הצגת המקור של הדף "סח'נין"

{{מפנה|סכנין}}
<!-- שימו לב: בערך זה שתי תבניות (בשם "בוט יישובים") המשמשות את בוט היישובים על מנת שיוכל לבצע עדכון אוטומטי, ולכן אין להסירם. לפרטים נוספים ראו [[תבנית:בוט יישובים]]. תודה. -->{{בוט יישובים/7500|1|
|שם בערבית=سخنين
|סמל=
[[קובץ:Sakhnin COA.png|150px]]
|דגל=
|תמונה=[[קובץ:PikiWiki Israel 17718 Cities in Israel.JPG|280px|]]
|מקור קואורדינטות=תבנית|
|ראש העיר=[[מאזן גנאיים]]
|אתר אינטרנט=[https://www.sakhnin.muni.il/he/ אתר הבית]
}}
'''סַחְ'נִין''' (ב[[ערבית]]: '''سخنين''', במקורות [[חז"ל]]: '''סכנין''') היא [[עיר]] [[ערביי ישראל|ערבית]] ב[[מחוז הצפון]] ב[[ישראל]]. העיר נמצאת ב[[בקעת סח'נין]] בצפון ה[[גליל התחתון]] המרכזי (לב הגליל) דרומית ל[[כרמיאל]] וצפונית-מזרחית ל[[שפרעם]]. היא הוכרזה כעיר בשנת [[1995]]. הרוב המכריע של תושבי סכנין הם ערבים-[[מוסלמים בישראל|מוסלמים]], לצד מיעוט של [[ערבים נוצרים|ערבים-נוצרים]].

==היסטוריה==
סח'נין ידועה עוד מן התקופה העתיקה, ויישוב בשם דומה נזכר לראשונה בתעודות [[מצרים העתיקה|מצריות]]{{מקור|נושא=ישראל|נושא2=גאוגרפיה}}.

לאורך ה[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|תקופה ההלניסטית]], [[התקופה הרומית|הרומית]] ו[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|הביזנטית]] התקיימה במקום העיירה היהודית [[סכנין (יישוב עתיק)|סכנין]]{{הערה|1=[[מדריך ישראל]], כרך גליל תחתון וארץ כנרות, 1978, ערך סיכנין}}. בעיירה ישבו ופעלו בין היתר ה[[תנאים|תנא]] [[רבי חנינא בן תרדיון]] וה[[אמוראים|אמורא]] [[רבי יהושע דסכנין]], הנזכר רבות במדרשי חז"ל. העיירה סכנין נזכרת רבות בכתבי חז"ל, בין היתר בשל [[בקעת סח'נין|הבקעה]] השופעת בה היא שוכנת{{הערה|[[תוספתא]], [[מסכת נידה]], ג, ה, {{בבלי|נידה|כ|א}}.}} ובשל יבוליה המשובחים{{הערה|[[ספרי דברים]], האזינו, לב.}}, עד שתואר כי מ[[תאנים|תאניה]] נטף [[דבש]]: {{ציטוטון|אמר ר' שמעון בן חלפתא היה מעשה שאמר ר' יהודא לבנו בסיכנין עלה והביא לנו גרוגרות מן החביות, עלה והושיט ידו ומצאה של דבש}}{{הערה|{{ירושלמי|פאה|ז|ג}}.}}.

בתחומי העיר מצויים שרידי עתיקות, ובהם [[מקאם (מבנה)|מבנה מקאם]] המיוחס ל[[רבי יהושע דסכנין]] שחי ב[[המאה הרביעית|מאה הרביעית]], המכונה בערבית "נבי א-סאדיק". בימי הביניים שימש הקבר כאבן שואבת ל[[עלייה לרגל]]. אף היום יש העולים לרגל לקבר.

העיר שימשה כמרכז אזורי חשוב בעת שלטון [[האימפריה העות'מאנית]], ו[[דאהר אל-עומר]] צירף אותה לתחום השפעתו. גם לאחר נפילתו של דאהר אל-עומר המשיכה העיר לשמש כמרכז חשוב לערביי הגליל בהמשך ימי האימפריה הע'ותמאנית וכן בימי [[המנדט הבריטי]].

