הצגת המקור של הדף "עלייה לרגל"

[[קובץ:עלייה לרגל בפסח - ילדים.jpg|ממוזער|ילדים יהודים עולים להר הבית בחול המועד פסח, 2024]]
'''עלייה לרגל''' או '''[[צלאה|צליינות]]''' (ב[[ארמית]] צלי – מתפלל) היא פעולה מקובלת ב[[דת]]ות רבות, בה יוצאים המאמינים במסע למקום קדוש על פי דתם על מנת לטהר את עצמם או למלא אחר [[מצווה]].

==עלייה לרגל ביהדות==
{{ערך מורחב|עלייה לרגל ביהדות}}
[[קובץ:הכותל הקטן (1).JPG|ממוזער|250px|יהודים מביטים אל הר הבית דרך [[מבני_הר_הבית#שער_הברזל|שער הברזל]] בחג סוכות. לדעת ה[[רדב"ז]] בימינו מתקיימת בכך המצווה]]
עלייה לרגל היא הפעולה של עלייה ל[[ירושלים]], באחד מ[[שלוש הרגלים]] כלומר, החגים, שנקראו כך על פי הפסוק "שלוש רגלים תחוג לי בשנה"{{הערה|{{תנ"ך|שמות|כג|יד}}}} [[פסח]], [[שבועות]] ו[[סוכות]]. העלייה לרגל נזכרת מספר פעמים ב[[תורה]] כ[[מצווה]]: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל".{{הערה|{{תנ"ך|דברים|טז|טז}}}} על פי ה[[הלכה]], עלייה לרגל כוללת הגעה אל [[בית המקדש]] (מצווה המכונה גם "ראייה", כי החובה היא "להראות לפני ה'"), והבאת שלושה [[קורבן (יהדות)|קרבנות]] שונים: [[עולת ראייה]], [[שלמי חגיגה]], ו[[שלמי שמחה]]. במצוות הראייה מחויבים גברים בוגרים בלבד,{{הערה|התוספות במסכת פסחים ({{בבלי|פסחים|ג|ב}} דיבור המתחיל "מאליה מי קספו לך") כותבים שרק מי שגר בארץ ישראל ויש לו קרקע בארץ ישראל חייב במצוות עלייה לרגל, ובכך מסבירים מדוע רבי [[יהודה בן בתירא]] לא עלה לירושלים, כפי המסופר בגמרא שם.}} ומ[[דרבנן]] מחויבים גם קטנים היכולים לעלות לבית המקדש.{{הערה|ישנה מחלוקת בין [[בית הלל]] ל[[בית שמאי]] ב{{משנה|חגיגה|א|א}} בנוגע לגיל המדויק.}} במצוות השמחה ברגלים, המתקיימת על ידי אכילת בשר [[שלמי חגיגה|שלמי החגיגה]] ו[[שלמי שמחה|שלמי השמחה]] מחויבות גם נשים, ולכן הן צריכות לעלות לירושלים כדי לאכול מבשר הקרבנות, אולם אינן מחויבות להגיע ל[[בית המקדש]].
[[קובץ:ילדה בהר הבית.jpg|ממוזער|ילדה יהודיה בהר הבית, פסח 2024]]
המשנה מתארת את העלייה לרגל כחגיגה גדולה, שבה היו מקשטים את העולים לרגל, שרים ומנגנים. מקובל כי בזמן העלייה לרגל הייתה צפיפות עצומה ב[[ירושלים]], ובכל זאת אומרת ה[[משנה]]: {{ציטוטון|מעולם לא אמר אדם 'צר לי המקום שאלין בירושלים'.}}{{הערה|{{משנה|אבות|ה|ה}}}} מקורות מהתקופה של סוף [[ימי בית שני]] טוענים כי המספרים הגיעו למאות אלפי ואף מיליוני עולי רגל, אם כי היסטוריונים מטילים ספק אם אכן המספרים היו כה גדולים. בסוף ימי בית שני ידוע כי היו עולים לרגל מכל רחבי הפזורה היהודית, מ[[רומא]], מ[[אלכסנדריה]], מ[[ספרד]] ומ[[בבל]], ומארצות נוספות. העולים הביאו עימם עושר רב לירושלים, וקבעו את מעמדה כעיר מרכזית גם למי שגר ב[[חוץ לארץ]]. ישנה תקנה מיוחדת הקרויה [[פסי ביראות]], המתירה איסור מ[[דרבנן]] של [[הוצאה מרשות לרשות]] ב[[שבת]], המיועדת אך ורק להשקאת [[בהמה|בהמות]] עולי הרגלים.

