הצגת המקור של הדף "עזה"

{{פירוש נוסף|נוכחי=עיר עזה}}
{{עיר
|שם=עזה
|סוג יישוב=עיר
|שם בשפת המקור=غزة
|סמל=[[קובץ:Gaza2.gif|סמל עיריית עזה|150px]]
|תמונה=[[קובץ:Gaza City.JPG|250px|מרכז]]
|כיתוב=מרכז העיר עזה, 2007
|מדינה={{דגל|פלסטינים}} [[רצועת עזה]]
|סוג יחידה שלטונית ראשונה=[[נפות הרשות הפלסטינית|נפה]]
|יחידה שלטונית ראשונה=[[עזה (נפה)|עזה]]
|ראש העיר=[[יחיא אלסראג']]
|שטח=45
|גובה=45{{הערה|גובה העיר העתיקה של עזה - רובע [[א-דראג']], [http://www.globalsecurity.org/military/world/palestine/gaza.htm# Gaza], אתר גלובל סקיוריטי}}
|תאריך ייסוד=לא ברור; אזכור ראשון ב[[המאה ה-15 לפנה"ס|מאה ה-15 לפנה"ס]]
|צפיפות=8,153
|אזור זמן=+2
|אתר אינטרנט=[https://gaza-city.org/#Main gaza-city.org]
|מפה={{ממי}}
{{מממו|עזה|סוג=ריק}}
|סטטיסטיקות=
|שמות קודמים=ḫa-az-zu-tu, Γαζα
}}
'''עַזָּה''' (כיום ב[[ערבית]]: '''غزة''', תעתיק מדויק: '''עַ'זַּה''', [[תעתיק]] חופשי: רַ'זַּה, גַֿזַּה; בימי קדם: ב[[אכדית]]: '''ḫa-za-ti{{הערה|שם=ה2|{{צ-ספר|שם=Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen|קישור=https://archive.org/details/dieelamarnatafel01knud|מו"ל=J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung|שנת הוצאה=1915|מחבר=Jörgen A. Knudtzon|עמ=874–875}} – מכתב EA 289}}''' או '''az-za-ti''',{{הערה|שם=ה1|{{צ-ספר|שם=Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen|קישור=https://archive.org/details/dieelamarnatafel01knud|מו"ל=J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung|שנת הוצאה=1915|מחבר=Jörgen A. Knudtzon|עמ=888–891}} – מכתב EA 296}} ב[[אשורית]]: '''ḫa-az-zu-tu''',{{הערה|Hayim Tadmor, ''[[iarchive:the-royal-inscriptions-of-tiglath-pileser-iii-king-of-assyria-744-727-bc-and-sha/|The Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King of Assyria]]'' (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994), p. 105, 127, 132}} ב[[יוונית]]: '''Γαζα'''{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=[[יעקב משורר]]|שם=המטבעות שנתגלו בחפירות כורזין|כתב עת=[[ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה]]|כרך=י"א|שנת הוצאה=1973|עמ=158|קישור=https://www.jstor.org/stable/23617672}}}}) היא העיר הגדולה ביותר ב[[רצועת עזה]], עם אוכלוסייה של 590,481 אנשים נכון לשנת 2017.{{הערה|[http://www.pcbs.gov.ps/Downloads/book2364-1.pdf מפקד אוכלוסין 2017], הרשות הפלסטינית, פברואר 2018}} בחודשיה האחרונים של 2023, במהלך [[מלחמת חרבות ברזל]], חלקים נרחבים מהעיר חרבו וחלק מתושביה ברחו לדרום הרצועה.

השם "עזה" מופיע ב[[תנ"ך]] 22 פעמים ומקורו בשפה ה[[כנענית]]. שם העיר עבר גלגולים רבים.{{הערה|{{הארץ|אילון גלעד|נהוג לחשוב ששמה של עזה נובע מעוצמה. הפירוש האמיתי הולם בהרבה|0000018b-f6b6-d7a8-a9cf-f6fe34910000|22 בנובמבר 2023}}}} עזה הייתה עיר גדולה וחשובה עוד מ[[תקופת הברונזה]], והמשיכה להתקיים אלפי שנים עד לימינו. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] נכבשה העיר מ[[האימפריה העות'מאנית]] ונכללה בשטחי [[המנדט הבריטי]] על [[ארץ ישראל]]. בעקבות [[מלחמת העצמאות]] עברה לשלטון [[מצרים]], תחילה תחת שליטת [[ממשלת כל פלסטין]] ולאחר מכן ב[[רצועת עזה תחת שלטון מצרים|שליטת הנציב הצבאי המצרי]]. ב[[מלחמת ששת הימים]] נכבשה העיר על ידי ישראל, אך הועברה בשנת 1994 לידי [[הרשות הפלסטינית]]. בעקבות בחירות 2006, פרץ [[עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה|ברצועת עזה עימות בין חמאס לפת"ח]], ובסופו השתלט ארגון [[חמאס]] על העיר וקרע פוליטי נוצר בין רצועת עזה לרשות הפלסטינית.

מאז השתלטות חמאס על העיר, פיקחו [[ישראל]] ו[[מצרים]] על מעבר [[סחורה|סחורות]] ובני אדם לרצועת עזה. המטרה המוצהרת של ישראל הייתה מניעת מעבר חומרים אשר יכולים לשמש לייצור [[כלי נשק|אמצעי לחימה]]. ב[[טבח שבעה באוקטובר]] 2023 תקפו חמאס ומספר רב של אזרחים עזתים את יישובי [[עוטף עזה]], ורצחו {{אב-מחב|ישראלים במתקפת הפתע}} [[ישראלים]]. בעקבות כך, ישראל הכריזה על [[מלחמת חרבות ברזל]] נגד חמאס. במהלך הלחימה הפציץ [[צה"ל]] חלקים נרחבים מהעיר עזה ומאזור צפון רצועת עזה, והרס מבנים ותשתיות רבים. תושבים רבים נהרגו, ורבים מהשאר נמלטו או פונו לדרום רצועת עזה. לא ברור כמה תושבים נותרו בעיר.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://apnews.com/article/palestinians-gaza-israel-bombing-destruction-hamas-reconstruction-f299a28410b70ee05dd764df97d8d3a0|כותרת=Gaza has become a moonscape in war. When the battles stop, many fear it will remain uninhabitable|הכותב=|אתר=[[AP]]|תאריך=23 בנובמבר 2023|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=14 בינואר 2025}}}}

== היסטוריה ==
===בעת העתיקה===
{{עוגן|עוגן1}} עזה היא אחת הערים העתיקות ביותר באזור והייתה מיושבת לפני כ-3,500 שנה ואולי אף מוקדם יותר. עקב מיקומה על [[דרך הים]], בין [[אסיה]] ו[[אפריקה]], אדמתה הפוריה, וערכה בתור [[עיר נמל]] נחשבה עזה כנקודה אסטרטגית וניטשו סביבה קרבות ומערכות לאורך ההיסטוריה.