===לאחר קום המדינה===
ב[[מלחמת העצמאות]], הכפר נכנע לצה"ל ב-20 ביולי 1948 יום לאחר כניסת ההפוגה לתוקף. צה"ל לא השאיר חיל מצב במקום ועזב זמן קצר לאחר הכניעה. העזיבה אפשרה לאנשי הגדוד הרביעי של [[צבא ההצלה]] להיכנס אל הכפר, ועם תפיסת הכפר, 'צבא ההצלה' העניש את האחראים לכניעה לצה"ל{{הערה|אלון קדיש, '''מלחמת העצמאות תש"ח - תש"ט: דיון מחודש חלק א'''', הוצאת משרד הביטחון, עמ' 237}}. הכפר נכבש סופית, לאחר קרב קצר, ב-30 באוקטובר 1948 ב[[מבצע חירם]]: גדודי חיל המשמר של מחוז חיפה השתלטו על סח'נין, [[מג'ד אל כרום]], [[דיר חנא]] ו[[עראבה]], כשברוב המקרים משלחות של הכפרים הגיעו וביקשו כניעה{{הערה|1=[https://web.archive.org/web/20200222224130if_/http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/8/107258.pdf גבריאל לוריא, '''מבצע חירם - סיפור המערכה''', בתוך "מערכות" 149, ינואר 1963, עמ' 15]}}.

הכפר נכלל בתחומי [[ישראל|מדינת ישראל]], ותושביו קיבלו [[אזרחות ישראלית]] אך היו תחת [[הממשל הצבאי על ערביי ישראל]]. בשנת [[1955]] הופקעו חלק מאדמות העיר לטובת [[שטח אש 9]]{{הערה|שם=אורן|[[עמירם אורן]] ורפי רגב, '''ארץ בחאקי: קרקע וביטחון בישראל''', [[הוצאת כרמל]], ירושלים, 2008, עמודים 386–388}}.

[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] היו שנים של התפתחות מואצת באזור, כאשר התפתחה העיר [[כרמיאל]] ותוכננה הקמתם של יישובי [[גוש שגב]], במסגרת "[[יהוד הגליל]]". למטרות אלו הופקעו אלפי דונמים של אדמה מהכפר ומסביבותיו{{הערה|{{הארץ1||הופקעו קרקעות לצורך הקמת העיר כרמיאל צו הפקעה לשטח של 5550 דוגם|19620124|71}}{{ש}}{{הארץ1||רוגז בכפרים ערביים על הפקעת 5500 דונם להקמת העיירה כרמיאל|19620125|94}}}}{{הערה|{{עמדה||ההפקעות בגליל|19760401|34}}}}. מדיניות זו הביאה להתנגשויות אלימות בין תושבי סח'נין ובין כוחות המשטרה ב-[[30 במרץ]] [[1976]] המכונות "[[יום האדמה]]". שלושה מתושבי העיירה נהרגו בהפגנות, המצוינות עד היום על ידי [[ערביי ישראל]] ביום השנה לקיומן בתהלוכות מחאה ועצרות זיכרון{{הערה|{{חדשות|פאיז עבאם, מיכאל רותם|כבר לא שטח אש - הכניסה לשטח 9 מותרת|19860814|81}}}}.

בשנת [[1978]] היו בו כשלושה עשר אלף איש. תושבי הכפר התפרנסו מחקלאות, מ[[גידולי שדה]] וגידול [[זית]]ים ו[[טבק (שיח)|טבק]].

בשנת [[1995]] קיבלה סח'נין מעמד של עיר בטקס בנוכחות ראש הממשלה [[יצחק רבין]].

בשנת [[2000]] הייתה העיר מוקד לאלימות שפרצה בעת [[אירועי אוקטובר 2000]]. בסמוך לפני האירועים חלה תסיסה בעיר, ובין היתר עקב בניית [[בסיס צבאי]] גדול במבואותיה המערביים, והסכסוכים הבלתי פוסקים באשר לשטח השיפוט. באירועים עצמם התקיימו הפגנות אלימות בעיר ובסביבותיה, שגלשו אף לאזור התעשייה הסמוך [[פארק תעשיות משגב|תרדיון]] השייך למועצה האזורית [[משגב]]. שניים מתושבי העיר נהרגו באירועים.

==אוכלוסייה ודת==
{{בוט יישובים/7500|2}}
בעיר מתגוררים כ-1,600 נוצרים, שהם 5.1% מהאוכלוסייה, והשאר (94.9%) הם מוסלמים. בתוכם יש גם קהילה קטנה של [[סופים]], ולהם [[מסגד]] במזרח העיר.