החג שבו העלייה לרגל הייתה המסיבית ביותר הוא חג הסוכות, וכששואלת המשנה מדוע מתחילים לבקש בתפילה על הגשמים רק כשבועיים אחרי סוכות, התשובה היא "כדי שיגיעו עולי רגלים לביתם שבבבל". ישנם תיאורים ארוכים ב[[משנה]] על החגיגות שהיו נוהגים בהם בחג הסוכות, ועל ההכנות לחגיגות אלו.

מזמן חורבן [[בית המקדש]] לדעת חלק מהפוסקים, בטלה מצוות העלייה לרגל, אף שהיו והמשיכו במנהג זה, כסמל לחשיבותה של [[ירושלים]] וכתקווה לבנין ה[[מקדש]]. ה[[רדב"ז]] פסק שבימינו בראיית רצפת המקדש מקימים את מצוות העלייה לרגל.

לאחר הקמת המדינה ובמשך 19 שנים בהן לא היה ניתן לעלות ל[[הר הבית]], הונהגה על ידי [[המשרד לשירותי דת|משרד הדתות]] ומנכ"לו שמואל זנוויל כהנא, עלייה לרגל סמלית להר ציון בימי [[חול המועד]] בפסח ובסוכות. רכבת מיוחדת מת"א עם עולי רגל בהנהגת הרב [[ידידיה פרנקל]] הגיעה לתחנת הרכבת בירושלים ומשם בליווי תזמורות ושירה עלו רגלית ל[[הר ציון]] בתהלוכה מפוארת.

בקרב קהילת [[ביתא ישראל]] נהוג חג נוסף של המשלב עלייה לרגל, הוא ה[[סיגד]]. חג זה שנקבע בהשראת עצרת עזרא ונחמיה אשר התקיימה בימי [[שיבת ציון]], כולל תהלוכה לראש פיסגת הר עם ספרי הקודש. ב[[אתיופיה]] נהגו הקסים, כהני העדה, לבחור בהר מתאים וטהור לקיום העצרת, החג חל חמישים יום לאחר [[יום הכיפורים]]. בישראל, נחוג החג בירושלים ב[[טיילת ארמון הנציב]].

לדעת [[החתם סופר]] אף על פי שכיום אין חובה לעלות לרגל, העולה לרגל לירושלים אל סביבת מקום המקדש מקיים מצווה, מפני שהקדושה נשארה בהר הבית.{{הערה|שי כהן חלק ב, עמוד תקכג}}

=== בביקורת המקרא ===
ב[[המקור הכהני|מקור הכהני]] אין חוק בדבר עלייה לראות את פני ה' בשלוש רגלים, ואת הקרבנות והחגיגות יש לערוך בכל מושבות ישראל ובכל ה[[במות]]. ב[[המקור היהוויסטי|ס"י]] וב[[המקור האלוהיסטי|ס"א]] יש חוק בדבר עלייה, אך אין לו הדגשה מיוחדת. ב[[המקור הדברימי|מקור הדויטרונומיסטי]] המצב משתנה, מרכז הכובד של החגים הוא עלייה למקום בו יבחר ה'. ההשערה היא שמרבית חוקי הפולחן לא היו קשורים במקורם לעיר הקודש. אולם אפילו חג הפסח שבמקורו הוא חגיגה משפחתית, כולל כעת גם עלייה לרגל.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[יחזקאל קויפמן]]|שם=תולדות האמונה הישראלית|מקום הוצאה=תל אביב|שנת הוצאה=תרצ"ז–תשט"ז|עמ=119–126|כרך=א}}}}