העיר עזה נזכרת ב[[פרשת נח]] בדור שאחר ה[[מבול]]: {{ציטוטון|וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה.|{{תנ"ך|בראשית|י|יט}}}}

==== תחת שלטון מצרים ====
האזכור ההיסטורי המוקדם ביותר לעזה נמצא בהקשר ל[[פרעה]] [[תחותמס השלישי]] ב[[המאה ה-15 לפנה"ס|מאה ה-15 לפנה"ס]]. תחותמס השלישי כבש ב-1468 לפנה"ס את העיר המכונה בשם "גצת" במסעו לדיכוי המרידה שהונהגה על ידי מלכי [[תל מגידו|מגידו]] ו[[תל קדש|קדש]]. העיר גם נזכרה ב[[מכתבי אל-עמארנה|מכתבי אחתאתן (אל-עמארנה)]] בשם az-za-ti במכתב ששלח מלך העיר ia[ḫ]tiri למלך מצרים, בו הוא מביע נאמנות למלך, מזכיר מקרה בו הובא למצרים והבטיח למלך לשמור על שערי עזה ויפו, ומספר שמאז הלך עם חיל מלך מצרים;{{הערה|שם=ה1}} ובשם ḫa-za-ti במכתב מ[[עבדיחבה]]'''{{הערה|שם=ה2}}''' ובמכתב ממושל [[תענך]] שנקרא להתייצב בה בפני [[אמנחותפ השלישי]].{{הערה|[http://www.telecomtally.com/taanach-6-a-letter-from-amanhatpa-to-talwashur תענך טקסט 6 – תרגום לאנגלית] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20161029112644/http://www.telecomtally.com/taanach-6-a-letter-from-amanhatpa-to-talwashur/|date=2016-10-29}}}} על־פי תעודות אלה ואחרות עולה כי עזה הייתה המרכז הצבאי והאדמיניסטרטיבי בשלטון המצרי בכנען שנמשך 300 שנים.

==== עזה הפלישתית ====
במאה ה־13 לפנה"ס (ב[[משבר תקופת הברונזה המאוחרת]]) [[גויי הים]] – שחלקם נעשו בהמשך ל[[פלשתים]] – השתלטו על חוף כנען וכבשו גם את עזה. עזה הייתה אחת מערי הפלשתים הגדולות. עיר הפלשתים נבנתה על גבעה בגובה של 45 מטרים מעל פני הים, כ-2.4 קילומטרים מ[[הים התיכון]]. הפלשתים מופיעים ב[[מקרא]] כאויביהם המרים של [[שבטי ישראל|ישראל]] בסוף [[תקופת השופטים]] ובתקופת [[ממלכת ישראל המאוחדת]]. במשך שנים הם שלטו על שטחים נרחבים ב[[ארץ ישראל]] וערכו עם ישראל מלחמות רבות, בין השאר בימי [[שמשון]], [[שמואל]] ו[[שאול]], עד שהוכרעו על ידי [[דוד]].{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|ח|א}}}} [[שלמה]] בנו כבר שלט על כל ארץ פלשתים, ועזה הייתה העיר הדרומית ביותר בגבול ממשלתו: {{ציטוטון|כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר, מִ[[תפסח|תִּפְסַח]] וְעַד עַזָּה}}.{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|ה|א|ד}}}} העיר מוזכרת בנחלת [[שבט יהודה]] ב{{תנ"ך|יהושע|טו|מז}}: {{ציטוטון|אַשְׁדּוֹד בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד נַחַל מִצְרָיִם.}}

==== תחת שלטון אשור, בבל ופרס ====
{{להשלים|חסר מידע על העיר תחת האימפריות האשורית,{{הערה|1=ראו:{{ש}}Hayim Tadmor, [https://archive.org/details/the-royal-inscriptions-of-tiglath-pileser-iii-king-of-assyria-744-727-bc-and-sha/ The Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King of Assyria] (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994), p. 105, 127;{{ש}}{{צ-ספר|מחבר=A. Kirk Grayson, Jamie Novotny|שם=The Royal Inscriptions of Sennacherib, King of Assyria (704-681 BC), Part 1|מו"ל=Eisenbrauns|שנת הוצאה=2012|ISBN=978-1-57506-241-9|קישור=https://archive.org/details/the-royal-inscriptions-of-sennacherib-king-of-assyria-704-681-bc-part-1}};{{ש}}{{צ-ספר|מחבר=A. Kirk Grayson, Jamie Novotny|שם=The Royal Inscriptions of Sennacherib, King of Assyria (704-681 BC), Part 2|מו"ל=Eisenbrauns|שנת הוצאה=2014|ISBN=978-1-57506-242-6|קישור=https://archive.org/details/the-royal-inscriptions-of-sennacherib-king-of-assyria-704-681-bc-part-1}}}} הבבלית והפרסית|נושא=היסטוריה}}

ההיסטוריון היווני [[הרודוטוס]] ([[המאה ה-5 לפנה"ס]]) מזכיר את עזה בשם "'''קאדיטיס'''". נראה שהיגוי זה לשמה של העיר הוא מצרי. לדברי הרודוטוס: "מן העיר קאדיטיס, שלדעתי אינה קטנה בהרבה מ[[סארדיס]], מרכזי ה[[מסחר]] שעל חוף הים ועד לעיר יניסוס, הם בידי הערבים"{{הערה|הרודוטוס, '''[[היסטוריות (הרודוטוס)|היסטוריות]]''', ספר ג, פרק 5 (תרגום [[בנימין שימרון]] ו[[רחל צלניק-אברמוביץ]]).}} (סארדיס הייתה עיר גדולה ב[[אסיה הקטנה]] ויניסוס היא כנראה [[אל עריש|אל-עריש]]). לעזה הייתה חשיבות בשל היותה נמל-מוצא לסחר הבשמים, שהגיע אליה מ[[חצי האי ערב]] באמצעות סוחרים ערבים ושווק ממנה אל הארצות שלחופי הים התיכון. עובדה זאת העניקה לעיר חשיבות עבור הערבים, והשפעתם בה הייתה ניכרת. ישנו שפע של מטבעות העיר מהתקופה הפרסית, מה שמלמד על חשיבותה הכלכלית.{{הערה|[[אוריאל רפפורט]], '''מכורש עד אלכסנדר''', עמ' 116.}}

