - The Objective Standard|אתר=web.archive.org|תאריך=2013-11-12|תאריך_וידוא=2024-09-18}}</ref>. היא הדגישה שעקרון אי-התוקפנות הפוליטי אינו עיקרון ראשוני, ויש לו תוקף רק כתוצאה מפילוסופיה יסודית יותר. מסיבה זו, רבות מהמסקנות שלה שונות מאלו שמחזיקים בעקרון אי-התוקפנות כ[[אקסיומה]] או שהגיעו אליו בצורה שונה. היא הציעה שהאדם שורד על ידי זיהוי ושימוש במושגים במוחו [[רציונליזם|הרציונלי]], שכן "שום תחושות, תפיסות, דחפים או אינסטינקטים אינם יכולים לעשות זאת; רק המוח יכול". היא כתבה, "מאחר שההיגיון הוא האמצעי הבסיסי להישרדותו של האדם, מה שמתאים לחייו של יצור רציונלי הוא הטוב; מה שמנגד, מתנגד או הורס אותו [כלומר כוח יוזם או הונאה] הוא הרע."

אתיקה של ויכוח: כמה הוגי דעות [[ליברטריאניזם אזרחי|ליברטריאנים]] ימניים מודרניים מבססים את עקרון אי-התוקפנות על פנייה להנחות הפראקסיולוגיות ההכרחיות של כל דיון אתי, טיעון שפורץ על ידי המלומד ה[[אנרכו-קפיטליזם|אנרכו-קפיטליסטי]] [[הנס-הרמן הופה|האנס הרמן הופה]]. הופה טוען כי עצם ההשתתפות בדיון מחייבת את המשתתפים לקבל הנחות מסוימות, ביניהן הכרה בזכויותיהם של הצדדים המעורבים. עצם הוויכוח מניח שהמשתתפים מכבדים את זכותו של כל אדם להשתמש בגופו באופן חופשי לצורך השתתפות בדיון. לכן, טענה המצדיקה ייזום של תוקפנות או כוח סותרת את עצמה, משום שהטוען לה מניח את קיומן של זכויות הגוף בדיון, ובו בזמן תוקף אותן. כל ניסיון להצדיק תוקפנות סותר את עצם קיומו של דיון רציונלי ואי-תוקפני. בין תומכיו נמנים סטפן קינסלה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20111114021240/http://blog.mises.org/18608/the-relation-between-the-non-aggression-principle-and-property-rights-a-response-to-division-by-zer0/|כותרת=The relation between the non-aggression principle and property rights: a response to Division by Zer0|אתר=web.archive.org|תאריך=2011-11-14|תאריך_וידוא=2024-09-18}}</ref> ו[[מארי רות'בארד|מארי רוטברד]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://archive.lewrockwell.com/rothbard/rothbard47.html|כותרת=Hoppephobia by Murray N. Rothbard|אתר=archive.lewrockwell.com|תאריך_וידוא=2024-09-18}}</ref>.

[[השתק]]: [[סטפן קינסלה]] מאמין כי המושג המשפטי של מניעות מרמז ומצדיק את עקרון אי-התוקפנות<ref>Kinsella, Stephan. "Punishment and Proportionality: the Estoppel Approach." Journal of Libertarian Studies 12, No. 1 (1996): 51–73.</ref>.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{קצרמר|פילוסופיה}}
[[קטגוריה:ליברטריאניזם]]