===מקור השם בעברית===
{{ערך מורחב|אתרי כף רגל בבקעת הירדן}}
כחלק מ[[סקר הר מנשה]], בניצוחו של ה[[ארכאולוג]] [[פרופסור]] [[אדם זרטל]], נמצאו במרוצת ה[[שנה|שנים]] מספר מתחמי [[סלע|אבן]] עתיקים בסמוך ל[[יפית]], [[משואה (מושב)|משואה]], [[רימונים]], [[נחל תרצה]], [[שכם]] ([[מזבח הר עיבל]]) ו[[ארגמן (מושב)|ארגמן]] אשר נבנו בצורת [[כף רגל]]. זרטל טוען כי מתחמים אלה, אשר כולם ללא יוצא מן הכלל נמצאים על צלעות ה[[הר]]ים, אולם אף פעם לא ב[[פסגה|שיא הגובה]], שימשו בתור [[אתר ארכאולוגי|אתרי]] [[פולחן]] ואירועים [[שבטי ישראל|שבטיים]] (להבדיל מאתרי פולחן [[כנען|כנעניים]]־[[פגניות|פגניים]] שנבנו לרוב על ראשי [[גבעה|גבעות]] והרים) בטרם ריכוז כל הסמכויות ה[[דת]]יות וה[[לאומיות]] בירושלים בימי [[דוד]] ו[[שלמה]].
זרטל מוסיף ואומר כי מתחמים אלה הם למעשה אותם ה[[גלגל (אתר מקראי)|גלגלים]] המוזכרים פעמים רבות ב[[תנ"ך]] (גלגל מלשון גל אבנים ולא כמקובל לחשוב מלשון המילה [[מעגל]]). לדבריו, בשלושת האירועים המרכזיים ביותר לעם ישראל: פסח, שבועות וסוכות היו מתאספים נציגי השבטים באותם גלגלים על מנת [[קורבן|להקריב זבחים]] ל[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]]. מכאן דבק המונח "רגל" לכל אחד מאותם שלושה חגים ומכאן גם, לדבריו, מקור הביטוי '''עלייה לרגל''' – עלייה פיזית, פשוטה כמשמעה, אל אותם מתחמי כף הרגל.

בהמשך כאשר רוכזו כל הסמכויות הדתיות בירושלים, איבד הביטוי '''עלייה לרגל''' את משמעותו הראשונית והקדומה וקיבל פירוש חדש, אשר השתמר ב[[עברית]] עד עצם היום הזה, בתור עלייה בפועל אל בית המקדש שבירושלים.{{הערה|{{ישראל היום|מוסף סוכות|חשיפת מקומות הפולחן הקדומים שלנו|117317|19 בספטמבר 2013}}}} בכל הדורות המונח [[עלייה]] משמש בהוויה היהודית והציונית לתיאור שיבת העם לארצו.

==עלייה לרגל בנצרות==
[[קובץ:Caminoperegrino.jpg|שמאל|ממוזער|160px|צליין העובר ב[[דרך סנטיאגו]] בעלייתו לרגל ל[[סנטיאגו דה קומפוסטלה]]]]
[[קובץ:Autun-âmes en jugement.3 (cropped).JPG|ממוזער|160px|נשמות צליינים ביום-הדין האחרון; קטע מפיסול ה[[טימפנון]] ב[[קתדרלת אוטן]], סביבות 1130; הצליין הנושא את סמל ה[[צלב]] עולה ל[[ארץ הקודש]], והצליין הנושא את דימוי הקונכייה עולה לרגל לקומפוסטלה]]
{{ערך מורחב|התיירות הצליינית לארץ הקודש}}
במאפייני העלייה לרגל הנוצרית יש זיקה חלשה למאפייני העליות שקדמו לה, ולכן ניתן לראות בה תופעה חדשה. הניסיון לקשר בינה לבין העלייה לרגל היהודית, אינה מחויבת המציאות לאור ההבדלים הרבים בין העליות.
העלייה לרגל ביהדות שבימי המקדש התרחשה ב[[שלוש הרגלים]] – שלושה מועדים קבועים בשנה, העלייה הייתה מצוות חובה, העולים נהגו ב[[הלכות]] ספציפיות ומנהגים ידועים. זאת אל מול העלייה הנוצרית, כמעשה [[חסידות]], אשר לא גובתה בדינים והלכות קבועות למעט אלו שנקבעו על ידי ה[[קומוניטס]] – העולים עצמם תוך כדי התרחשות העלייה גופא.