==== התקופה ההלניסטית ====
[[קובץ:Istanbul PB076027raw (4116472248).jpg|ממוזער|פסל [[זאוס]] שנמצא בעזה]]
בשנת [[332 לפנה"ס]] הטיל [[אלכסנדר מוקדון]] [[המצור על עזה (332 לפנה"ס)|מצור על עזה]]. המצור נמשך כ-9 שָבועות, ואחריהם טבח צבאו של אלכסנדר בכל הגברים הלוחמים. הנשים והילדים נמכרו ל[[עבדות]].{{מקור}}

בסוף [[התקופה ההלניסטית]] היו לעיר עזה קשרים פוליטיים וכלכליים הדוקים עם ה[[נבטים]].{{הערה|[[מלחמת היהודים]] ד: 87}} המלך החשמונאי [[אלכסנדר ינאי]] כבש את עזה בשנת 101 לפנה"ס לאחר [[מצור]] שנמשך שנה והסתיים ב[[טבח]] שבוצע בתושבי העיר. אלכסנדר ינאי הרג את מועצת העיר שברחה למקדש אפולו, והחריב את העיר.{{הערה|[[קדמוניות היהודים]] יג: 361-364}}

אלוהי העיר הראשי נקרא "מרנס" ביוונית ו"מרנא" בארמית.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=[[יוסף נוה]]|שם="פחלץ" באוסטרקון ארמי חדש|כתב עת=לשוננו|כרך=לז|שנת הוצאה=1973|עמ=273|קישור=https://www.jstor.org/stable/24366714}}}}

==== התקופה הרומית והביזנטית ====
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[עזה הביזנטית]]}}
[[קובץ:David 20240424 101551463.jpg|ממוזער|דויד המלך מנגן בכינור בפסיפס בית הכנסת העתיק בעזה (רפליקה במוזיאון ישראל)]]
מבחינה גאוגרפית ראו הרומאים את עזה, שעל רצועת החוף בין [[ארוד]] ל[[פלוסיום]], כחלק מ[[פיניקיה]].{{הערה|סטראבון, '''[[גאוגרפיקה]]''', 16.2, במיוחד 1.16.21 (ראו ב[https://el.wikisource.org/wiki/Γεωγραφικά/ΙΣΤ מקור היווני] וב[https://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Strabo/16B*.html תרגום לאנגלית])}} עם כיבוש האזור על ידי [[פומפיוס]], בשנת [[63 לפנה"ס]], עברה העיר להיות תחת שלטון [[רומא העתיקה|רומי]] באזור שקיבל מאוחר יותר את השם [[התקופה הרומית בארץ ישראל|פרובינקיית פלשתינה]] ולאחר פיצול הקיסרות ב[[המאה ה-4|מאה הרביעית]] הפך השלטון המרכזי ל[[האימפריה הביזנטית|ביזנטי]]. בתהליך [[נצרות|ניצור]] הקיסרות הביזנטית, בלטה [[עזה הביזנטית]] כעיר שהתנגדה בצורה המשמעותית ביותר לוויתור על התרבות והדת ה[[פגניות|פגאנית]] ורק בכוח הזרוע של השלטון המרכזי בביזנטיון הצליחה הנצרות להתבסס כדת השלטת בעיר.{{הערה|Martin Abraham Meyer, History of the City of Gaza (New York, 1907), pp. 60-62|כיוון=שמאל}}

בעזה הייתה קהילה יהודית גדולה. אחד מבתי הכנסת המפוארים בארץ מתקופה זו התגלה ב 1965. כתובת ההקדשה של בית הכנסת העתיק בעזה מעידה שרצפת הפסיפס שלו נתרמה על ידי מנחם וישוע בני ישי בשנת 508. בין יתר האלמנטים והדמויות בפסיפס מתואר דוד המלך (בפסיפס כתוב דויד) מנגן בכינור.

{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[עזה בתקופה הערבית]]}}
עזה נכבשה על ידי ה[[ערבים]] ביולי [[634]] לאחר מצור קצר.{{הערה|[[פיליפ חתי]], History of the Arabs {{אנ|History of the Arabs (book)}}, 1937. עמ' 148.}} הם החלו ליישב בה תושבים מוסלמים, לצד התושבים ה[[נוצרים]] והיהודים ששכנו בה לפָנים. עזה הייתה הנמל החשוב והגדול ביותר באזור, ובה הסתיימה [[דרך הבשמים]] שדרכה הובלו סחורות יקרות מאסיה. דרך [[נמל עזה]] שווקו סחורות אלה ל[[אירופה]].

ב-[[1077]] כבש [[אתסיז אבן אוק]] במהלך דיכוי מרד נגד [[השושלת הסלג'וקית|הסלג'וקים]] את עזה, הוא החריב את העיר כליל והיישוב בה התחדש רק כעבור שני דורות.{{הערה|[[מיכאל איש-שלום]], בימי הסלג'וקים, בתוך ספרו: בצילן של מלכויות: תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל, תל אביב: הוצאת קרני, 1975, עמ' 125–126.}}

העיר נכבשה על ידי ה[[צלבנים]] ב[[המאה ה-12|מאה ה-12]], אולם לאחר מכן נכבשה שוב על ידי המוסלמים, בשנת [[1187]]. בשנות השלטון ה[[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|ממלוכי]] 1250-1516 עזה הייתה בירת מחוז ארץ ישראל. חלק מן התקופה היא חלקה את הראשות עם [[צפת]]. היישוב היהודי בעזה בשלהי התקופה הממלוכית ובראשית [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|התקופה העות'מאנית]] היה השלישי בגדלו בארץ ישראל (אחרי צפת וירושלים).