{{ציר זמן/אוכלוסייה|כותרת=להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:|מקסימום=32000|מספר גרפים=11|1955=4300|1961=5100|1972=8300|1983=12900|1995=18700|2005=24400|2010=25900|2015=29300|2019=31700}}

==ספורט==
בשנת [[2003]] עלתה קבוצת הכדורגל של העיר, [[הפועל איחוד בני סכנין|בני סכנין]], ל[[ליגת העל בכדורגל|ליגת העל]] ב[[כדורגל]] ואף זכתה ב[[גביע המדינה בכדורגל]] לשנת [[2004]]. בעזרת תרומות שהגיעו מ[[קטר (מדינה)|קטאר]] ובתיווכו של חבר הכנסת הערבי-ישראלי [[אחמד טיבי]], נבנה בעיר סח'נין [[אצטדיון כדורגל]] מודרני, בעל תכולה של 8,500 מקומות ישיבה. הוא קרוי "[[אצטדיון דוחה]]" על שם [[דוחה|עיר הבירה של קטאר]]. האצטדיון נחנך בשנת [[2005]].

== אתרי פולחן ==
בסח'נין שני אתרי פולחן מקודשים. הראשון, א-שייח צידיק, נמצא בגרעין ההיסטורי של היישוב בסמוך לבית הקברות הנוצרי. במקום [[סרקופג]] מ[[התקופה הרומית בארץ ישראל|התקופה הרומית]]. ערביי הגליל, ובייחוד הבדואים של שבט א-נעים, נהגו לעלות לרגל לקבר על מנת לערוך שבועות ולהתפלל לבריאותם ובריאות צאצאיהם. תושבי סכנין חששו לעבור בסמוך לקבר, במיוחד בשעות הלילה, ונהגו לומר דברי התנצלות לצדיק כאשר עברו במקום. אגדות מקומיות מייחסות לצדיק מלחמה עם עובדי אלילים ועם הרומאים. הרומאים שרפו את הצדיק יחד עם בנותיו כאשר הוא מחזיק בידיו ספר [[תורה]], והביאו את אפרו לקבורה בסרקופג שנמצא במקום. על פי [[קברי צדיקים ביהדות|המסורת היהודית]], זהו קברו של [[רבי יהושע דסכנין]], [[אמוראי ארץ ישראל|אמורא ארץ-ישראלי]] שחי ב[[סכנין (יישוב עתיק)|סכנין]] במאה הרביעית לספירה. מאז המאה ה-13, זהו מוקד עלייה לרגל הן ליהודים והן למוסלמים.<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=אורי טל|שם=קברי קודש מוסלמיים בארץ-ישראל: היסטוריה, דת, מסורות ופולקלור|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=יד בן-צבי|שנת הוצאה=2023|עמ=69-70|ISBN=978-965-217-452-9}}</ref>

אתר פולחן חשוב נוסף בשם א-שייח איסמעיל נמצא בבית הקברות של חמולת אלח'לאילה, השוכן במרכז הרובע המערבי של היישוב. ככל הנראה אין המקום קשור לדמות המקראית [[ישמעאל]], איסמעיל באסלאם, אלא לקדוש מקומי באותו השם. על פי המסורת המקומית, הקדוש נגלה לאחד מתושבי היישוב בחלומו והתלונן שמי ביוב מזהמים את קברו. אותו אדם בנה [[תעלת ניקוז]], וזרימת השפכים לקבר נפסקה. כל שישי, נשות חמולת אלח'לאילה מדליקות נרות במתחם הקבר.<ref name=":0" />

== השכלה וחינוך ==
בסח'נין פועלים מספר בתי ספר לחינוך יסודי, שלוש חטיבות ביניים ושלושה בתי ספר תיכון. בנוסף פועלת בעיר [[ספרייה ציבורית]], [[מכללת סכנין]] להכשרת עובדי [[הוראה]] המוכרת על ידי [[המועצה להשכלה גבוהה]] ומכללה טכנולוגית ל[[הנדסאי]]ם.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{אתר רשמי}}
* {{בוט יישובים/7500|פרופיל}}
* {{וואלה!|ניר יהב|כדורגל, מעיין עתיק ומערה יהודית מסתורית: הסודות של סכנין|2972099|21 ביוני 2016}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007469742605171|סח'נין (ישראל)}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{מחוז הצפון}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:סח'נין|*]]
[[קטגוריה:ישראל: ערים לא-יהודיות]]
[[קטגוריה:יישובים ערביים בישראל]]
[[קטגוריה:ערים במחוז הצפון]]
[[קטגוריה:יישובים ערביים המשמרים שם עברי]]