הצליינות הנוצרית הושפעה מנדודיו של אברהם ונדודיהם של בני ישראל במדבר, נדודים הקשורים ישירות לעבודת האל. לכן התפתחה גישת peregrinatio pro amore Dei, עלייה הנובעת מאהבת האל או שוטטות מאהבת האל. שוטטות שתביא את הצליין למקומות קדושים או למקומות בהם יש [[שרידי קדושים]] או שהתרחש בהם נס.

בנצרות ישנה עליה לרגל גם למקומות נוספים, כמו [[רומא]], [[לורד (עיר)|לורד]] בצרפת, [[סנטיאגו דה קומפוסטלה]] בספרד, [[פאטימה (פורטוגל)|פאטימה]] בפורטוגל, [[צ'נסטוחובה]] בפולין, שמשכו אליהם עולי רגל רבים גם עקב המשמעות הרוחנית הגדולה שלהם, וגם עקב היותם קרובים ונגישים יותר או שהמסע אליהם מסוכן פחות (בהיותם תחת שלטון נוצרי). עם זאת, עיקר העלייה לרגל מתרכזת לאורך הדורות בעיקר בירושלים ובשאר האתרים הקדושים לנצרות, שכן היא אפשרה למאמין להתחבר לישו ולשליחים באופן גאוגרפי ובה בעת – רוחני.<ref>{{צ-ספר|מחבר=עורכים: יורם צפריר ושמואל ספראי|שם=ספר ירושלים: התקופה הרומית והביזאנטית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=יד יצחק בן צבי|שנת הוצאה=1999|עמ=392}}</ref>

על פי [[הנט]] (Hunt), המניע העיקרי לעלייה הנוצרית היה סקרנות אינטלקטואלית נוסח המסעות הפגאניים, אך בשונה מן המסעות הפגאניים, רצון הצליין הנוצרי להתחבר למקום הקדוש דווקא דרך העבר, בתיווך הטקסט המקראי ובחוויה העבר על תפארתו ולא על שרידיו הפיזיים. מבקרים, תיירים וחוקרים הפכו לעולי רגל נוכח המפגש עם המקומות הגאוגרפיים שמצוינים במקרא.
ניסיונם של העולים להתחקות אחר [[ישו]], העולה לרגל הנוצרי הראשון – מושא לחיקוי על ידי העולים, דרך הקורות אותו בברית החדשה "שדרגה" את הביקור ההיסטורי לחוויה דתית צרופה, בבקרם בעץ התאנה, [[גת שמנים]] וב[[כנסיית הקבר]], חוו את ימיו האחרונים של ה[[משיח]] הנוצרי, מאות שנים לאחר עלייתו השמימה.
המקום הקדוש משמש עדות ל[[אוונגליונים]] כך שהביקור בהם משמש בשני כיוונים: לבקיאות בכתבי הקודש מחד, ומאידך להעצמת החוויה הדתית.
[[הירונימוס]] לוקח את הרעיון בצורה קיצונית יותר. הוא אינו מקנה למקום הקדוש ערך מיוחד משלו, אלו תולה בביקור ערך דידקטי, העלייה נופכת בביקור ערך בעיקר כאמצעי להבנה חווייתית של המאורעות המקראיים, של הטקסט.