=== בעת החדשה ===
[[קובץ:Gaza (1881-1884) (A).jpg|ממוזער|250px|עזה בציורו של [[הארי פן]], 1880]]
[[האימפריה העות'מאנית]] נטלה את השליטה על עזה לאחר כיבוש הסולטנות הממלוכית בשנים 7–1516 ובתחילה מינתה מושלים עות'מאנים, לעיתים משותפים למחוז ירושלים. במחצית השנייה של [[המאה ה-16]] מונו מושלים מ[[שושלת רדואן|בית רד'ואן]] (בערבית: رضوان) שהיה קשור למושלי ירושלים מבית [[פרוח']] ולשבט [[טורבאי]].{{הערה|ראו בפרק השני בספרו של זאבי, תשנ"ז. פירוט המבנה הדמוגרפי של העיר, כולל הקהילה היהודית, והכנסות המס העות'מאני מהעיר במאה ה-16 מפורטים בספרם של [[ברנרד לואיס]] ו[[אמנון כהן (מזרחן)|אמנון כהן]] המבוסס על מפקדי המס העות'מאניים}} בשנת [[1662]] בקירוב הודחו בני שושלת בית רד'ואן בעקבות כישלונם לאבטח את שיירות ה[[חג']] שעברו בתחומן והשלטון על עזה עבר לפקידים עות'מאנים. מחשובי יהודי עזה הוא רבי [[ישראל נג'ארה]], [[פייטן]] ו[[משורר]], שכיהן כ[[פוסק]] בעזה, וכרבה הראשי. מנגד נודע גם [[נתן העזתי]], מפיץ דבריו של [[משיח שקר|משיח השקר]] [[שבתי צבי]] שפעל בשנות השישים של [[המאה ה-17]]. במהלך [[מסע נפוליאון בארץ ישראל]] כבש [[נפוליאון]] את העיר לאחר קרב קצר ב-[[24 בפברואר]] [[1799]].

בתחילת [[המאה ה-20]] מנתה העיר כ-16,000 תושבים ומצבה הכלכלי היה טוב. אחת הסיבות למצב זה הייתה יצוא [[שעורה תרבותית|שעורה]] שגודלה בשטחים החקלאיים בסביבתה. בשנים 1897–1899 עמדה הכמות הממוצעת של יצוא השעורה לבריטניה על כ-30,000 טון בשנה.{{הערה|שם=בריט1911|[https://ia700500.us.archive.org/BookReader/BookReaderImages.php?zip=/16/items/encyclopaediabrit11chisrich/encyclopaediabrit11chisrich_jp2.zip&file=encyclopaediabrit11chisrich_jp2/encyclopaediabrit11chisrich_0570.jp2&scale=2&rotate=0 עזה], אנציקלופדיה בריטניקה 1911, כרך 11, עמ' 545{{קישור שבור|3.3.2019}}}} עזה נודעה גם בבד ה[[משי]] הארוג בקלילות, ששווק באירופה כבד [[גאזה]] (שם העיר, כפי שמבטאים אותו באירופה) ושימש בעיקר לחבישה.{{הערה|[http://www.britannica.com/EBchecked/topic/227302/gauze הערך גאזה] ב[[אנציקלופדיה בריטניקה]]}} ענף חקלאי חשוב אותו הובילו יהודי עזה היה המסחר ב[[אבטיח הפקועה]] לתעשיית התרופות באירופה.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=זהר עמר|שם=אבטיח הפקועה בכלכלת העיר עזה בעת החדשה|כתב עת=קורות|כרך=טז|שנת הוצאה=תשס"ג|עמ=קג-קכ}}}}

==== במלחמת העולם הראשונה ובתקופת המנדט הבריטי ====
[[קובץ:Azza1917.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סוללת תותחים בריטית מול עזה, 1917]]
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[קרב עזה הראשון]], [[קרב עזה השני]], [[קרב באר שבע]]}}

באפריל 1915 הפגיזו ספינות מלחמה צרפתיות את העיר מן הים.{{הערה|שם=cwgc|[https://www.cwgc.org/find-a-cemetery/cemetery/71701/gaza-war-cemetery/ בית הקברות הצבאי בעזה] באתר הוועדה של הקהילייה הבריטית לקברי מלחמה}} במהלך [[1916]] נאבקו [[האימפריה הבריטית]] ו[[האימפריה העות'מאנית]] על השליטה ב[[תעלת סואץ]] וב[[חצי האי סיני]]. הכוחות הבריטיים הצליחו לדחוק את הטורקים מחצי האי סיני מזרחה ובתחילת [[1917]] עמדו באזור [[רפיח]]. הטורקים נערכו בקו הגנה בין עזה ובין [[באר שבע]]. על הכוח הטורקי פיקד הקצין הגרמני [[פרידריך קרס פון קרסנשטיין]]. שלושה קרבות נערכו באזור עזה, אשר נחשבה כנקודת מפתח לכיבוש ארץ ישראל.

כוחותיו של [[צ'ארלס דובל]], מפקד הכוח הבריטי, נעו בחסות החשכה וה[[ערפל]] ב-[[26 במרץ]] לעמדות התקיפה שלהם. דיוויזיית רגלים מתוגברת תקפה את רכס [[עלי מונטר]] הסמוך לעזה ואילו יחידות הפרשים תקפו את העיר ממזרח ומצפון. לאחר קרב קשה, הצליחו הרגלים הבריטיים לכבוש את אתר עלי מונטר והפרשים האוסטרלים [[כיתור|כיתרו]] את העיר מכל עבריה. דובל, אשר לא היה בטוח בהצלחת כוחותיו, נתן עם ערב פקודת נסיגה ובכך מסר בעצם את הניצחון בקרב לכוחות הטורקים.
הבריטים, אשר היו מעודדים מהגעת מסילת הברזל וקו המים שסללו בסיני עד למפקדתם ב[[דיר אל בלח]], החליטו לתקוף את עזה בשנית. אלא שבמשך שלושת השבועות שחלפו מהקרב הראשון, חיזק [[פרידריך קרס פון קרסנשטיין|קרס פון קרסנשטיין]] את עמדותיו בציר עזה-באר שבע והכוח שבפיקודו הצליח להדוף את התקפת הכוח הבריטי תוך שהוא גורם לו אבדות קשות. רק לאחר נפילת באר שבע בסוף אוקטובר 1917, נפלה גם עזה בידי הכוחות ה[[הממלכה המאוחדת|בריטים]] ב-[[7 בנובמבר]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_MAPS_JER002663774|הכותב=|כותרת=מפת עזה 1:7,500 מאת משרד המלחמה הבריטי|אתר=אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית|תאריך=1917}}}}

בעזה נמצא [[בית הקברות הצבאי הבריטי בעזה|בית קברות צבאי]], הגדול ביותר לחללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. בבית הקברות קבורים 3,215 חללים. מתוכם: 2,049 בריטיים, 120 מ[[אנזא"ק]] ו-40 מ[[הודו]]. מתוך 3,217 או 3,215 חללים, 781 חללים לא זוהו. בבית הקברות הצבאי קבורים עוד 210 חללים ממלחמת העולם השנייה, 30 חללים מהתקופה שאחריה ו-234 חללים מאומות אחרות{{הערה|ב-2004 הושחתו ושוברו מצבות בבית הקברות כמחאה על השתתפות כוחות בריטיים ב[[מלחמת עיראק]]
[https://www.scotsman.com/news/world/palestinians-vandalise-uk-war-graves-1-530585 דיווח על השחתת מצבות בבית הקברות ב-2004] באתר News.Scotsman}}
[[קובץ:Gaza Strip (997008872760405171).jpg|ממוזער|רוכל ברחוב בעזה, 1956]]
בעת [[מלחמת העולם השנייה]] היו בעזה [[בית חולים|בתי חולים]] של יחידות אוסטרליות ובריטיות וכן [[שדה תעופה]] של [[חיל האוויר הבריטי]].{{הערה|שם=cwgc}}

==== תחת השלטון המצרי ====
=====ממשלת כל פלסטין=====
[[קובץ:Gaza - IDF 1956.jpg|250px|ממוזער|שמאל|10 בדצמבר 1956, המושל הצבאי של עזה, סגן-אלוף חיים גאון, חונך את סניף הדואר בעיר.]]
עוד לפני עזיבת כוחות [[המנדט הבריטי]] במאי 1948, נכנסו יחידות של [[חיל המשלוח המצרי (1948)|חיל המשלוח המצרי]] לרצועת עזה ואף נטלו חלק בהתקפות על [[כפר דרום]]. במהלך קרבות [[מלחמת העצמאות]] ברחו פליטים ערבים רבים, מאזור [[השפלה]] הדרומית ומאזור הנגב לאזור העיר עזה ולערים האחרות ברצועת עזה. ב[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]], שויכה רצועת עזה לשטח מצרים, אולם האחרונה החילה בה [[ממשל צבאי]] ולא ראתה בה טריטוריה מצרית.

לאחר כיבוש [[רצועת עזה]] על ידי מצרים, היה ניסיון לכונן בה מעין ישות של ממשל עצמי [[פלסטינים|פלסטיני]]; ביולי 1948 הוקמה בעיר עזה "מועצה מנהלית לפלסטין", בספטמבר אותה שנה הקים [[הוועד הערבי העליון]] במקום מועצה זאת את [[ממשלת כל פלסטין]]. בזאת התיימר הוועד הערבי העליון כי לממשלה זאת תהיה סמכות גם בגדה המערבית שנכבשה על ידי ממלכת [[ירדן]]. ב[[ראש ממשלה]] זאת הועמד [[אחמד חילמי]], שר החוץ שלה היה [[ג'מאל חוסייני]] והממונה על ביטחון הציבור היה [[פאיז ביי אידריסי]]. הוקמה גם [[אספה מכוננת]] שבראשה הועמד ה[[מופתי]] חג' [[אמין אל-חוסייני]]. הניסיון להקים בעזה ממשלה כל-פלסטינית נכשל מחמת התנגדותה של ממשלת ירדן, שעמדה לספח את הגדה המערבית וראתה עצמה כנציגה הבלעדית של הפלסטינים. גם המצרים לא מסרו לממשלה זאת סמכויות של ממש ובספטמבר [[1952]] הצהירה מועצת [[הליגה הערבית]] כי ממשלה זאת חדלה מלפעול.

=====תחת נציב צבאי מצרי=====
ב[[מבצע קדש]] ב-1956, נכבשה עזה ב-[[2 בנובמבר]] על ידי כוח ישראלי שכלל את [[חטיבה 11|חטיבת החי"ר 11]], בפיקוד [[אהרון דורון]], שתוגברה בצוות גדודי משוריין מ[[חטיבה 37]]. כוח זה החל בפעולתו בשעות הבוקר המוקדמות ובצהרי אותו יום נכנעה העיר. אותו כוח השתלט גם על צפון רצועת עזה ואז נע דרומה לכיוון [[ח'אן יונס]].{{הערה|אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל - שנים ראשונות תש"ח-תש"ך, מפה 218, ירושלים: הוצאת כרטא, 1978}} את מקומה של חטיבה 11 תפסה [[חטיבת הנגב|חטיבה 12]] שעסקה בהחזקת רצועת עזה ובהשלטת סדר בה. על החטיבה פיקד [[דוד אלעזר]] שאף קיבל את כתב הכניעה לעיר מהגנרל המצרי [[פואד דיגווי]] שהיה מושל רצועת עזה.{{הערה|[[חנוך ברטוב]], '''דדו''' (כרך ראשון), עמ' 82, וקובץ התמונות, עמ' 160, [[הוצאת מעריב]], 1978}} כוחות [[צה"ל]] נסוגו מהעיר בעת הנסיגה מ[[חצי האי סיני|סיני]] בתחילת 1957.

ב[[מלחמת ששת הימים]] ב-1967, כבשה ישראל שנית את רצועת עזה מידי המצרים. על מבואותיה הדרומיים של עזה נערך ב-[[5 ביוני]] קרב קשה בין מגני העיר שנמנו על הדיוויזיה ה-20 "הפלסטינית" של [[הצבא המצרי]] ובין חטיבה 11 וגדוד 202 של [[חטיבת הצנחנים]].{{הערה|ראו [[עלי מונטר]]}} בשעות בוקר 6 ביוני, לאחר ש[[חיל האוויר הישראלי]] הפציץ מטרות בעיר, תקפו הכוחות מחטיבה 11 ומגדוד 202 ממזרח. במקביל, לאחר שנתקל בהתנגדות קשה באזור ח'אן יונס, נע צפונה גדוד צנחנים נוסף בפיקוד מפקד החטיבה [[רפאל איתן]], מתוגבר בפלוגת טנקים. כוח הצנחנים הרכוב נע במהירות, שטף מצפון לדרום וחזרה את [[דרך סלאח א-דין|רחוב צלאח א-דין]] לכל אורכו, תוך ירי בלתי פוסק ונע חזרה דרומה לאזור ח'אן יונס.{{הערה|על פי עדותו של [[יהודה רשף]], מפקד חטיבה 11, ב-"6 ימי מלחמה" - קובץ הדרכה של הנוער העובד והלומד, עמ' 125-126}} בעיר עצמה החלו להופיע דגלים לבנים מונפים ונערכו קרבות מועטים בלבד. בצהרי היום הושלם כיבוש העיר ומושלה הצבאי המצרי חתם על כניעת העיר בטקס שנערך ב[[בית החולים שיפא]].