החוקרת [[אורה לימור]], שמתנגדת נחרצות לקביעה של הנט, מסבירה את ראשית הצליינות הנוצרית, מלבד ההשפעה הסביבתית מהיהדות ומדתות פגאניות, דווקא מתוך פולחן מרטירים או קדושים נוצרים, אשר הפכו ברבות הימים לאתרים קדושים.

העלייה לרגל הנוצרית החלה כתופעה ספונטנית של בודדים וקבוצות. אט אט הפכה לכדי תופעה מרכזית בנצרות, מוכרת ומגובה על ידי הממסד הכנסייתי ב[[פניטציה]] כמעשה תשובה או במסעות הצלב שמסמלים את שיאה – לוחמים־ציילנים הנקראים לדגל הכנסייה על ידי ה[[אפיפיור]] [[אורבן השני]] וממשיכיו עד [[גרגוריוס העשירי]].

== עלייה לרגל באסלאם ==
[[קובץ:Supplicating Pilgrim at Masjid Al Haram. Mecca, Saudi Arabia.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עולים לרגל ל[[מכה]]]]
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[חג']], [[זיארה]]}}
אחת מ[[חמשת עמודי האסלאם|חמש המצוות העיקריות]] בדת ה[[אסלאם]] היא '''אל־חג'''' – الحجّ – העלייה לרגל לעיר הקדושה של האסלאם [[מכה]] בחודש [[ד'ו אל-חיג'ה|ד'וּ אל־חִג'ה]] (האחרון בשנה ב[[לוח השנה המוסלמי|לוח המוסלמי]]) וקיום הטקסים שם, וזאת לפחות פעם בחיים. לאחר העלייה לרגל מקובל לכנות את המוסלמי בתואר הכבוד "חאג'", אם כי אין חובות, איסורים או זכויות מיוחדות הכרוכים בתואר זה.

עלייה לרגל לאתרים שאינם [[הכעבה]] מכונה '''זיארה''' (زِيارة). האתרים לזיארה קשורים לחייו של הנביא [[מוחמד]], [[צחאבה|מלוויו]], צאצאיו ודמויות חשובות אחרות בהיסטוריה האסלאמית, כדוגמת [[האימאם השיעי|האימאמים השיעים]] והקדושים ה[[סופיות|סופים]]. האתרים השונים כוללים [[מסגד]]ים, [[קבר]]ים, ומקומות בהם התרחשו קרבות מפורסמים. הזיארה נפוצה במיוחד בקרב השיעה, ועל ידי סונים [[שמרנים]] נחשבת ככפירה ו"סגידה לקברים".

==עלייה לרגל בדתות נוספות==
[[קובץ:Pilgrimage to Lhasa.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עולים לרגל [[טיבט]]ים, בדרכם ל[[להסה]].]]
[[קובץ:Pilgrims in the gangas.JPG|שמאל|ממוזער|200px|מאמינים הינדואים, עולים לרגל, טובלים בנהר ה[[גנגס]] החוצה את העיר [[רישיקש]].]]
ב[[יוון העתיקה]] עלו לרגל ל[[האורקל מדלפי|אורקל מדלפי]] אנשים מכל קצות העולם היווני. היוונים פנו לאורקל כדי לקבל הוראות מהאלים בענייני מלחמה ושלום, אמונה, פולחן ועוד. עבור רבים היווה האורקל תחליף לפולחן אחיד ולדת מסודרת.

גביית מכס מעולי רגל בדרכם ל[[דלפי]] על ידי העיר קריסה הובילה לפריצת [[מלחמות הקודש של דלפי|מלחמת הקודש הראשונה של דלפי]].

ה[[הינדואיזם|הינדים]] מאמינים שטבילה ב[[גנגס]] שוטפת את החטאים, ופיזור אפר הגופה בנהר משפר את החיים בגלגול הבא ואף להגיע למוקשה (שחרור מגלגל החיים) מוקדם יותר. הינדים אדוקים עורכים עלייה לרגל לנהר כדי לרחוץ בו ולעשות [[מדיטציה]] על גדותיו. כמו כן, מקובלת עלייה לרגל למקדשים וזאת למטרות דומות.