====לאחר [[מלחמת ששת הימים]]====
[[קובץ:Gaza Beach.jpg|שמאל|ממוזער|270px|חוף הים של עזה]]
עזה שימשה כמפקדה הראשית עבור כוחות [[צה"ל]] שהחזיקו את רצועת עזה בין השנים [[1967]] ל-[[1994]]. בשנת 1969 חוברה העיר לרשת החשמל של ישראל על בסיס הזיכיון ההיסטורי של [[חברת החשמל]].{{הערה|{{למרחב||עזה חוברה לרשת החשמל הישראלית|19691127|96}}}} ביולי [[1969]] חתם המושל הצבאי של עזה, מוטה גור, על צווי גירוש ל[[פייסל חוסייני]], אברהים אבו סיטה וחיידר עבדול שאפי.{{הערה|'''[[ישראל 50]]''' בעמוד על שנת 1969}}

בשנת [[1971]] החליטה [[ממשלת ישראל]] לפעול לשיקום מחנות הפליטים שברצועת עזה, מתוך מחשבה שמהלך זה יעזור להרגעת המתיחות הביטחונית ושינוי דעת הקהל לטובת ישראל, לאחר שתחת השלטון המצרי לא נעשה מאמץ לשקם את הרצועה. כחלק מהתוכנית הוקמו שכונות חדשות לפליטים בעזה, כש[[מע"ץ]] מבצעת את עבודת התשתית. בין השאר הוקמה בדרך זאת שכונת קנדה ברפיח שנמצאת כיום בצידו המצרי של הגבול.{{הערה|{{דבר|דני צדקוני|מה שנשאר משיקום הפליטים|19820210|86}}}} מתחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] החלו עימותים תכופים בין כוחות הביטחון הישראלים לבין הפלסטינים. ב-[[1971]], בעת ש[[אריאל שרון]] היה אלוף [[פיקוד הדרום]] פעל [[צה"ל]] בצורה נרחבת למיגור [[הטרור ברצועת עזה בתחילת שנות ה-70|הטרור ברצועת עזה]], והביא לשקט יחסי שנמשך מספר שנים. בדצמבר 1987 פרצה [[האינתיפאדה הראשונה]] והעיר עזה הייתה אחד ממוקדי העימות. בעקבות ה[[אינתיפאדה]] והגבלת [[חופש התנועה]] של עובדים עזתיים אל מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]] התדרדר המצב הכלכלי בעזה.

====הרשות הפלסטינית====
ב-[[1994]], כתוצאה מ[[הסכמי אוסלו]], נסוג צה"ל מהעיר עזה והשליטה בעיר עברה לידי [[הרשות הפלסטינית]]. מנהיג הרשות הפלסטינית, [[יאסר ערפאת]], קבע את מפקדתו בעזה וישיבתה הראשונה של [[המועצה הלאומית הפלסטינית]] נערכה בעזה במרץ 1996. בשנת [[1998]] החלה לפעול [[המכללה האוניברסיטאית למדעים שימושיים]].

בשנת 2005, לפי [[תוכנית ההתנתקות]], פונו היישובים היהודיים ברצועת עזה, וצה"ל יצא ממנה יציאה חד צדדית. לאחר יציאת צה"ל, התגבר ירי רקטות [[קסאם]] משטח הרצועה, כאשר הירי מהעיר עזה והעיירות הסמוכות אליה כוון בעיקר אל העיר [[שדרות]] וליישובים סביבה.

====תחת שלטון החמאס====
לאחר ניצחון ה[[חמאס]] בבחירות שנערכו ברצועת עזה ב-[[2006]] ו[[עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה]] בו הורחקו פעילי ה[[פת"ח]], החמיר המצב הביטחוני בעיר. ישראל הפעילה [[הסגר על רצועת עזה|סגר על רצועת עזה]] ומנגד התגבר ירי הרקטות ופצצות המרגמה על יישובי [[עוטף עזה]], שהפכו את העיר ליעד עיקרי של הפצצות [[חיל האוויר הישראלי]]. בדצמבר 2008 פתח צה"ל ב[[מבצע עופרת יצוקה]] שבו פעלו כוחות [[זרוע היבשה|יבשה]], אוויר ו[[חיל הים הישראלי|ים]] כנגד מטרות פלסטיניות ברצועת עזה. עיקר המאמץ הישראלי היה סביב העיר עזה: בעיר [[ג'באליה]], במחנה הפליטים [[שאטי]] ובשכונות המזרחיות והדרומיות של העיר עצמה. הכוחות ה[[ישראלים]] נסוגו לאחר כשלושה שבועות. במהלך המבצע נגרם הרס רב בעיר, כתוצאה מתקיפות של [[צה"ל]] ונהרגו מאות מתושבי העיר, חלקם חמושים וחלקם אזרחים.

בנובמבר [[2012]] פתח צה"ל ב[[מבצע עמוד ענן]] ברצועת עזה, בתגובה לירי המתמשך על יישובי הדרום בשבועות שקדמו לו. ביולי 2014 פתח צה"ל ב[[מבצע צוק איתן]] ברצועת עזה, בתגובה לירי המתמשך על יישובי הדרום בשבועות שקדמו לו, במבצע שכלל גם כוחות אוויר וים, וב-17 ביולי 2014 נכנס צה"ל קרקעית לרצועת עזה בעקבות חדירה תת-קרקעית לשטח ישראל. במהלך המבצע הושמדו אלפי רקטות מסוגים שונים, נגרם הרס רב בעיר ונהרגו 2,203 פלסטינים במהלך המבצע. מתוכם, בין 1,068 ל-1,408 פעילי טרור ובין 805–1473 אזרחים הרוגים, ומעל ל-11,000 פלסטינים פצועים, מעל ל-200 פעילי טרור נשבו בידי ישראל.

====מלחמת חרבות ברזל====
ב-[[7 באוקטובר]] [[2023]], הוביל [[טרור פלסטיני|ארגון הטרור]] [[חמאס]] את [[טבח שבעה באוקטובר]] ביחד עם ארגוני טרור נוספים ובהם [[הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני|הג'יהאד האסלאמי]], תקף את ישובי [[עוטף עזה]] ו[[רצח]] כ-1,400 [[ישראלים]]. בעקבות כך הכריזה [[ישראל]] [[מלחמה]] על החמאס ויצאה ל[[מלחמת חרבות ברזל]] למיגורו. במהלך המלחמה נכבשו אזורים רבים בעיר עזה וחלקים גדולים ממנה נחרבו.

== היישוב היהודי ==
{{הפניה לערך מורחב|היישוב היהודי בעזה}}
היישוב היהודי בעזה התקיים לסירוגין מ[[המאה השנייה לפנה"ס]] ועד [[מאורעות תרפ"ט]] ו[[הקמת מדינת ישראל]] כעבור שני עשורים. הקהילה היהודית בעיר הוציאה מקרבה רבנים ואישים ידועי שם, אך לאורך כל ההיסטוריה הייתה קהילת מיעוט בעיר שרוב אוכלוסייתה אינה יהודי.

קיומה של קהילה יהודית בעזה נזכר לראשונה ב[[תקופת החשמונאים]], הקהילה פרחה בשלהי [[התקופה הביזנטית בארץ ישראל]] ושוב ב{{ה|מאה ה-17}}. בראשית [[המאה ה-19]] התבטל היישוב היהודי בעיר והוא הוקם שוב כהתיישבות חדשה בעיר בשנת 1886 על ידי יהודים שיצאו לשם מיפו.<ref>[[יובל ארנון-אוחנה]], קו החריש והאש - מאה וחמישים שנות סכסוך על ארץ ישראל, 2010-1860, נתניה, אחיאסף, 2013, עמ' 159.</ref> בשלהי התקופה העות'מאנית היחסים בין יהודים לערבים בעזה היו מספיק חיוביים עד כדי כך שהמופתי של עזה, השייך עבד אללה אלעלאמי, פנה אל הרב נסים ב. אוחנה, שהגיע לעזה מירושלים ב-1905, לסייע לו להתמודד עם הטפת המיסיון הנוצרי שבנה בעזה בית מרפא.<ref>נסים ב. אוחנה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס - תשובות ברורות מהתנ"ך עצמו, ירושלים תשי"ט; קו החריש והאש, עמ' 159, 314.</ref>

מראשית תקופת המנדט וככל שגברה העוינות הלאומנית הערבית נגד היהודים, הלך המצב והחמיר. קהילת יהודי עזה חרבה סופית לקראת סיום [[המנדט הבריטי]].

ב[[סקר הכפרים (1945)]] נמנו בנפת עזה 150 יהודים, מהם 80 בעיר עזה עצמה. אך מאז [[מלחמת העצמאות]], בה נכבשה הרצועה ועזה בתוכה על ידי [[מצרים]], אין עוד יישוב יהודי בעיר.

== מבנה ==
===שיקום===
בעקבות הקרבות שנערכו על כיבוש עזה ב[[מלחמת העולם הראשונה]], כתוצאה מהירי ה[[ארטילריה|ארטילרי]] של הכוחות הבריטיים והרס פנימי של הבתים על ידי המגנים הטורקים, חרבה העיר ותושביה נטשוה. רק ביולי [[1920]], לאחר שנסתיים השלטון הצבאי הבריטי בעיר, החלו התושבים לחזור אל העיר. המנדט הבריטי מינה ב-1937 את [[הנרי קנדל (אדריכל בריטי)|הנרי קנדל]] (שתכנן את תוכנית האב של [[ירושלים]] ב-1944) לתכנן את תוכנית האב לעיר, הקצה כספים והחל לבנות את עזה מחדש. בבנייה התמקד קנדל בשיקום חלק קטן ממרכז העיר, כולל הפיכת [[רחוב עומאר אל-מוכתאר]] לרחוב המרכזי בעיר, ובמקביל, שם את הדגש על הקמת שכונות מתוכננות בפרברי העיר הישנה.{{הערה|{{קתדרה|רנה הברון|מוחמד רוּשדי – משרתם של שני שלטונות|63.6|63, אפריל 1992, עמ' 107-98}}}}

===מבנה מוניציפלי===
[[קובץ:Gaza-quarters-he.png|שמאל|ממוזער|300px|שכונות העיר עזה]]
בשנות שלטונו הראשונות של השלטון הישראלי בעיר חולקה עזה לשמונה שכונות:{{הערה|{{דבר|דני צדקוני|מי יהיה ראש עיריית עזה|19730208|94}}}}
* א-תורכמאן (חלקה הדרום מערבי של [[שג'אעייה]])
* ג'דיידה (חלקה הצפון מזרחי של שג'אעייה)
* [[א-תופאח]]
* [[א-דרג']]
* [[זייתון]]
* [[רימאל]] הצפונית
* רימאל הדרומית
* [[א-שאטי]]

נכון ל-2014 מחולקת עזה ל-18 רבעים:
# [[מדינת אל-עוודה]] {{אנ|Madinat al-Awda}}
# [[שיח' רדואן]]
# [[א-נאצר (עזה)|א-נאצר]]
# [[א-שאטי]]
# [[רימאל]] הצפונית
# רימאל הדרומית
# [[א-דרג']]
# [[א-תופאח]]
# [[סברה (עזה)|סברה]]
# [[העיר העתיקה (עזה)|העיר העתיקה]]
# [[תל אל-הווא]]
# [[זייתון]]
# [[שיח' עג'לין]]
# א-תורכמאן (חלקה המערבי של [[שג'אעייה]])
# תורכמאן המזרחית (חלקה הדרומי של שג'אעייה)
# ג'דיידה (חלקה הצפוני של [[שג'אעייה]])
# ג'דיידה המזרחית (חלקה המזרחי של שג'אעייה)
# הרחבה מוניציפלית מדרום מערב לעיר (שטח שנוסף לעיר ב-2009)