ה[[דרוזים]] נוהגים לעלות לרגל ב־[[25 באפריל]] למקום בו לפי אמונתם נמצא [[מתחם נבי שועייב|קברו של יתרו]] ב[[חג נבי שועייב]] כמו כן הם עולים לקבר הנביא סבלאן ב־[[10 בספטמבר]] ליד הכפר [[חורפיש]], וב־[[25 בינואר]] חוגגים הדרוזים בישראל בקבר [[אל-ח'דר (דמות קוראנית)|אל-חד'ר]] ([[אליהו הנביא]]) שבכפר יאסיף שליד [[עכו]].

ה[[בהאים]] [[עלייה לרגל (בהאים)|עולים לרגל]] ל[[המרכז הבהאי העולמי|אתרים הקדושים לבהאים]] ב[[ישראל]], שהחשובים שבהם הם קברו של ה[[עלי מוחמד שיראזי, הבאב|באב]], ה[[נביא]] שהניח את היסוד לאמונה הבהאית ב[[כיפת הבאב]] ב[[חיפה]], וקברו של [[בהאא אללה]] ב[[אל-באהג'ה|אל־באהג'ה]] ב[[עכו]].

==עלייה לרגל (שימוש מודרני)==
כיום משתמשים בצמד המילים '''עלייה לרגל''' במקרים בהם מתאספים המונים למקום אחד, כגון: [[עלייה לקברי צדיקים]], נסיעות [[חסידים]] ל[[אדמו"ר|רבותיהם]] וכדומה. גם מקומות חילוניים נקראים מוקדי עלייה לרגל. מקומות אלו כוללים אתרי קניות, אתרי טיול ואף אתרי זיכרון כמו [[כיכר רבין]] וקברה של [[רחל המשוררת]]. הקבלה שכזו תיתכן בעיקר אם מתייחסים לתאורטיקנים סוציולוגים כמו [[ויקטור טרנר]] ולא לחוקרי דת מהדור הקודם כגון [[מירצ'אה אליאדה]].{{דרושה הבהרה|מה כל אחד מהם אמר בנושא?}}

==לקריאה נוספת==
* [[אורה לימור]], [[אלחנן ריינר]], מרים פרנקל, '''עלייה לרגל – יהודים, נוצרים, מוסלמים''', הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]], תשע"ד – 2014.
* אורה לימור, אלחנן ריינר (עורכים), '''עלייה לרגל – יהודים, נוצרים, מוסלמים''': אסופת מאמרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ה – 2005.
* [[יואל רפל]] [[אוריאל רפפורט]], [[אנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל|אנציקלופדיה לתולדות ארץ־ישראל]], [[הוצאת מודן]] – [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 1986 – ערך "עלייה לרגל"
* [[מנשה הראל]], '''הגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל''', זמורה־ביתן, 1997, עמ' 334–341

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=עליה}}
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=nU514poM22Q#t=174 עלייה לרגל לירושלים], [[יומני כרמל]] אוקטובר 1949 <small><small>(התחלה 2:54)</small></small>
*[https://www.kolhalashon.com/new/Media/PlayShiur.aspx?FileName=950162 האם מצוות עלייה לרגל רק לתושבי ארץ ישראל או לבני חוץ לארץ הקלטה של שיעור תורה באתר קול הלשון ]
* {{בריטניקה}}
* הרב [[אליעזר מלמד]], [https://ph.yhb.org.il/12-01-16/ עלייה לרגל בזמן הזה] בספרו [[פניני הלכה]]
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007548686905171|צליינים וצליינות}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{אסלאם}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:עלייה לרגל|*]]
[[קטגוריה:אנתרופולוגיה של הדת]]
[[קטגוריה:הליכה]]
[[קטגוריה:ארץ ישראל ביהדות]]
[[קטגוריה:ליטורגיה]]