===יישובים סמוכים===
במשך השנים התפתחה עזה והתפשטה לכל הכיוונים, והיא גובלת ביישובים עצמאיים אחרים הסמוכים אליה כגון:
* [[ג'באליה]] – עיר מצפון לעזה
* [[מחנה הפליטים ג'באליה]] – [[מחנה פליטים פלסטינים|מחנה פליטים]] מצפון לעזה
* [[בית לאהיא]] – עיר מצפון לעזה
* [[א-נזלה]] – יישוב מצפון לעזה
* [[אל קובה]] – ישוב מדרום מזרח לעזה

== ערים תאומות ==
* {{עיר תאומה|דנקרק|צרפת}}
* {{עיר תאומה|טבריז|איראן}}
* {{עיר תאומה|טורינו|איטליה}}
* {{עיר תאומה|טרומסה|נורווגיה}}
* {{עיר תאומה|קשקאיש|פורטוגל}}
* {{עיר תאומה|ברצלונה|ספרד}}
* {{עיר תאומה|לפקושה|הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין}}{{מקור|נושא=היסטוריה|נושא2=ישראל}}
* {{עיר תאומה|תל אביב-יפו|ישראל|מתאריך=1998}} – הברית הוקפאה ב-[[2008]]{{הערה|הברית הוקפאה על ידי תל אביב-יפו ב-[[10 בפברואר]] 2008 עקב ירי רקטות ה[[קסאם]] על ישראל. {{nrg|2=ת"א ועזה - כבר לא תאומות|3=694/964}}}}

== לקריאה נוספת ==
* אילן מאירי, הנשק הטורקי והבריטי בקרבות עזה, 1917, בתוך: '''90 שנה למלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל'''; שחזור האיגוף הגדול והקרב על באר שבע, 31-27 באוקטובר 2007 והכנס השישי על מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל מבאר שבע לשפלת פלשת, [[מכללה אקדמית ספיר]], 1–2 בנובמבר 2007. ירושלים: [[הוצאת אריאל]], תשס"ט-2009
* [[דרור זאבי]], '''המאה העות'מאנית - מחוז ירושלים במאה ה-17''', (תשנ"ז)
* כהן ולואיס: (Cohen A. & Lewis B. Population and Revenue of Towns in Ottoman Palestine (1978
* [[מרדכי אלקיים]], '''40 שנות יישוב יהודי בעזה''', באר שבע והקמת חוות רוחמה, כסלו תשנ"ה - דצמבר 1994.
* ברוך תאנה, '''ערי נחלתנו - מאמרים על . . . עזה ''', תשנ"ז (1997).
* {{צ-ספר|מחבר=[[חגי הוברמן]]|שם=הקהילה היהודית מתקופת החשמונאים ועד פרעות תרפ"ט|שנת הוצאה=2020|מו"ל=[[מדרשת ראשית ירושלים]]}}
* עדו ישראלי, [https://ebooks.psik.io/book?book_id=7823 'חובבי ציון בעזה'], סגולה 167, מאי 2024, עמ' 44–55

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Gaza City|שם ויקישיתוף=עזה|ויקימילון=עיו"ש}}
* {{אתר רשמי}}
* {{אוצר ישראל|ח|49|עַזָּה|עמודים=42–43}}
* {{אנצ דעת|3692|גאוגרפיה והיסטוריה של עזה}}
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007552717505171|עזה (רצועת עזה)}}
* {{מקור ראשון|אסף גבור|החיים עצמם: עזה, מבט מבפנים|news/134283|24 באפריל 2019}}
* {{יוטיוב|v8ZYkohXY5I|שם=שלומי אלדר - "מלח הארץ": פרק 2 - חלק ב', הוידוי של מושל עזה|אורך=11:19|ערוץ=[[רלוונט]]}}, 26.8.2024
* {{מקור ראשון|[[מיכאל טוכפלד]]|קודש וחולות|news/134407|30 באפריל 2019}}
* [https://merhav.nli.org.il/primo-explore/search?query=any,contains,gaza%20map&sortby=lso01&vid=NLI&mfacet=rtype,include,Maps,1&mfacet=topic,include,Gaza%20(Gaza%20Strip),1&mfacet=tlevel,include,online_resources,2&lang=iw_IL&came_from=sort מפות עזה] 1843-1946, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, בקטלוג [[הספרייה הלאומית]]
* {{תמונה}} {{הארץ|צבי מיתר|עזה של פעם, בלוג צילום 1857 - 1967|1.10614891|27 בפברואר 2022|מנויים=לא}}
* {{דבר ראשון|אוריאל לוי|עזה. 100 שנה של מלחמות|457504|20 באוקטובר 2023}}
* קובי מיכאל, [https://www.inss.org.il/he/publication/hamas-narrative/ גרסת חמאס לאירועי 7 באוקטובר - מאפיינים ומשמעויות,] [[המכון למחקרי ביטחון לאומי|באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי]], 28 בינואר 2024
* {{קתדרה|[[אריה כשר]]|ציוני דרך של העיר עזה בימי בית שני|15.1|15, אפריל 1980}}
* {{קתדרה|יעקב אשכנזי|פגאניות בעזה במאה החמישית והשישית לספירה|60.8|60, יוני 1991, עמ' 115-106}}
* {{קתדרה|רנה הברון|מוחמד רוּשדי – משרתם של שני שלטונות|63.6|63, אפריל 1992, עמ' 107-98}} (באתר סנונית)

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{עזה}}
{{מושבות פיניקיות}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:עזה|*]]
[[קטגוריה:ערי חוף]]
[[קטגוריה:נפת עזה]]
[[קטגוריה:מקומות במכתבי אל-עמארנה]]
[[קטגוריה:ארץ ישראל: ערים עתיקות]]
[[קטגוריה:יישובי המקרא]]
[[קטגוריה:נחלת שבט יהודה]]
[[קטגוריה:ערי פלשתים]]
[[קטגוריה:פיניקים: מושבות]]
[[קטגוריה:קהילות ויישובים עבריים שנחרבו בתקופת המאורעות]]
[[קטגוריה:אסיה: ערי נמל]]
[[קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה הממלוכית]]
[[קטגוריה:התקופה החשמונאית בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:רצועת עזה: ערים]]
[[קטגוריה:אסיה: ערי בירה]]
[[קטגוריה:המזרח התיכון: ערי בירה]]
[[קטגוריה:יישובים ערביים המשמרים שם עברי]]
[[קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית]]
[[קטגוריה:יישובים שהוקמו באלף ה-2 לפנה"ס]]